עתירה מנהלית נגד מכרז תחבורה ציבורית של משרד התחבורה

פתח דבר לפניי עתירה מנהלית שהוגשה בעיניינו של מיכרז שפירסמה המשיבה, מדינת ישראל – משרד התחבורה (להלן – המשיבה), להפעלת קוי שירות בתחבורה הציבורית באוטובוסים.

סמכות המשיבה בדבר עריכת שינויים באשכולות והטלת מיגבלות הישתתפות בפתח הדברים יצוין, כי הקצאת רישיונות להפעלת קוי שירות בתחבורה ציבורית היא פעולה שלטונית, שאין חובת המיכרז, מכוח סעיף 2 לחוק חובת מכרזים, חלה עליה (בג"ץ 5871/92 מיטראל נגד שר התעשייה והמסחר (18.3.93) בפִסקה 7; בג"ץ 1605/94 טלסינמה בע"מ נגד שרת התיקשורת (30.8.98) בפִסקה 18).

...

לנוכח המסקנה שאליה הגעתי לגופה של ההחלטה נושא העתירה, מתייתר הצורך לדון ולהכריע בטענות נוספות שהועלו על-ידי המשיבים.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, לא קמה עילה להתערבות בהחלטת המשיבה, ודין העתירה להידחות.

העותרת תשלם הוצאות בסך 50,000 ₪ למשיבה 1, ובסך 30,000 ₪ לכל אחת מהמשיבות 2 ו-3.

כך, בעניינינו, הגישה העותרת תביעה אזרחית לבית משפט השלום בירושלים, תלונה למשטרת ישראל, פנייה לנציבות שירות המדינה וכן הגישה עתירות מנהליות, תוך ניסיון ליצור מצג שוא של רדיפה ומזימת ענק שנרקמה נגד העותרת במסדרונות משרד התחבורה.

עוד יצוין כי בעקבות דו"ח מבקר המדינה משנת 2011 ובו הערת המבקר ולפיה את בדיקת תקינות הבלמים של אופנועים באמצעות מכשיר ייעודי לכך יש לידרוש גם מהמכונים הקיימים ולא רק מהמכונים החדשים, אשר נדרשו לכך בתנאי המיכרז להקמתם (עמוד 1207 לדו"ח מבקר המדינה) – הוחלט בשנת 2014 במסמך מדיניות של משרד התחבורה כי החובה לבצע מבחני רשוי לאופנועים וקטנועים (רכב מנוע דו-גלגלי) באמצעות מכשיר ייעודי לכך, תחול גם על מכוני הרשוי הישנים אשר עליהם לא חלה חובה זו עד לאותה העת.

אשר לטענתה זו של הרשות, הרי שגם לו אקבל טענה זו (ולא בלא קושי שכן אין לשכוח כי מדובר ברשות ציבורית אשר ברי כי גילוי האמת והוצאתה לאור אמור להיות נר לרגליה ) – לא ניתן להיתעלם מכך, שהגם שהעותרים טענו מראשית ההליכים כי המסלול לא הופעל על ידי איזה מהמכונים – הרשות מצדה לא הציגה כל ראייה התומכת בכך שהמסלול כן הופעל במכונים האחרים.

...

בנסיבות אלו, הגיעה הרשות לכדי מסקנה כי אין מנוס ממימוש ההתליה על תנאי שנקבעה למכון ולמנהלו המקצועי בהליך השימוע הקודם, וכן מקבלת החלטה בדבר התלייה בפועל של כתב ההרשאה של מכון הרישוי ושל תעודת הבוחן של המנהל המקצועי לתקופה אשר תאפשר להביא לתיקון דרכיהם ולהטמעת ההוראות הרלבנטיות באופן מלא, הן בפעילות בעלי המכון והמנהל המקצועי והן על ידי עובדי המכון.

כל פעולה מינהלית שנעשית לצורך ביצוע תקנה 273, לרבות מתן הרשאה לניהול תחנת בדיקה על-ידי גורם פרטי (ראה תקנה 273(א) ), צריכה לשוות נגד עיניה השגת תכלית זו." (כב' השופט ד' לוין, פסקה 11)." סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט העתירה מתקבלת באופן חלקי כך שקביעות רשות הרישוי באשר לליקויים אשר פורטו בסעיפים 48, 49 ו - 50 לעיל לפסק דיני – בטלות.

