עתירה מנהלית להסדרת מעמד מכוח הליך מדורג ושחרור ממשמורת

ביום 09/05/17 היתקיים דיון בעיניינה של המערערת בבית הדין לבקורת משמורת אשר התיר את צו המשמורת על כנו; ביום 11/05/17 ניתנה החלטת בית הדין לבקורת משמורת במסגרתה הורה בית הדין על שיחרור המשיבה ממשמורת בכפוף למספר תנאים; על החלטה זו של בית הדין לבקורת משמורת הוגשו שני ערעורים (של המדינה ושל המערערת) לבית המשפט המחוזי מרכז (עמ"נ 31314-05-17; עמ"נ 28544-05-17).

הפרק העובדתי לעיל מתאר השתלשלות הליכים מרובים אשר ננקטו בעיניינה של המערערת במסלולים שונים: מסלול הליך מדורג; מסלול בקשת שהייה מטעמים הומנטריים; מסלול השמה במשמורת; מסלול הרחקה בשל שהייה ללא רישיון כדין.

ככל ורצתה המערערת לטעון, כי בשל מחדלי המשיבה, בהיעדר ממונה, התעכב הליך הנוהל המדורג ואילמלא עיכוב זה הייתה משלימה במועד את מלוא השנים הנידרש בהליך המדורג לצורך קבלת מעמד של תושב קבע – היה עליה לעשות כן במסגרת ערעור מינהלי על ההחלטה מיום 6/8/16 אך היא נימנעה מלעשות כן. תחת זאת פנתה המערערת ביום 1/1/17 בבקשה להסדרת מעמדה מטעמים הומנטאריים אך גם בקשה זו נדחתה ע"י המשיבה.

עניינה של המערערת נבחן בעקבות הגשת העתירה בחיפה עפ"י "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג ישראלים, לרבות בני אותו מין" (נוהל מס 5.2.0009) ואישור השהייה שניתן לה הוארך עד להפסקת מערכת היחסים עם סויסה וההחלטה להפסיק את הנוהל המדורג עקב כך. היתנהלותה של המערערת לאחר מתן ההחלטה לעניין ביטול ההליך המדורג מלמדת על זניחת טענותיה לעניין מיצוי ההליך המדורג וזכאותה לכאורה למעמד תושבת קבע.

בכך למעשה ויתרה המערערת על טענותיה לעניין זכאותה למעמד קבע מכח ההליך המדורג בו החלה עוד במהלך חייה עם סויסה, על כל המשתמע מכך, לרבות טענותיה לעניין אותה סחבת בקרב המשיבה.

...

גם בכל הנוגע לטענותיה של המערערת באשר השימוע שנערך בעניינה וסבירות התנהלות המשיבה אין בידי לקבל טענות אלה.

לאור כל האמור, דין העתירה להידחות.

בנסיבות העניין החלטתי שלא לחייב את המערערת בהוצאות בגין ההליך.

עניינו של העירעור שלפניי בפסק דינו של בית הדין לעררים מיום 4.11.20, שדחה ערר כנגד החלטת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות), להפסיק את ההליך להסדרת מעמד המערער מכוח נישואיו למערערת, אזרחית ישראלית, לאחר שנמשך ברציפות 6 שנים וחצי, וזאת מן הטעם כי בני הזוג לא עמדו בנטל הדרוש להוכחת כנות הקשר.

ביום 24.12.2009 שוחרר המערער ע"י בית הדין לבקורת משמורת (על פי האמור בעירעור הוגשה עתירה נוספת בעיניינו – עת"מ 1126/09) אך זו לא צורפה לערעור.

יש להדגיש כי בעיניינו של המערער הוגשו שלש עתירות (שתיים פרטניות ואחת קבוצתית), כך שקשה לדבר על עשיית דין עצמי, למי שמשקיע ממון רב בהליכים משפטיים כדין להסדרת מעמדו.

אם המערער היה פועל רק לשם הסדרת מעמד בישראל, הוא לא היה נישא למערערת, שהרי בקשתו להכרה כידוע בציבור של המערערת התקבלה, הוחלט לאשר תחילת הליך מדורג, והמערער קיבל רישיון מסוג ב/1.

