עתירה מנהלית בדבר אי שדרוג מעמד תושב ארעי

ביום 29.12.11 הגיש העותר עתירה מנהלית נוספת (עת"מ 54939-12-11), במסגרתה ביקש ליתן לו מעמד תושב קבע ולהעניק לו תעודת זהות.

בסופה, ובכפוף להערכה והיוועצות מחודשת עם גורמי הבטחון, ניתן להאריך או לשדרג את מעמדו של העותר.

ביום 20.8.12 נשלחה לעותר הודעה בדבר החלטת המשיבה שעניינה בקשתו לקבלת מעמד בישראל, בה הודע לעותר כי הוחלט לאשר לו רישיון של תושב אירעי מסוג א/5 לשנה.

...

דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה, בכפוף לכך שהמשיבה תיתן לעותר מעמד מסוג א/5 עם התייצבותו בלשכת המשיבה, בהתאם להצהרת ב"כ המשיבה, ובכפוף להערות שיפורטו.

סיכום: מהטעמים שפורטו, על רקע החלטות שהתקבלו בעבר בענינו של העותר, אני דוחה את העתירה.

בסיכומו של דבר, בנסיבות העניין ובכפוף להערות דלעיל, העתירה נדחית.

בהחלטה נקבע כי המשיב נעתר לבקשה "באופן חריג ביותר ולפנים משורת הדין... יובהר, שלא מן הנמנע כי העובדה שהמבקש מסר פרטים כוזבים כאמור לעיל תלקח בחשבון בעתיד, אם יתברר כי המבקש ימסור פרטים כוזבים נוספים ו/או ימסור פרטים כוזבים בעתיד. בתום התקופה עניינו יידון ע"י מטה רשות האוכלוסין, ויוחלט המשך הטיפול בבקשתו". בעקבות עתירה מנהלית נוספת שהגיש המערער, הובא עניינו לדיון לפני הועדה ההומניטארית, ועל פי המלצתה הוארך למערער רישיון ישיבת הארעי.

בית הדין קבע כי "כאשר מונחת בפני המשיב בקשה לשידרוג מעמד אשר ניתן מטעמים הומנטריים, אין הוא כבול בגיבוש החלטתו לשאלה זו בלבד. ככל שהנתונים והראיות העדכניים העומדים בפניו מעידים על שינוי נסיבות מהותי שחל בעיניינו של מגיש הבקשה, רשאי המשיב להגיע למסקנה כי יש בהם כדי להצדיק את שידרוג המעמד, אך הוא אף רשאי להגיע למסקנה הפוכה בתכלית לפיה אין מקום כלל להמשיך ולהעניק למבקש מעמד הומניטארי בישראל. ברי כי אין דומה החלטה בדבר אי-שידרוג מעמד קיים להחלטה המבטלת מעמד או רישיון ישיבה שניתנו. במקרה האחרון מוטל הנטל על המשיב לשכנע כי חל שינוי נסיבות משמעותי לרעת בעל המעמד, או התברר בדיעבד כי המעמד ניתן על סמך מצג שוא וכד'". בעיניינו של המערער קבע בית הדין כי "הטעם העקרי, שלא לומר הבלעדי, שעמד בבסיס בקשתו של העורר לשדרג את מעמדו, הוא רצונו כי יתאפשר לו להגיש בקשה למתן מעמד לאישתו השנייה, שהיא אזרחית אתיופיה", זאת נוכח חוסר האפשרות של המחזיק באשרה לישיבת אירעי מסוג א/5 לבקש להסדיר את מעמדו של תושב זר אחר כבן זוגו.

...

בחינת מכלול השיקולים הנדרשים בעניין מובילה למסקנה כי דינה של בקשה זו להידחות.

אשר על כן דין הערעור להידחות.

התוצאה הערעור נדחה.

ביום 13.12.99 שדרג המשיב את מעמדו של העותר וניתן לו מעמד של תושב אירעי (א/5) לשנה ובכל שנה עד 25.3.2002.

העותרים ערים לכך כי חסרו להם 4 חודשים והם מפנים לעע"מ 8849/03 אנעאם שיבאן עבד דופש נ' מנהל מינהל האוכלוסין במזרח ירושלים מיום 2.6.08 [מאגר נבו] (להלן: "פס"ד דופש"), הקובע כי ניתן יהיה לשדרג מעמד לפני המועד הקובע בהחלטת הממשלה אם אי השידרוג נבע מטעות או מחמת עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מהמשיב.

ושוב צודק המשיב הטוען בסעיף 51 לתגובה כי "במצב דברים זה, מעמידים העותרים את המשיב במצב בלתי אפשרי בו עליו ליתן הסברים להחלטות מנהליות שניתנו על ידו לפני למעלה מ- 12 שנים". (ההדגשות במקור – ש.ג).

...

לטענת העותרים, אי שדרוג מעמדו של העותר נבע מעיכוב בלתי מוצדק של המשיב ומשום כך יש להיעתר לבקשה.

העותרים טוענים כי המשיב עיכב את הטיפול בבקשתם מסיבות לא מוצדקות ומשום כך ועל פי הלכת דופש יש מקום להיעתר לבקשה.

אי לכך גם דינה של טענה זו להידחות.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל העתירה נדחית.

]השופט ע' פוגלמן: האם יש עילה להורות על שידרוג מעמדו של המערער 2 למעמד של תושב אירעי בישראל, בהתאם להלכות שיצאו מלפני בית משפט זה בעיניין דופש ו-חתו? זו השאלה העומדת להכרעתנו בעירעור זה. המערערים 2-1 (להלן: המערערת והמערער) נישאו זה לזו ביום 20.3.1995.