כמו כן, חלף האמצעים המנהליים אשר נקבעו על ידי רשות הרישוי כנגד העותרים הנני קובעת כי על העותרים יוטלו אמצעים מנהליים כדלקמן: כנגד העותרת – הפעלת ההתליה על תנאי של כתב ההרשאה למשך 7 ימים אשר נקבעה בהחלטה משנת 2013 ונוסף על כך התליית כתב ההרשאה של העותרת למשך 10 ימים נוספים באופן שבסך הכל יותלה כתב ההרשאה של המכון למשך 17 ימים וזאת, החל מיום 3.1.21 ועד ליום 19.1.21 (כולל).

נוסף על כך הנני קובעת התלייה על תנאי של תעודת הבוחן של העותר 2 לתקופה של 45 ימים למשך שנה מיום תום תקופת ההתליה בפועל, אשר במהלכה ככל שיבצע העותר 2 הפרה של ההוראות הרלבנטיות לעניינו יופעל התנאי כאמור.

כללי פסק דין בעתירה מנהלית שהוגשה כנגד החלטת ועדת המכרזים של המשיבה 1 מיום 14.10.2020, לפיה הוכרזו המשיבות 2 - 5 [להלן - "קבוצת תנופה" או "תנופה"] כזוכות במיכרז להפעלת קוי תחבורה ציבורית באשכול פרוזדור ירושלים, וכלפי החלטת וועדת המכרזים מיום 15.11.2020, שהכריזה על קבוצת תנופה כזוכה בהקשר דומה, באשכול השומרון.

נתון נוסף שנכון להציגו, ואשר, על פני הדברים, ניצב גם הוא ברקע לעתירה זו הוא, שבאשכול שומרון פועלת העותרת כיום, ומשמעות החלטת המשיבה 1 לגביה, אינו רק כי לא זכתה במיכרז, אלא גם שתדרש להפרד מאשכול זה. טענת הפגם בערבויות המיכרז שהגישה קבוצת תנופה נקודת המוצא לטענות העותרת שפורטו בפרט בסעיף 23 לנימוקי העתירה, היא בסעיף 14.1 למסמכי המיכרז הקובע לאמור: "המציע יצרף להצעתו ערבות בנקאית אוטונומית ובלתי מותנית, לטובת משרד התחבורה בסכום של 2,000,000 ₪ (שני מיליון שקלים חדשים) לקיום תנאי המיכרז. ערבות תהיה לפי הנוסח המצורף בנספח ג' למכרז, לפי העניין". אין בפי העותרת טענות ביחס לנוסח הערבות שהופקדה.

ולכל היותר אהיה נכון לדחות את טענות תנופה לשהוי ולמעשה עשוי: פנתה העותרת לבית המשפט בלוח זמנים סביר ורלוונטי, שכרה את שירותיו של משרד נכבד ובאי כח ראויים שעשו במלאכתם ביסודיות ובמהירות, ולטענות כלפיה בהיבטים אלה, אין מקום.

...

פסיקה זו משקפת מדיניות עקבית שקיבלה ביטוי בפסקי דין רבים:- "נראה כי ביסוד טענותיה של האגודה עומדת אי שביעות רצון מן הציון שקיבלה ורצון להשיג על גובהו; דא עקא, שלא לנו ההכרעה בשאלות מעין אלה. ועדת המכרזים שהיא הגוף המוסמך, ישבה על המדוכה, בחנה את הפרמטרים השונים ועל יסוד זה נתנה הכרעתה. בית המשפט קמא לא מצא כי נפל כל פגם בהכרעה. החלטתו זו בדין יסודה. כידוע, בית המשפט אינו יושב כ'ועדת מכרזים עליונה' ואינו ממיר את שיקול דעתה של ועדת המכרזים בשיקול דעתו. כך, בפרט, כשהחלטה הנתקפת נוגעת למתן ציונים ולחלוקת ניקוד, המצויים ב'גרעין הקשה' של שיקול הדעת המקצועי של הוועדה, ונסמכים על ניסיונה ומומחיותה בתחום. הביקורת השיפוטית בהקשר זה נועדה לבחון האם החלטת הוועדה הינה סבירה, והאם נתקבלה כדין ומשיקולים ענייניים, או שמא נפל בה פגם מהותי שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות המכרז הציבורי.. כאמור, במקרה דנן, מצאתי כי בדין נקבע על ידי בית המשפט קמא כי לא נפל בהחלטת ועדת המכרזים פגם מן הסוג האמור, ומכאן שטענות האגודה בהקשר זה להידחות" [עע"מ 6823/10 מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות (28.2.2011)].

