עתירה מנהלית לבדיקת חובות ארנונה ומים

מר יוסף הקרי, הגיש עתירה מנהלית נגד המשיבה, עריית תל-אביב-יפו (להלן: "הערייה") שעניינה למעשה 'בדיקת' גובה חובות הארנונה והמים שהוא חייב לעירייה.

...

יוצא אפוא כי במשך שנים התנהל הליך ההוצאה לפועל שהעותר הוא צד לו, ורק עתה, בסמוך למימוש הדירה, שב העותר ופנה לערכאות.

עיון בכתבי הטענות מגלה כי העתירה הוגשה באופן רשלני, לא ברור ובלי להציג טענות מנהליות רלוונטיות להליך זה, ולכן העתירה אינה מגלה עילה ודינה כאמור להידחות על הסף.

העתירה נדחית אפוא, על בסיס כתבי הטענות שהגישו הצדדים.

העותר הגיש בחודש פברואר 2019 עתירה מנהלית בעיניין דרישות המשיבה - עריית אור יהודה (להלן: "הערייה") בנוגע לחובות ארנונה, מים, היטל כבישים ופיתוח וכל תשלום אחר, בגין נכס ברחוב התעשייה 6 באור יהודה, הידוע כגוש 6226 חלקה 72 (להלן: "הנכס") ובקש להצהיר כי הערייה מנועה מלפעול כלפיו בגבייה מנהלית בשל היתיישנות ושיהוי בלתי סביר.

בתגובה קצרה מטעם הערייה מיום 13.8.12 נטען כי ביום 2.8.12 היא העבירה לעותר פירוט מלא של החוב והובהר (כפי שצוין גם בתשובה לעתירה) כי לצורך קבלת אישור מהעירייה יהא על העותר לשלם בנוסף גם חובות נוספים בגין הנכס ככל שקיימים (כגון היטל השבחה והיטלים נוספים), שקיומם טרם נבדק.

...

לפיכך דין הטענה להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות על הסף ולגופה.

ב) העותר ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

בפני עתירה מנהלית מכוח סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים תש"ס-2000, שהוגשה על ידי העותר כנגד המשיב ( להלן: "המשיב" או "העיריה") בגין חובות ארנונה, מים והוצאות גביה, אשר מבקש המשיב לגבות מהעותר.

בבר"ם 867/06 רע"א 3502/06, מנהלת הארנונה בחיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (פורסם בנבו) (להלן: "עניין דור אנרגיה") נקבע מפי כב' השופט י' דנציגר: "יחד עם זאת וביחוד לאור חובת ההגינות המוטלת על הרשות המקומית בהיותה רשות ציבורית, נראה לי כי הסעיפים האמורים אינם יכולים ליתן לרשות המקומית, הכשר לנהוג תוך עצימת עיניים מוחלטת, תוך היתעלמות מנתונים הזועקים כי עליה לבדוק באופן אקטיבי בעצמה, האם חל שינוי בבעלות או בהחזקה בנכס מסוים. יתכנו מקרים מסוימים, שבהם תוחזק הרשות המקומית כמי שמעלה את תפקידה כנאמן הציבור, קרי התרשלה בבדיקה באשר למצב הבעלות או ההחזקה של נכס מסוים שבשטחה" (שם, בעמ' 14).

...

מכך, מתחייבת המסקנה כי יש ליתן למבקש אפשרות להגיש את העתירה, גם אם הוגשה באיחור ניכר.

בבר"ם 867/06 רע"א 3502/06, מנהלת הארנונה בחיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (פורסם בנבו) (להלן: "עניין דור אנרגיה") נקבע מפי כב' השופט י' דנציגר: "יחד עם זאת וביחוד לאור חובת ההגינות המוטלת על הרשות המקומית בהיותה רשות ציבורית, נראה לי כי הסעיפים האמורים אינם יכולים ליתן לרשות המקומית, הכשר לנהוג תוך עצימת עיניים מוחלטת, תוך התעלמות מנתונים הזועקים כי עליה לבדוק באופן אקטיבי בעצמה, האם חל שינוי בבעלות או בהחזקה בנכס מסוים. יתכנו מקרים מסוימים, שבהם תוחזק הרשות המקומית כמי שמעלה את תפקידה כנאמן הציבור, קרי התרשלה בבדיקה באשר למצב הבעלות או ההחזקה של נכס מסוים שבשטחה" (שם, בעמ' 14).

