עתירה מנהלית בדרישה לביטול קנסות

בפסק הדין קיבל בית המשפט את העתירה לאחר שמצא "שהחלטת הערייה שלא לבצע את העבודות אינה מתיישבת עם מינהל תקין ואינה מצויה במיתחם הסבירות". בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי: "הערייה תפעל לאלתר, ולא יאוחר מיום 1.8.13, למלא אחר תנאי היתר הבנייה. מיד ובסמוך לאחר מכן, ולא יאוחר מיום 1.9.13, תחל הערייה בבצוע עבודות הכשרת דרך הגישה לבתיהם של העותרים על פי התווי שיועד לכך בתכנית המתאר" (סעיף 23 לפסק הדין).

בבקשתה עותרת הערייה לבטל הקנס היומי שהוטל עליה, כאשר בבסיס הבקשה עומד הנימוק כי היא ניסתה לקיים הוראות פסק הדין ללא הצלחה.

עוד נטען על-ידי ראש העיר כי לפני שנה עברה השכונה בה אמור להיסלל הכביש לטפול משטרת אום אל פחם, וכי מיתקיים שיח בין ראש הערייה לבין מפקד התחנה אשר מוכן לתת את הסיוע הנידרש ככל ויימצא קבלן שיהיה נכון לבצע את העבודות.

...

ביום 14.06.2020 קיבלתי את בקשת המשיבים לפי פקודת ביזיון בית המשפט והוריתי כדלקמן: "באיזון הראוי, ועל מנת לאפשר לעירייה הזדמנות נוספת לקיים את חיוביה על-פי פסק הדין, אני מחייב את העירייה לשלם מדי יום, קנס יומי למדינה בסך 1,500 ₪ וזאת החל מיום 01.09.2020. כל עוד לא תינתן החלטה שיפוטית אחרת הפוטרת אותה מן הקנס האמור. במקרה והעירייה תתחיל לסלול את הדרך עד ליום 01.09.2020 (או אחרי התאריך הנ"ל) היא תגיש בקשה לבטל את הקנס ובקשה זו תידון". ביום 27.06.2022 הוגשה הבקשה שלפניי לביטול הקנס היומי אשר הוטל על המבקשת, כאשר על נימוקי הבקשה אעמוד להלן.

העירייה לא השיגה על החלטתי הנ"ל ומאז חלפו מעל שנתיים כאשר העירייה משלמת קנס יומי החל מיום 01.09.2020 ועד היום.

הכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי בעניין החלטתי לקבל את הבקשה במובן זה שבשלב זה, תופסק הטלת הקנס היומי.

נראה, כי לאחר מתן החלטתי לפי פקודת ביזיון בית המשפט, הפך מקרה זה למקרה מיוחד, הדומה לזה שנידון בע"פ 491/20 מיכאל מכלוף מיקי אילוז נ' א.י מרכז מזון כפר תבור (29.01.2020), שם קבע בית המשפט העליון את הדברים שלהלן לגבי בקשת ביזיון בית המשפט ותכליתה: "ומה הדין כאשר הסנקציה, תהא זו קנס או מאסר, אינה משיגה את מטרתה? גישה אחת סבורה כי 'לא הועילה כפייה אחת, חוזרים וכופים את הממרה שנית ושלישית, וכך עד אין סוף, עד שישוב מסורו' (דברי השופט ש' ז' חשין בע"פ 6/50 לויט נ' אנגל, פ"ד ז 459, 470 (1950)). גישה אחרת סבורה כי מקום בו בית המשפט השתכנע כי אין בכוחו של המאסר כדי להביא את הסרבן לחדול מסרבנותו, אל לו לבית המשפט להטיל מאסר או להאריכו (משה קשת פקודת בזיון בית המשפט 274 (2002)). הד מסוים לגישה האחרונה ניתן למצוא בע"פ 10317/08 קורקוס נ' מדינת ישראל (11.12.2008), שם הורה בית המשפט על שחרור עד סרבן ממאסרו, וזאת בשל מספר נימוקים מצטברים, שאחד מהם היה '[ה]סיכוי הקלוש שאמצעי המאסר אכן ישפיע על המערער לחזור בו מסרבנותו' (שם, פס' 5; יצויין כי אותו מקרה נסב על מאסר שהושת מכוח סעיף 5 לפקודה, בגין סירובו של עד להשיב על שאלות. זאת להבדיל מהמקרה שלפנינו, שבו המאסר הושת מכוח סעיף 6 לפקודה, בגין סירובו של המערער לציית לצווי בית משפט)". בנסיבות אלה נראה, כי הסנקציה השיגה את מטרתה במובן זה שהעירייה פעלה ועשתה לשם סלילת הכביש ונראה, כי הדברים אינם בשליטתה יותר.

לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול הקנס היומי שהוטל על העירייה בהחלטתי מיום 14.6.20.