סוף דבר, על הפרק עתירה שאינה מתבססת על טענות שיש בהן ממש, ודומה, יותר מכל, ממחישה זאת הטענה ביחס לערבות הבנקאית.

על יסוד כל האמור, נדחית בזה עתירה זו; הוצאות הדיון בסך של 35,000 ₪ למשיבה 1, ובנוסף, באותו סכום, למשיבות 2 – 5, על העותרת.

בבית המשפט העליון בר"ם 5760/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: נהור נתיבי תחבורה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים – מדינת ישראל 2. אגד החזקות בע"מ 3. סופרבוס בע"מ 4. נתיב אקספרס בע"מ 5. אלקטרה אפיקים בע"מ 6. קווים תחבורה ציבורית בע"מ 7. תנופה פיתרונות תחבורה בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 13.7.2023 בעת"ם 65567-06-23 שניתנה על-ידי כבוד השופט א' רובין; בקשה למתן סעד זמני בשם המבקשת: עו"ד ד"ר ישראל לשם; עו"ד גיורא אונגר; עו"ד **** פז ][]החלטה

בהמשך לכך, בסופו של יום, הכריז משרד התחבורה על המשיבה 2, אגד החזקות בע"מ (להלן: אגד), כזוכה בהליך התחרותי ועל המשיבה 3, סופרבוס בע"מ, ככשיר שני בו. על רקע זה, ביום 27.6.2023 המבקשת הגישה עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי כנגד החלטתו של משרד התחבורה.

כן נתתי דעתי לכך שאין מדובר במיכרז להקמת תשתיות שבו נהוגה יותר הענקת סעדים זמניים (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מנהלי כרך ג – משפט מנהלי כלכלי 177 (2013)), וכן כי ברקע הדברים קיימת גם האפשרות להגשתה של תביעת פיצויים, אף אם צודקת המבקשת שמלכתחילה זו אינה דרך המלך.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה.

אף מבלי להידרש לסיכויי עתירתה של המבקשת, אני סבורה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים בפני כב' השופט א' דראל, סגן נשיא 30 נובמבר 2023 עת"מ 34495-09-23 אם גרופ מגער בע"מ נ' צוות תכנית אב לתחבורה ירושלים ואח' בעיניין: אם גרופ מגער בע"מ ע"י עו"ד עודד מהצרי העותרת 1. צוות תכנית אב לתחבורה ירושלים – העמותה לתיכנון, פיתוח ושימור אורבאני ירושלים ע"י עוה"ד אמיר קדרי, יעל פטובי 2. מילגם בע"מ ע"י עוה"ד בתיה שרון וליאור סלע 3. מרמנת אירגון וניהול פרויקטים בע"מ 4. ריבה יחזקאל ושות' ע"י עו"ד אייל בליזובסקי 5. בלו איכות בע"מ 6. אקספוז - לקוח סמוי ומחקר בע"מ 7. מרטנס הופמן יועצים לניהול בע"מ המשיבות פסק דין

טענתה של העותרת נסמכה על כך שבמכרז שפירסם משרד התחבורה, להקמה, הפעלה, ניהול ותחזוקת מרכזי שירות לנוסעים בתחבורה הציבורית באמצעות כרטיס חכם, זכתה חברת טופ קארד ישראל בע"מ (להלן: טופ קארד), שהיא חברה שבה שולטת מילגם.

לטענת המשיבה היא אינה תאגיד ממשלתי ואף אינה תאגיד מקומי, ומכל מקום משלא ניכנס לתוקף תיקון 14 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב- 1992 (להלן: חוק חובת המכרזים), שמוסיף את המונח 'תאגיד מקומי' לרשימת הגופים החייבים בעריכת מכרזים, הרי שלבית משפט זה אין סמכות לידון בעתירות המופנות נגד המשיבה.

טענה נוספת שמעלה העותרת היא שיש לראות את המשיבה כ'רשות, שכן היא ממלא תפקיד צבורי על פי דין, בהיותה זרוע ביצועית של משרד התחבורה ועיריית ירושלים.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לסלק את העתירה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, וכי על העותרת לפנות, ככל שתמצא לנכון, לבית המשפט המוסמך.