עתירה מנהלית נגד לשכת עורכי הדין בשל הפרת חובות אתיות

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עב"י 2088-09-20 הרכבי נ' לישכת עורכי הדין - מחוז תל אביב עב"י 9131-09-20 לישכת עורכי הדין - מחוז תל אביב נ' הרכבי תיק חצוני: 2020/20 בפני כבוד השופט משה בר-עם מערער יעקב הרכבי בעצמו משיבה לישכת עורכי הדין - מחוז תל אביב ע"י ב"כ עוה"ד שחר קונפורטי פסק-דין

בנסיבות אלו, היתגלע סיכסוך בין המתלוננים לבין המלווה, בקשר לזכויות בנכס ובהקשר זה, הוגשו תביעות, בין היתר, נגד המערער לבית-משפט מחוזי מרכז.

נפסק, כי "...פעולותיו בוצעו בהפרה מכוונת ומחושבת של חובותיו כנאמן וכעורך-דיין, תוך נטילת סיכונים אדירים ולא סבירים על חשבון המתלוננים, במטרה להצמיח לעצמו טובת הנאה". נקבע, כי יש במעשים אלו כדי לפגוע במתלוננים, כמו גם ביתר הצדדים שהיו מעורבים בעסקת המשכנתה, ובתדמית ציבור עורכי-הדין בכללותו.

אשר על כן, הרשיע בית-הדין את המערער בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, לפי סעיפים 54 ו-61(1) לחוק ולפי סעיף 2 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק; איסור רכישת טובת הנאה על-ידי נאמן, לפי סעיף 11 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק; פגיעה בכבוד מיקצוע עריכת הדין (ריבוי עבירות), לפי סעיפים 53 ו- 61(1) לחוק; היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין (ריבוי עבירות), לפי סעיף 63(3) לחוק.

לאור כל האמור, ובשים לב למעמדו החוקתי של חופש העיסוק, עתר המערער, לחלופין, להסתפק בתקופת השעיה עד למתן פסק הדין בעירעור.

ככלל, "...ראוי הוא שבתי הדין המשמעתיים הם שיסללו את שביל המותר בהליכותיהם של עורכי-דין ויבהירו בפסיקתם את גבולותיו של שביל זה, ורק במקרים שבית-משפט זה יגיע למסקנה, שהיו חריגות בהתווייתם של גבולות אלה על ידי בתי הדין המשמעתיים, לחומרא או לקולא, יאמר את דברו" (על"ע 8/89 רמי יובל נ' הועד המחוזי של לישכת עורכי הדין בבאר שבע, פ"ד כד(1) 706, 709 (1990); על"ע 6868/06 הועד המחוזי של לישכת עורכי הדין בתל אביב נ' עו"ד גדעון חיים (8.7.2007; להלן- עניין חיים); בר"ש 4660/12 עו"ד אברהם עזריאלנט נ' לישכת עורכי הדין בישראל (12.7.2012); בר"ש 8042/18 פלוני נ' ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין, מחוז דרום (20.11.2018)).

...

בנסיבות אלה, לאחר עיון ובחינה נוספת, נחה דעתי כי לא נפל פגם בקביעותיו ובמסקנותיו של בית-הדין המחוזי בעניין זה, משלא שוכנעתי כי יש בגרסת המתלונן סטייה מהותית ובולטת משורת ההיגיון והשכל הישר.

מכל מקום, ולאחר שבחנתי את הפסיקה הרלוונטית, ונתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של המערער ולנסיבות ביצוע העבירה, שוכנעתי, כי אין בעונשו כדי להוות סטייה משמעותית ממדיניות הענישה ותכליותיה, במידה שיש בה כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

אשר על כן, דין הערעור על גזר הדין, להידחות.

גם כאשר עורך הדין עוסק בענייניו האישיים [ראו בר"ש 8818-13 שטנגר נ' ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין (2014)], ועל אחת כמה וכמה כשהוא תובע את שכר טירחתו בגין שירותיו המשפטיים, הוא אינו רשאי להשיל מעל עצמו את מדי קצין בית המשפט, ועליו לדקדק כחוט השערה בטענותיו העובדתיות [ראו גם סעיף 34 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, שכותרתו "איסור הטעייה"].