יפים לעניין זה דברים שנקבעו בעת"מ (חי') 40285-06-10 אברה גיטנט נ' משרד הפנים (נבו 2.3.2012), עמ' 9 לפסק הדין: "כאשר מחליט המשיב להפסיק הליך מדורג שכבר היה מצוי בעיצומו, אין די בספק קל בנוגע לכנות הקשר בין בני זוג. ככל שההליך כבר נמשך זמן רב יותר ולכאורה היתעצמה זכאות בני הזוג להכרה בקשר בניהם, כך גם נידרש כי הספק שמעלה המשיב יהיה מבוסס על ראיות מינהליות בעלות עצמה רבה יותר." בעניינינו, הספק עליו התבססה הרשות היה ה"סתירות" שעלו מהראיונות בלבד.

...

הסעד לאור כל האמור לעיל, יש לשדרג למערער את סוג הרישיון בו הוא מחזיק, לרישיון מסוג א/5.

סוף דבר אני סבורה כי המערערת מנהלת זוגיות כנה עם המערער, וכל רצונה הוא שהמערער, עמו היא חייה בזוגיות בעשור האחרון, יוכל להישאר בארץ ולחיות לצידה.

לאור האמור הערעור מתקבל, פסק דינו של בית הדין לעררים מבוטל.

מאז ועד היום ניסתה המשיבה להסדיר את מעמדה באמצעות הליך מדורג – ללא הצלחה.

בתחילה מכוח נישואיה למר אלבז; לאחר שהשניים התגרשו, על סמך מערכת יחסים שניהלה עם אזרח ישראלי אחר (מר רפאל סויסה), אותו הכירה בשנת 2007 או בסמוך לכך.

כנגד החלטה זו הגישה המשיבה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה (13911-05-17), במסגרתה התבקש גם שיחרור המשיבה ממשמורת.

ביום 8.5.17 ניתנה החלטה לפיה בכל הנוגע לבקשה לסעד זמני של שיחרור העותרת ממעצר – הרי שעניין זה צריך להתברר במסגרת הליך שיתקיים בפני בית דין לעררים או לחילופין לפנות לבית דין לבקורת משמורת ליד כלא גבעון.

עיון בהחלטת בית-המשפט העליון מעלה, כי הצוו הזמני ניתן בעיקר על-מנת ליתן למשיבה את יומה בתיק העקרי בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, כאשר אמור להיקבע דיון דחוף, ואין משמעותו מתן היזדמנות להסדיר את מעמד המשיבה בישראל או לשחררה ממשמורת.

המשיבה מוחזקת במשמורת כשלושה שבועות, כך שלא מיתקיים החריג בסעיף 13ו(א)(4) לחוק הכניסה, כשהיא זו שיזמה הליכים לעיכוב הרחקתה; אמנם היא שהתה במשך שנים רבות כדין בישראל, אך בנגוד לקביעת בית-הדין שהתה תקופה לא מבוטלת של למעלה משנה שלא כדין בישראל באופן מודע, ולאחר שנימסר לה שעליה לצאת את ישראל, תוך שמיצתה כל הליך אפשרי להסדרת מעמדה, כך שלא מיתקיים החריג הקבוע בסעיף 13ו(א)(1) לחוק הכניסה; בשלב זה לא ניתן להניח כי תצא מישראל בעצמה במועד שייקבע, נוכח היתנהלותה מן העבר, כך שלא מיתקיים החריג הקבוע בסעיף 13ו(א)(2) לחוק הכניסה.

...

סבורה היא, כי על רקע האמור יש לפרש גם את החלטת בית-המשפט העליון בהעניקו סעד זמני למשיבה.

עם זאת, אני מקבלת את עמדת ב"כ המערערת לפיה, אין בעיכוב הרחקתה של המערערת כדי להוביל לשחרורה.

אשר על כן, אני מורה על קבלת ערעור המדינה ודחיית ערעור המשיבה.

