עוד לפני פרסום המיכרז פעלה המבקשת 1 (להלן: "המבקשת"-באשר היא מפעילה את התחנה הדרומית שהכביש הנדון משרת בעיקר אותה), כדי למנוע שיווק חלקה 28 במכרז פומבי, ואף הגישה עתירה מינהלית, לאחר פרסומו, וביקשה מביהמ"ש לעניינים מינהליים בבאר שבע להורות לממ"י להקצות לה את המיגרש, ללא מיכרז, אולם, משלא קיבלה את הסעד המבוקש (ופרטי ההתנהלות המדוייקים אינם צריכים לענייננו כיום), בחרה להשתתף בו, ולנסות מזלה, באמצעות חברה קשורה, והגישה הצעה, אולם הדבר לא צלח, ומי שזכה במיגרש, וכיום חפץ להתחיל לפתחו הוא המשיבה 2, חברת כהן מחסני השוק בע"מ (להלן: "חברת כהן" או "מחסני השוק").
הנושא שאכן טעון בירור והכרעה כעת, לפני, הוא אך ורק סוגיית דרך המריבה והזכות הנטענת של המבקשות להמשיך להשתמש, לצורכי יציאה מתחנת התידלוק, באותו כביש, שקיים על גבי מגרש 28, משמש לכך עשרות בשנים, וכיום צפוי להיות נחסם ומסולק מהשטח בעקבות זכיית מחסני השוק במיכרז לשיווק חלקה זו.
אין חולק שהמבקשת אינה יכולה להצביע על כל זכות במקרקעין, שהוקנתה לה ביודעין, אי פעם, על ידי המינהל, או כל גוף אחר, בחלק כלשהוא מחלקה 28, לרבות בכביש הנידון, ואף אין היא יכולה להראות כי ניתן לה רישיון או רשות במודע, בין בכתב ובין בעל פה, על ידי מאן דהוא, לעשות שימוש לצורכי התחנה בדרך הנ"ל.
יתר על כן, מסכימה גם המבקשת, שעל פי סעיפים 94 ו 113 לחוק המקרקעין, ובהיות חלקה 28 בגדר "מקרקעי ציבור" אין ניתן לרכוש בה זיקת הנאה, לרבות זיקת הנאה של זכות שימוש בדרך, מכח השנים הארוכות שבהן נעשה שימוש זה.
בסופו של יום, ולאחר התחבטות, וטענות כאלה ואחרות, שניסתה המבקשת להעלות, בין בהליך הזה, ובין בהליכים קודמים שהיתה להם זיקה לדבר, כמו העתירה המינהלית שהוגשה, מתמקדת המבקשת בסיכומיה בטיעון שלפיו השימוש ארוך השנים בכביש, בלי מחאה ובלי פעולה נוגדת של ממ"י, היקנה לה מעין רישיון והרשאה לעשות כן, זכות שהמבקשת מגדירה כ"רשות בלתי הדירה לשימוש בדרך היציאה", כאשר, כמובן, הדגש הוא על היות הרשות, לשיטתה, בלתי ניתנת כיום לביטול, ודינה להיות מוכרת ולהמשיך להתקיים.
מסקנה מרחיקת לכת אשר כזו, שמשמעותה, בעליל, סיכול המיכרז, איון זכויות מחסני השוק כפי שנרכשו, ולמעשה הפקעת השטח מידי ממ"י, בעליו החוקיים, וכפיית שיווקו למבקשת בלבד, או השלמה עם כך שמדובר בשטח שלא יהיה ניתן לניצול אחר, מלבד קיום אותו כביש, מצריכה שיקלול ואיזון בין האינטרסים השונים, לרבות שיקולי צדק, תום לב, ומאזן הנזקים האפשריים למי מהצדדים, והגעה לקביעה שהכף בכל אלה נוטה אל עבר המבקשת ולשיטתה.
...
מסקנה מרחיקת לכת אשר כזו, שמשמעותה, בעליל, סיכול המכרז, איון זכויות מחסני השוק כפי שנרכשו, ולמעשה הפקעת השטח מידי ממ"י, בעליו החוקיים, וכפיית שיווקו למבקשת בלבד, או השלמה עם כך שמדובר בשטח שלא יהיה ניתן לניצול אחר, מלבד קיום אותו כביש, מצריכה שקלול ואיזון בין האינטרסים השונים, לרבות שקולי צדק, תום לב, ומאזן הנזקים האפשריים למי מהצדדים, והגעה לקביעה שהכף בכל אלה נוטה אל עבר המבקשת ולשיטתה.
מוכן אני להניח, לטובת המבקשות, ואני סבור שאכן זה היה מצב הדברים, ששימוש המבקשות בכביש, לאורך עשרות שנים, במקום מרכזי בלב באר שבע, לא נעלם מעיני גורמי ממ"י, וכי בין מתוך העלמת עין, בין מתוך התרשלות, ובין מתוך הסכמה שבשתיקה, לא נעשה דבר לשינוי המצב, ואיש לא מחה בידי המבקשות בעשותן כן.
מוכן אני להוסיף ולהניח, כי מצב דברים הולך ונמשך זה יצר מעין "הרשאת חינם", שלא במפורש, סוג של רישיון למבקשות, להשתמש בכביש לצורכי כלי הרכב המתדלקים אצל המבקשת.
יודגש, כי מדובר ב"הנחת עבודה" בלבד ומבלי שאקבע מסמרות בדבר, כך שהנחות אלה לא תוכלנה לשמש בידי המבקשות כטיעון שבית המשפט קבע או קיבל את עמדתן בנידון, והדברים נאמרו כך, רק משום שאין צורך, לטעמי, בקביעה נחרצת ופוזיטיבית, עובדתית או משפטית, בהנתן, שהגעתי למסקנה, שגם אם אכן אלה פני הדברים, הרי אין למבקשות כל אפשרות, כיום, להיבנות מכך, ביחס לעתיד לבוא, אין להן שמץ זכות שהרשאה זו תוסיף ותתקיים, ואם וככל שהוענק להן "רישיון מכללא" כזה שהן טוענות לו, הוא בוטל, אינו קיים עוד, ואין בכוחו להצמיח להן כל זכות עתידית, לא כל שכן כזו שתגבר על זכותה של מחסני השוק לממש את זכייתה במגרש ואת תוכניותיה להקים על חלקה 28 מרכז מסחרי, או כל דבר אחר.