ולא אוסיף דבר בעניין זה. סוף דבר – כמפורט בפסק הדין, אני מקבלת את העתירה ומורה על ביטול דרישת התשלום, כנגד העותר, בגין חוב הארנונה נשוא עתירה זו. אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

בשנת 2013 הגיש המערער עתירה מנהלית נגד הערייה ומנהל הארנונה, שבה ביקש להורות לעירייה להנפיק עבורו את האישור לטאבו, וזאת מבלי להתנות את מתן האישור בתשלום חובות הארנונה והמים – שמעצם טיבם חלים על המחזיק בנכס ולא על הבעלים בו (עת"מ 24299-06-13, להלן: העתירה הראשונה).

אף על פי כן, מטיעוני הערייה משתמע כי כאשר התחייבה בפני המערער להנפיק לו אישור זה בכפוף לתשלום הסכום המוסכם – לא ביצעה הערייה את הדבר המתבקש והמצופה ממנה, והוא לבדוק ולוודא שפרט לחובות ארנונה ומים לא חלים על הנכס חיובים נוספים כלשהם.

...

המסקנה המתבקשת היא שהסדר הפשרה אינו חל על היטל ההשבחה.

סוף דבר אם תישמע דעתי נקבל את הערעור בחלקו, במובן זה שנקבע כי בנסיבות המקרה אין לחייב את המערער בתשלום היטלי הפיתוח, ונורה לעירייה להנפיק למערער אישור לטאבו כאמור בסעיף 324(א) לפקודת העיריות.

הצטרפותי למסקנה שלפיה אין לחייב את המערער בהיטלי פיתוח, מבוססת על נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ועל פרשנות ההסדר בין הצדדים, כפי שפירטה היטב חברתי.

לפניי עתירה מנהלית בה מבוקש להצהיר כי החלטת עירית תל- אביב- יפו (להלן: "העיריה") לחייב את העותר בתשלומי ארנונה, מים, וכן ריבית והוצאות אכיפה נגועה בהתיישנות; שהוי; חוסר סבירות קיצונית ובהתאם יש לבטלה.

לפי ספרי העיריה, לעותר חוב ארנונה ומים בסך כולל של 148,450 ₪ בגין החזקתו בנכסים אלה נכון ליום 13.7.2021.

אשת העותר פנתה לעירייה עוד בביום 10.5.2016 ובררה פרטים על החוב ועל האפשרות לשלמו, ובהמשך, ביום 28.2.2017 הגיע העותר עם רעייתו לבדוק את סוגיית החובות לעירייה, והציע לבחון את האפשרויות ולהציע הצעה בכתב.

...

לאור כל האמור טוען העותר כי אין לאפשר לעירייה לגבות את החוב.

העירייה טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי ניכר בהגשתה; העותר מצא לנכון להגיש את עתירתו רק בתגובה למכתב העירייה שהודיעה על כוונתה לפעול לביטול ההענקה האסורה שביצע העותר בהסתלקותו מהעיזבון; העותר תוקף את החוב על יסוד טענה סתמית ובלתי רלוונטית שאין בה ממילא כל הגנה כנגד החוב והריביות שנוספו לו לפני שנים רבות; העותר ידע על החוב ובוודאי שלא נפגע אינטרס ההסתמכות שלו; העירייה פעלה לאורך השנים בפעולות אכיפה עקביות ואילו העותר שידע על החוב בחר לפעול בשיטת "שב ואל תעשה" ועתה כשיש סיכוי סביר לגביית החוב החליט להגיש את עתירתו.

מעבר לצורך אציין כי דין העתירה להידחות אף לגופה, משאין לעותר כל הגנה כנגד חיובו בתשלום הארנונה, משהחזיק בנכסים במועדים בגינם חויב, וככל שהייתה לו טענה כנגד בעלי הנכסים שהשכירו לו את הנכסים בדבר מצג שווא שהוצג לו ביחס לגובה הארנונה הצפויה, היה עליו להפנותה ליוצרי המצגים.

לאור כל האמור לעיל השומות הן סופיות וחלוטות.

לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.