אף לא תרחק המחשבה כי כאשר עורך דין מעלים מבית המשפט עובדות נצרכות לבירור האמת בתביעת שכר טירחה כנגד לקוחו, הוא מפר בכך אף את חובת הנאמנות כלפי הלקוח, שאינה מתפוגגת ונעשית כחרס הנשבר, כחציר יבש, כציץ נובל, כצל עובר, כענן כלה וכרוח נושבת, וכאבק פורח, וכחלום יעוף רק בשל סיכסוך שכר הטירחה בין עורך הדין ללקוחו.

המקרא השווה בדברים המנויים לעיל – "בקרובי אקדש" [ויקרא י' יג'] – אותה נהירות בשבילי הדין, היושר והאתיקה, אותה שליטה עודפת ברזי הניסוח, התעוד והעמידה על זכויות, ואותה קרבה מעמדית ונגישות פרופסיונאלית לערכאות המתבטאות גם בעסוק רב של בתי המשפט הדיוניים והערעוריים בעינייני שכר טירחת עורכי דין, הנן מטבע שבצדו השני – חובות מוגברות של עורך הדין כלפי לקוחו וכלפי ההליך הדיוני.

קשה לטיפול על הנתבע אשמה של חוסר תום לב בסירובו לבקשה זו של התובע לשנות את תנאי ההיתקשרות באופן כה מהותי משהתממש הסיכון המקצועי שנטל על עצמו התובע במסגרתה, כאשר המליץ לרכב על גבו של אותו נמר של נייר בדמות העתירה המנהלית, ולכל היותר המדובר בטעות בכדאיות העסקה מבחינת התובע, שאינה מזכה אותו בשכר, אף לא ראוי [ראו ת"א 2532-04 מעוז את דיין עורכי דין ונוטריון נ' רשות שדות התעופה בישראל (2009)].

...

דרישה זו שהייתה אמורה להפחית את החוב במסגרת הסדר עם העירייה לסביבות 100,000 ₪, מתיישבת עם המסקנה כי הנתבע דבק בהסכמי החוב וביקש להמשיך ולממש את מטרתם תוך שימוש בעתירה המנהלית כקרדום להגעה להסדר בהיקף כאמור, כפי שהיה אומד דעת הצדדים מלכתחילה, ברם התובע הוא שהרפה מכך.

משכך אני מתקשה לקבל את הטענה בתצהיר התובע כי הנתבע התחייב לשלם לתובע שכר טרחה כלשהו גם עבור משלוח טיוטת ההתנגדות אשר צורפה לכתב התביעה כנספח י"ד, ואשר לא מצאתי דמיון מובהק בינה לבין זו שהוכנה על ידי עורך הדין שהנתבע נטל את שירותיו לצורך זה ואשר הוגשה לעיריית בת-ים. במכלול האמור לעיל, ביחס לצלילות גרסת התובע בכלל, ומשנמצאה בפרט עכירות בגרסתו גם ביחס לאופן קביעת שכר הטרחה הנתבע בגין שירותים נטענים אלה [ראו סעיף 45 לתצהירו אל מול עדותו בישיבה המקדמית מיום 04.06.19, עמ' 2, שורה 16] ולא הוצג הסכם שכר טרחה כלשהו ביחס לעניין פדיון המשכנתא, לא שוכנעתי כי הטיפול בכך לא נכלל בשכר הטרחה ששילם הנתבע לתובע בגין ההסדר בבית המשפט העליון כמפורט בסעיפים 41 ו-42 לתצהיר העדות הראשית מטעמו.

לסיכום: כאמור, התביעה נדחית.

