עתירה מנהלית נגד החלטת בית משפט צבאי

או אז הגישו האירגון והעותר לבית משפט זה עתירה מינהלית נגד החלטת השר (עת"מ 36759-05-18).

פעילות זו, כפי שנקבעה באופן קונקריטי לגבי העותר בידי בית משפט זה ובידי בית המשפט העליון, נתפסת בגדרה של הוראת ה"על" הקבועה ברישא של תקנה 43 לתקנות האג, אשר "הוכרה בפסיקתנו כהוראת מסגרת מעין-חוקתית של דיני התפיסה הלוחמתית, הקובעת מסגרת כללית לאופן הפעלת חובותיו וסמכויותיו של המפקד הצבאי בשטח הכבוש" (בג"ץ 2164/09 יש דין - ארגון מתנדבים למען זכויות אדם נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 8 (26.12.2011)).

...

לאחר שעיינתי בממצאים הכלולים בפסקי הדין משנת 2019 של בית משפט זה ובית המשפט העליון בעניין ביטול אשרת העבודה של העותר בישראל, נוכחתי כי יש בהם לתמוך כנדרש בעמדת המשיב שלפיה פעילותו של העותר בקידום תנועת החרם עולה כדי פגיעה בסדר ובחיים הציבוריים של האזור, וכי ממילא איסור כניסת העותר לאזור שתכליתו מניעת ניצול לרעה של הכניסה לקידום חרם, מצוי בדל"ת אמותיה של סמכות המשיב על פי דיני התפיסה הלוחמתית ועל פי תחיקת הביטחון באזור.

כמו כן, ההלכה שנפסקה בבג"ץ 5666/03 עמותת "קו לעובד" נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד סב(3) 264 (2007), בדבר תחולת דיני העבודה הישראליים על העסקת פלסטיניים באזור בידי מעסיקים ישראליים בהתאם למבחן "מירב הזיקות". מכל המקובץ עולה כי המשיב היה מוסמך על פי הדין הבינלאומי לאסור את כניסת העותר לביקור באזור בשל החשש שהביקור ינוצל על ידו לקידום חרם נגד גורמים הפועלים באזור.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ביום 7.7.2022 אישר בית המשפט הצבאי את הצוו הראשון, לאחר שמצא שהחומר החסוי מבסס את החשדות כנגדו.

בהחלטתו מיום 7.7.2022 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את עירעורו של העותר.

ביום 15.12.2022 הורה המפקד הצבאי על הארכת מעצרו המינהלי של העותר לתקופה נוספת של שישה חודשים, החל מיום 20.12.2022 ועד ליום 19.6.2023, זאת, לאחר שהשתכנע כי מסוכנות העותר עומדת בעינה (להלן: הצוו השני).

...

עמדת המשיב 1 (להלן: המשיב), היא כי דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בצו השני, הואיל וזה הוצא מטעמי בטחון החלטיים ולאחר שנמצא כי אין דרך אחרת למנוע את הסיכון הגבוה הנשקף מהעותר לביטחון האזור ולשלום הציבור.

נחה דעתנו כי נשקפת סכנה מן העותר, וכי יש בסיס לאמור בפרפרזה הגלויה בתגובת המשיב ולפיה העותר "מעורב בפעילות גא"פ ארגונית וצבאית; לקח חלק באפריל 2022 בעצרת של פעילי הגא"פ לתמיכה בחליל עוואודה, שובת הרעב; לקח חלק ביום 1.5.22 בעצרת תמיכה בחליל עוואודה שהתקיימה באידנא ובה הונפו דגלי גא"פ; לקח חלק ביום 14.5.22 בעצרת תמיכה בחליל עוואודה שהתקיימה בכיכר מנארה ברמאללה; ביום 28.5.22 לקח חלק בעצרת תמיכה בחליל עוואודה ונשא נאום בשם הגא"פ; בעל קשרים רבים לפעילי גא"פ; מתפעל פרופיל פייסבוק מסית; והימצאותו בשטח מסכנת את ביטחון האזור; לאחר מעצרו התקבל מידע המחזק את המסוכנות הנשקפת משהייתו בשטח". לא ראינו אפוא מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי ולא מצאנו כי נפל פגם בהכרעות בתי המשפט הצבאיים בעניינו של העותר, לאור המסוכנות הנשקפת מהעותר לשלום הציבור ובטחונו.

אשר על כן, העתירה נדחית.

עתירה מנהלית נגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ולבניה – מחוז צפון (להלן: "ועדת הערר") מיום 4.4.2023, לפיה היתקבל ערר המשיבים 2-5 (להלן: "המשיבים") על החלטת הוועדה המקומית לתיכנון ובניה מעלה הגליל מיום 25.7.22 (להלן: "הוועדה המקומית") לאשר בתנאים בקשה להיתר בניה 20210023, שהוגשה על ידי העותר להסדרת מבנה חקלאי ובצוע שינויים במקרקעין הידועים כחלקות 144 ו-145 בגוש 18719 בסמוך לכפר יאנוח (להלן:"המקרקעין").

עוד טען העותר שועדת הערר לא שקלה כראוי גם את נסיבותיו האישיות ואת תרומת השמוש המבוקש לשיקומו כנכה צה"ל, כשהעיסוק בדיר הצאן משמש כטיפול נפשי לעותר.

ועדת הערר ביקשה לדחות את העתירה וטענה שהחלטתה היא החלטה תכנונית-מקצועית נכונה, שאינה מקימה עילת היתערבות כלשהיא וכי העותר לא הראה כל פגם מינהלי הדורש את היתערבות בית המשפט.