ביום 16.11.2010 הגישה מרצפות לבית המשפט עתירה מינהלית נגד הערייה, בדרישה לביטול החיוב והליכי הגבייה (עת"מ 14896-11-10, להלן: "העתירה הקודמת").

לבסוף טוענת מרצפות, כי על החוב חלה היתיישנות, וכי בכל מקרה אין לחייבה בריביות או קנסות, הואיל ובמהלך השנים 2010-1998 לא קיבלה כל דרישת תשלום.

...

אני סבור כי בנסיבות ייחודיות אלו, ברירת המחדל היא להטיל את החיוב בגין הנכס על בעליו.

סוף דבר ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהא בו כדי לשנות ממסקנתי.

לאור המקובץ, הערעור נדחה והעתירה מתקבלת באופן חלקי ביחס לטענת ההתיישנות.

עניינה של העתירה תביעת חוב והליכי עיקול שננקטו בעיניינו של העותר על-ידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: "המשיב "ו/או "המרכז לגביית קנסות") העותר מבקש מבית המשפט לעניינים מינהליים סעד לפיו בית המשפט יקבע: "כי חובו של העותר למשיבה הינו בסכום של 39,688 ₪ וכן לקבוע כי סכום זה ישולם ע"י העותר בפריסת תשלומים של 4,000 ש"ח לכל חודש בכל 10 לחודש". כן מבוקש סעד שיורה על עיכוב מימוש כספים שעוקלו בחשבון העותר בבנק מזרחי טפחות בע"מ סניף 140.

עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן –עתירה מינהלית).

" הינה כי כן, בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק, על מנת שבית המשפט הנכבד ידון בעיניין מסוים על דרך של עתירה מנהלית, נדרשים שני תנאים מצטברים.

...

בנסיבות אלו, אין סמכות לבית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה ודינה להידחות על הסף.

התוצאה היא שדין העתירה להידחות על הסף, בשל היעדר סמכות עניינית.

העתירה נדחית אפוא.

בגדר העתירה מבוקש כי נורה על ביטול דרישת הקנס האמור וכן על מתן ארכה ממושכת לפינויה של העותרת מן המקרקעין אשר בגין השמוש האסור בהם הוטל הקנס.

כעבור למעלה מחצי שנה, ביום 18.2.2020, קיבלה העותרת התראה לפני הטלת קנס מינהלי קצוב בסך 600,000 ₪ בגין השמוש האסור הנ"ל. במהלך החודשים הבאים, בעקבות מספר בקשות מצדה, ניתנו לעותרת ארכות לפינוי המקום, וביום 25.10.2020, לאחר שהארכות באו לסיומן, היא קיבלה הודעה על הטלת הקנס האמור, אשר אותו נדרשה לשלם בתוך 60 ימים.

...

לדעת העותרת, מסקנה זו נכונה במיוחד לאור מצב החירום שנכפה עלינו על ידי התפשטות נגיף הקורונה.

לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה וכן בהודעת המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי.

העתירה נדחית אפוא.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים 09 נובמבר 2022 עת"מ 22199-06-14 מספר בקשה:18 לפני : השופט יעקב שפסר, סגן הנשיאה המבקשות: (המשיבות בעתירה המקורית) 1.ועדה מקומית לתיכנון טייבה 2.עירית טייבה ע"י ב"כ עו"ד מוהנד ג'בארה המשיבים: 1.אחמד חאג' יחיא ז"ל ע"י ב"כ עו"ד חכים זמירו 2.המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות החלטה

כך גם במקרה דנן, שנוכח הנסיבות שתוארו לעיל, נימנע ביצועו של פסק הדין כלשונו בנקודת הזמן הנוכחית, ולכן אין להמשיך את החיוב בקנס, תוך ביטול הקנסות שהצטברו כנגדן עד כה. טענות העותר באמצעות יורשיו: לא ניתן לסמוך על הבטחות הערייה והועדה, לאחר סיכסוך משפטי בן למעלה מ-20 שנים.

אכן, צודק המרכז כי בהתאם להוראות ס' 5 לחוק בית המשפט לעניינים מינהליים, על מנת שבית המשפט הנכבד ידון בעיניין מסוים על דרך של עתירה מנהלית, נדרשים שני תנאים מצטברים: זהות הרשות המנהלית שהחלטתה נתקפת ועניינה של העתירה.

...

לפיכך החלטתי לקבל את הבקשה ולהפסיק החל משלב זה את הטלת הקנס היומי, תוך ביטולו הרטרואקטיבי של הקנס היומי שהושת החל ממועד זה (21.9.22).

סוף דבר: סיכומם של דברים, הצו השיפוטי הופר מיום ה-14.3.2019 עד תאריך ה-21.9.2022.

הבקשה במרכיב זה נדחית אפוא.