זאת, בהסתמך על פסק-דינו של בית משפט זה בעע"מ 8849/03 דופש נ' מנהל מינהל האוכלוסין במזרח ירושלים (2.6.2008) (להלן: עניין דופש), שלפיו "ניתן יהיה לשדרג מעמדו של מבקש גם אם מעמדו לא שודרג לפני המועד הקובע וזאת אם אי השידרוג נבע מטעות או מחמת עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מן המשיב". ועדת ההשגות דחתה את ההשגה בקובעה כי אי-שידרוג מעמדו של העותר אינו נובע מטעות או מעיכוב בלתי מוצדק בטיפול משרד הפנים בעיניינו.

אחר הדברים האלה אחר הדברים האלה, הגיעה לעיוני חוות דעתה של חברתי המשנה לנשיא, שהצטרפה למסקנתי, והוסיפה הערה כללית בנושא אי-שידרוג מעמדם של מי שהחלו בהליך המדורג לפני המועד הקובע.

מבלי להכריע בשאלה היכן עובר קו הגבול בין פניות לרשות המתבססות על הילכת דופש שהוגשו באיחור (פניות המקימות טענת שהוי), לבין אלה שהוגשו לאור פסקי הדין הקיימים בתוך פרק זמן סביר, ניתן לומר כי קיים פער משמעותי בין מועד הגשת הבקשה לשידרוג מעמד בעיניין העומד לפנינו לבין המקרים המעטים בהם דחו בתי המשפט לעניינים מינהליים עתירות בשל שהוי בפנייה לרשויות לאחר עניין דופש.

...

המשנָה לנשיא מ' נאור: לאחר עיון בחוות דעתו של חברי השופט פוגלמן החלטתי להצטרף למסקנתו.

כך, חשוב להבהיר כי עניינו של מי שיפנה בעתיד או שפנה בתקופות מאוחרות יותר מהתקופה שבה פנו המערערים בעניינו – 10 חודשים לאחר מתן פסק הדין – עלול בהחלט להידחות בגין שיהוי.

אני סבורה שראוי הוא – אם וכאשר יוארך החוק פעם נוספת – שתינתן הדעת למצבם של אלו שאינם זוכים לשדרוג למרות שהחלו בהליך המדורג לפני זמן כה רב. אפשר ולגביהם, אחרי שהות כה ארוכה בארץ, ניתן לבצע בדיקה פרטנית (ראו והשוו לעמדתי ב-בג"ץ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי נ' שר הפנים, פ"ד סא(2) 202 (2006), בפסקאות 23-19 לפסק דיני).

בשורה של פסקי-דין שניתנו בשעתו בבית-המשפט לעניינים מינהליים, נפסק כי חוק הוראת השעה חוסם אפשרות לשדרוג מעמד מעבר למעמד שהיה למבקש ערב החלטת הממשלה, וכי גם שיהוי בטיפול בבקשה מצד משרד הפנים, שהביא לעיכוב החלטה מעבר למועד החלטת הממשלה, אינו יכול להקנות למבקש מעמד שהוא מנוע לקבל על-פי חוק (עת"מ (י-ם) 434/03 דופש נ' מנהל מינהל האוכלוסין (21.8.03); ועת"מ (י-ם) 660/05 קיפוהי נאצר נ' שר הפנים (30.11.05))).

באשר לחוסר ניקיון הכפיים, טוענת ב"כ המשיב, כי העותרים הטעו את בית-המשפט, עת טענו בעתירתם שהעותרת עמדה בכל דרישות המשיב טרם כניסת החלטת הממשלה לתוקף; כי הללו הסתירו מבית-המשפט את העובדה שכלל לא הגישו בקשה להארכת אשרת שהייה, ובוודאי שלא לשידרוג מעמד, בטרם המועד הקובע; וכי השניים בחרו להשמיט מעתירתם את הצהרת העותר, לפיה עו"ד מטעמם הוליך אותם שולל, וכי בפועל לא הוגשה על-ידם בקשה להארכת היתר השהייה של העותרת טרם מועד קבלת החלטת הממשלה.

בפרק העובדתי בכתב-העתירה ציינו העותרים, כי בשנת 1999 הונפק לעותרת היתר מת"ק למשך שניים-עשר חודשים, כי בהמשך הוארך תוקפו של ההיתר, כי העותרים הגישו בקשה לשידרוג מעמד העותרת למעמד של תושבת ארעית ולקבלת אשרה מסוג א/5, וכי העותרת עמדה בכל דרישות המשיב טרם כניסת החלטת הממשלה לתוקף.

בחינת הבקשה לאיחוד מישפחות, על שלביה השונים, כמפורט בסקירת הרקע העובדתי לעיל, הן בגדריו של ההליך המדורג, והן בשלב שקדם לאישור הבקשה לאיחוד מישפחות, אינה מבססת מסקנה בדבר עיכוב בלתי מוצדק בטיפול בה אשר נבע מהמשיב, ושיש בו – בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסק-הדין בעע"ם 8849/03 בעיניין דופש – כדי לאפשר שידרוג מעמד גם לאחר המועד הקובע.

...

בחינת הבקשה לאיחוד משפחות, על שלביה השונים, כמפורט בסקירת הרקע העובדתי לעיל, הן בגדרו של ההליך המדורג, והן בשלב שקדם לאישור הבקשה לאיחוד משפחות, אינה מבססת מסקנה בדבר עיכוב בלתי מוצדק בטיפול בה אשר נבע מהמשיב, ושיש בו – בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסק-הדין בעע"ם 8849/03 בעניין דופש – כדי לאפשר שדרוג מעמד גם לאחר המועד הקובע.

על-יסוד האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

העותרים ישלמו למשיב הוצאות בסך כולל של 5,000 ₪.