...

אני דוחה את טענת העותר שכתב הערר של המשיבים חרג מכתב ההתנגדות בטענות חדשות שהיה על ועדת הערר להימנע מלדון בהן.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

על פי התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין אני מחייב את העותר לשלם למשיבים עבור שכ"ט עו"ד כדלקמן: למשיבה 1 – 9,181 ₪.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית על שומת ארנונה שהנפיקה עריית דימונה למשרד הבטחון, בקשר עם ארבעה בסיסים צבאיים המצויים בשטח שיפוטה של עריית דימונה.

המבקשת קובלת על שומות הארנונה משנת 2019 ביחס לארבעת הנכסים, ומבקשת לאפשר לה להגיש עתירה מינהלית תוך 20 ימים מיום שתנתן החלטת בית המשפט בבקשה.

הסברה של המבקשת כי העתירה המינהלית נגד שומות הארנונה צריכה להיות מוגשת לאחר הליכי הערר, בטעות יסודה (ר' החלטתי מיום 7.8.2023).

...

לטענת המבקשת, היא סברה בתום לב שהמועד להגשת העתירה חל מיום החלטת ועדת הערר, וזה כשלעצמו מהווה טעם מוצדק להיעתר לבקשת הארכה.

גם הסברה כי עתירה שהייתה מוגשת מוקדם יותר הייתה נדחית בשל אי מיצוי הליכים, אין בה ממש.

סוף דבר – הבקשה להארכת מועד מתקבלת.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ₪.

כפי שציינתי לאחרונה, "עתירה לביטול צו מעצר מנהלי, ככל עתירה אחרת המוגשת לבית משפט זה, עליה לפרושׂ לפני בית המשפט תשתית עובדתית הולמת. בכלל זה, פירוט ציוני הדרך המרכזיים במסגרת הליך המעצר המנהלי מראשיתו: מועד תחילת מעצרו של העותר; מועד תחילת המעצר המנהלי, ככל שהוא מאוחר למועד תחילת המעצר; מועד הגשת העירעור לבית המשפט הצבאי לערעורים; מועד פקיעת הצוו; היתייחסות ברורה למעצרים מנהליים קודמים, ככל שישנם, תוך פירוט התאריכים הרלבאנטיים; עידכון על אודות צו מעצר מנהלי חדש, מאוחר לזה שנתקף בעתירה, ככל שנחתם, או שניתנה הודעה על כוונה להוצאת צו שכזה; וכן הרשעות פליליות קודמות בעלות הקשר בטחוני אשר עשויות להיות רלבאנטיות להכרעה. כמו כן, נידרשת העתירה לכלול את הנספחים הרלבאנטיים, ובכלל זאת: צו המעצר המנהלי; פסק הדין של בית המשפט הצבאי שדן בצו; פסק הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים; החלטות ופסקי דין קודמים שניתנו בעיניינו של העותר, לגבי מעצרים מנהליים קודמים, כמו גם בהליכים פליליים שעשויים להיות רלבאנטיים; וחומר נוסף שעשוי להדרש במסגרת ההליך" (בג"ץ 3629/24 אלעביאת נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 2 (1.5.2024) (להלן: עניין אלעביאת)).

כך למשל בעיניינן של עתירות נגד פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה שהוגשו בשיהוי נקבע, כי "אילו היתה קיימת אפשרות לערער על פסק הדין, ב'גילגול שלישי', ו[העותר] היה פונה בשלב כה מאוחר לבית המשפט, היה עירעורו נדחה מן המירשם לאלתר. הגשת עתירה, ודאי אינה מצדיקה יחס מועדף. הטעם העקרי לקציבת מועד להגשת ערעור, נובע מעיקרון סופיות הדיון, ומהצורך בודאות משפטית. על הפונים לבית המשפט לדעת, כי ההיתדיינות לא תימשך עד אין קץ" (בג"ץ 1459/21 טיקוצ'ינסקי נ' בית הדין האיזורי לעבודה ת"א-יפו, פסקה 12 (25.3.2021)).

...

כך למשל, בפסק הדין בבג"ץ 7358/10 דויק נ' שופט צבאי משפטאי (11.10.2010) (להלן: עניין דויק) שעסק בעניין דומה, נקבע, כי "דין העתירה להידחות על הסף, מחמת השיהוי הכבד והמאיין בהגשתה. ההחלטה האחרונה בעניינו של העותר [...] ניתנה לפני כחודש ימים. העתירה שבפנינו הוגשה כאמור רק היום" (שם, פסקאות 5-4).

אך לעיתים אין מנוס ממנו, בבחינת 'רע הכרחי'.

כך למשל בעניינן של עתירות נגד פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה שהוגשו בשיהוי נקבע, כי "אילו היתה קיימת אפשרות לערער על פסק הדין, ב'גלגול שלישי', ו[העותר] היה פונה בשלב כה מאוחר לבית המשפט, היה ערעורו נדחה מן המרשם לאלתר. הגשת עתירה, ודאי אינה מצדיקה יחס מועדף. הטעם העיקרי לקציבת מועד להגשת ערעור, נובע מעקרון סופיות הדיון, ומהצורך בוודאות משפטית. על הפונים לבית המשפט לדעת, כי ההתדיינות לא תימשך עד אין קץ" (בג"ץ 1459/21 טיקוצ'ינסקי נ' בית הדין האזורי לעבודה ת"א-יפו, פסקה 12 (25.3.2021)).