על הטענות, העובדות וההליכים בתמצית העובדות- המערער, לאורך שנים, העניק שירותים משפטיים וייצג, בעניינים שונים, את ציון (קלימי) שגב, סוכן ביטוח במקצועו (להלן- המתלונן), וחברת טלעד מימון והשקעות בע"מ שבבעלותו (להלן- החברה; וביחד- המתלוננים); ובכלל זה, והחשוב לענייננו, בשני הליכים משפטיים אשר התנהלו בבית משפט השלום בירושלים- האחד, תביעה שהגיש בנק דיסקונט לתשלום חוב נגד החברה -החייבת וכנגד המתלונן - כערב (ת"א 12222/02) והשני, תביעה שהגישו המתלוננים נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ לתשלום עמלות ביטוח (ת"א 23637/00, להלן ביחד- ההליכים המשפטיים), וכן בבקשה לבצוע שטר שהוגשה על ידי החברה בלישכת ההוצאה לפועל (ה"פ 03-08019-83-8; להלן- הליכי ההוצאה לפועל).

בקשר להליכים אלו, ולאחר שהסתיימו, עתרו המתלוננים לבית משפט השלום בירושלים, (ת"א 2766-09; להלן- התביעה האזרחית), בתובענה כספית נגד המערער לפצוי בעילה נזיקית ובטענה להתרשלות המערער במילוי תפקידו כמייצג בהליכים המשפטיים.

בית הדין המחוזי, בהכרעת דינו מיום 1.1.2018, קבע כי המחלוקת, העובדתית והמשפטית, זהה לחלוטין למחלוקת אשר נידונה והוכרעה בהליך האזרחי בפסק דין סופי וחלוט, ומשכך, לפי ההלכה הפסוקה, ועל יסוד סעיף 67 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א- 1967 (להלן- החוק), יש לראות בקביעותיו של בית המשפט בפסק הדין האזרחי כראיה לכאורה בהליכים המשמעתיים הננקטים נגד עורך דין בשל אותו מעשה.

מכל מקום, ועדת האתיקה, בהיותה גוף מינהלי, מוסמכת על פי דין להפעיל את שיקול דעתה ולשנות מהחלטותיה, וכך היה לאחר שועדת האתיקה גילתה שניתן פסק דין בתביעה האזרחית בשל מחדלי המערער לחיובו בפצוי בגין התרשלותו לכאורה, אשר בוטל לימים, ללא שהמערער טרח לעדכן את ועדת האתיקה.

אכן, "..פשיטא שאין למקצוע עריכת הדין אלא נאמנותו, והפרת האמון כלפי הלקוח, משמיטה את הקרקע מתחת לליבת המיקצוע" (בר"ש 5568/12-א' פלוני נ' ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין (2.9.2012)), ודומה כי הדברים ברורים.

...

כללי לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן- בית הדין הארצי) בתיק בד"א 47/18 מיום 14.2.2019 (עורכי הדין אב"ד עו"ד יעקב בויאר, עו"ד אהרון רוני קשלס, עו"ד ד"ר איסר בירגר), במסגרתו נדחה ערעורו של המערער על פסק דין, לרבות החלטות ביניים, של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים (להלן- בית הדין המחוזי) בתיק בד"מ 12/11 (עורכי הדין אב"ד עו"ד ניר לוי, עו"ד איילת אשל-שפון ועו"ד ורד קורח שריקי).

עמדת בית הדין הארצי מקובלת עלי.

סוף דבר, לא שוכנעתי, כי נפל פגם בפסק הדין המצדיק את התערבותו של בית משפט לערעור בהכרעת הדין ובגזר הדין.

אשר על כן, הנני דוחה את הערעור.

נוסף על כך, דן המותב בהחלטה בטענות עקרוניות שהעלו העותר ולשכת עורכי הדין שעיקרן הטענה כי לא היה מקום לפתוח בהליך מינהלי מלכתחילה כנגד העותר בהיותו עורך דין חצוני בחברה אשר חב חובת אמונים לחברה ואינו מהוה שומר סף עבור ציבור המשקיעים.