ביום 17.05.15 ניתן לאמה של המערערת רשיון ב/1 כללי לבת זוג מכח הליך מדורג במסגרת חיים משותפים עם אזרח ישראלי, בשם אורן אליהו.

ערר פנימי שהוגש על ההחלטה נדחה, אך עתירה מנהלית שהוגשה לבית המשפט המחוזי התקבלה (עת"מ 43743-10-16), ובית המשפט אישר באופן חריג וחד פעמי את כניסת המערערת לביקור בן שלושה שבועות, בכפוף להפקדת ערבות, בתנאים.

בפרוטוקול צוין במודגש כך: "כאשר המוחזקת נישאלה בידי בית הדין מה שמו של הישראלי אליו נישאה לאחרונה [טעות במקור], נדרשה המוחזקת לבדוק במסמכיה כדי להשיב לבית הדין על השאלה. ". בסוף הדיון אישר בית הדין את צו המשמורת בהיעדר עילה לשיחרור מהמשמורת בשל פעולותיה הבלתי חוקיות, ונקבע דיון נוסף בעיניינה ליום 04.04.22.

ביום 17.03.22 דחה בית הדין את הבקשה לסעד זמני, בנימוק שסכויי הערר נמוכים ולא הוברר כי אי מתן הצוו עלול לגרום ל"נזק חמור שאינו בר-תיקון", וכי המערערת עצמה מודה כי שהתה בישראל שלא כדין ולא פתחה בהליך להסדרת מעמדה מכח נישואיה למערער טרם מעצרה.

...

אין לאפשר לקושי הנוכחי של המערערים להתמודד עם תוצאות מעשיהם לגבור על התנהלותה הבלתי חוקית של המערערת, וכמו כן לא ניתן לדון בבקשה שמעולם לא הוגשה.

יתרה מכך, אף בערעור לא מצאתי הצדקה, קודמת או חדשה, להיעתר לבקשת המערערים להמשיך בהליך אשר טרם נולד.

סוף דבר לאור כל האמור הערעור נדחה, פסק דינו של בית הדין לעררים נותר על כנו.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 40304-02-23 סוכאנוב ואח' נ' משרד הפנים לפני כבוד השופט, סגן הנשיא אליהו בכר מערערים 1.גרי סוכאנוב 2.ננה בוקולשווילי ע"י ב"כ עו"ד יבגני רזניקוב משיבה רשות האוכלוסין וההגירה ע"י ב"כ עו"ד רבקה מקלב פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב (כב' הדיינת באפי תם) בערר 3886-21, מיום 19.1.23, במסגרתו דחה ביה"ד ערר על החלטת המשיבה לדחות בקשה להסדרת מעמד המערערת בישראל, מכוח הוראות "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג של זר הנשוי לאזרחי ישראלי" (נוהל מס' 5.2.0008, להלן: "הנוהל").

למרות עזיבתה את ישראל כאמור, העותרת פעלה ללא לאות לשוב ולהכנס לישראל תוך שימוש בשמות שונים – שמרביתם הושגו באמצעות נישואים קצרי מועד בארץ מולדתה למטרת שינוי השם וקבלת מסמכים בשם שונה והזדהות בשמה החדש במעברי הגבול בכניסה לישראל– ובהזדמנויות שונות אף נכנסה לישראל תוך הברחת הגבול בדרכים שונות שכללו תשלום שוחד.

יצוין כי למערערת אח אזרח ישראל שהתאזרח מכוח הליך מדורג עם אזרחית ישראלית.

במסגרת ההליך ניתן צו אירעי למניעת ההרחקה, ללא שיחרורה ממשמורת, בכפוף להפקדת ערבות בסך 50,000 ₪ שהופקדה על ידי המערערים.

...

כן ציינה ב"כ המדינה בדיון בפניי כי המערערת "מוזמנת תמיד להגיש בקשה מגיאורגיה". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל החומר שהציגו הצדדים לפני ושקלתי את טענותיהם, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

ויובהר, כי אין בידי לקבל את טענת הרדיפה שנטענה בעלמא במסגרת בקשת הסעד הזמני.

לאור כל האמור, הנני דוחה את הערעור.