לגישת העותר הליך האכיפה המינהלי כלל אינו ראוי ומותאם לבירור הפרה כלפי פרקליט חצוני ששירותיו נשכרו על ידי תאגיד בהיעדר הסדרה חוקית ברורה, כאשר נטען כי יש בכך אף פגיעה בעקרון החוקיות – שכן עד לעניינו של העותר הרשות לא הודיעה על מדיניות נקיטת הליכי אכיפה מנהלית כנגד עורכי דין מפרים ולא ניפתחו הליכים מינהליים כנגד עורכי דין.

עורך הדין חב חובות אתיות על-פי חוק ללקוחו בלבד ואין עליו חובות מפורשות כגון חובת העצמאות והאי-תלות בדומה לרואי חשבון.

עוד הודגש כי גם העותר היה סבור כך בעת ניהול ההליך, שכן הסכים לעריכת הסדר אכיפה בגין ההפרה שיוחסה לו בהחלטת המותב ובמסגרתו לעיצום כספי שהנו קרוב ודומה לסכום שהושת עליו בסופו של דבר על ידי המותב לאחר ניהול הליך.

אינני סבור כעמדת העותר כי פתיחת הליך מינהלי עקב רשלנותו של עורך הדין עשויה לעורר סתירה לחובות אותן חב עורך דין כלפי לקוחו או כי יהיה בכך מידרון חלקלק שעלול לפגוע בטיב הייעוץ המשפטי שניתן וליצור "עריכת דין מתגוננת". כפי שניתן לקיים הליך אזרחי כנגד עורך דין שסיפק ייעוץ משפטי רשלני (או אף הליך פלילי במקרים מסוימים), איני רואה מניעה כי הליך מקביל ייפתח על ידי הרשות בצורה של הליך מינהלי או כי יש בכך לפגוע בחובותיו של עורך הדין ללקוחותיו.

...

לאחר ששקלתי את כל האמור אין בידי לקבוע כי הסנקציה שהוטלה על ידי המותב היא בלתי סבירה באופן שמצדיק התערבות וזו נותרת בעינה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל בפסק דין זה, העתירה נדחית.

אני מחייב את העותר, עורך דין חת, בהוצאות הרשות בסכום כולל של 10,000 ש"ח. ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ט, 19 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.

עתירת התובעים היא לייחוס הרשלנות המקצועית, והפרת חובות הזהירות המקצועית לנתבע 3.

הבקשה לתיקון התביעה בהתייחס למימצאי דו"ח המנהל המיוחד; נתבע 3 הפר את כלל 9 לכללי האתיקה של לישכת עורכי הדין האוסר על קבלת שכר טירחה שלא בכסף, ועוד יותר הדבר מצביע על מעורבותו האישית של נתבע 3 וניגוד עניינים בין חובתו לפעול כנאמן מכח הסכמי ההלוואה והסכמי המכר להבטיח את כספיי התובעים, ובאותה נשימה הוא פועל לטובתו, להשיא את רווחיו הצפויים.

המשיב טוען כי הוא איננו צד לדו"ח המנהל המיוחד ולא להחלטת הוועדה לרישום ראשון, לא בתור מייצג מבקשת הרישום ולא כצד לבקשה והם אינם יכולים להוות ראיות נגדו.

החלטת הוועדה אינה פסק דין של ערכאה שיפוטית, אלא החלטה מנהלית הכפופה לערעור שהוגש ואינו יכול להוות לא מעשה בית דין ולא פלוגתא פסוקה, לא רק בשל היותו כפוף לערעור אשר הוגש בפועל, אלא כמפורט לעיל, המשיב אינו צד לה. התובעים מגיבים וטוענים כי אין בדין חובה, הנחיה או הוראה לפיה יש להגיש טיוטאות כתב תביעה מתוקן עם מעקב אחרי שינויים, לצורך קבלת היתר תיקון.

...

הגם שמצאתי כי דין הבקשה להתקבל, הנתבעים יאלצו, ככל ויחפצו בכך, להגיש כתבי טענות מטעמם.

גם אם יבחרו להגישם וגם אם לא, אין מנוס מהשתת הוצאות בנסיבות העניין.

הנני קובעת קדם משפט נוסף, לאחר שיונחו בפניי מלוא כתבי הטענות, ליום 27.04.2021 בשעה 8:30.