עתירה מנהלית בגין הפרת חוזר מנכ"ל בבית ספר

לפניי עתירה מינהלית, המופנית נגד החלטה להכריז על זכייתה של רשת אורט ישראל כהצעה הזוכה במיכרז להפעלת בתי ספר בתחום המועצה המקומית כסיפה, בטענה כי נפלו פגמים חמורים בהליכי המיכרז.

המיכרז פורסם במתכונת המפורטת בחוזר מנכ"ל 9/2016.

ביום 25.4.2017 פנה העותר שוב והלין על הזימון שקבל לועדת המכרזים, ודרש לקיים יום ראיונות חוזר.

עוד נטען כי רובז הורשע בעבירה של הפרת אמונים (בקשר לעבודתו במשרד התמ"ת) וריצה מאסר בדרך של עבודות שירות.

...

סוף דבר – העתירה נדחית על הסף.

בנסיבות העניין החלטתי שלא להטיל הוצאות לטובת המשיבים 1-3.

העותר ישלם למשיבה 4 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 8615-05-14 סליבא ואח' נ' בית הספר האפיסקופי הקתולי ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופט דר' מנחם רניאל עותרים 1.גוליאן סליבא 2.פארס עבוד 3.שאדי סליבא משיבים 1.בית הספר האפיסקופי הקתולי 2.מדינת ישראל פסק דין

גם סעיף 28 לחוק הפיקוח על בתי ספר אינו יכול להועיל לעותרים במקרה זה. איני מסכים גם עם דברי השופטת צור, שסעיף 28 (א) הוא צנור להחלת חוזר המנכ"ל בענין הרחקת תלמידים.

זה ההקשר שבו יש לחזור למסכת העובדתית, שפורט על ידי המשיב 1, ולמעשה לא הוכחשה על ידי העותרים: העותר 1 זקף לחובתו מתחילת שנת הלימודים לא פחות מ- 53 הפרות משמעת שנרשמו במערכת הממוחשבת של בית הספר.

...

ואולם, לא אדחה את העתירה עקב שיהוי, שכן דינה להידחות לגופו של ענין.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

העותרים ישלמו למשיב 1 הוצאותיו בסך 14,160 ₪.

פרסומיו של הנתבע כלפיה מהוות לשון הרע באופן חמור ומובהק, שעה שהם נועדו לייחס לה היתנהגות או תכונות שליליות ואף פליליות, ובין היתר, לציירה כמי שעשתה שימוש לא חוקי בכסף; מעלה וגנבה מאות אלפי שקלים ולהציגה כמי שננקטו כנגדה הליכים משמעתיים בגין הפרת הוראות חוזרי מנכ"ל ועוד.

לגופם של הפרסומים, טען הנתבע כי בתקופת היותה של התובעת מנהלת, נתגלו בעיות בהתנהלותה ביחס לכספי הורים בבית הספר והיא הפרה את חוזרי מנכ"ל משרד החינוך בנושא זה. לטענת הנתבע בפרסומיו הוא דיבר אמת ודיווח על עובדות ובמסגרת זו הפנה למספר מסמכים עליהם הוא מתבסס: מכתבו מיום 30/3/14 של מר אהרון קצב, מנהל אגף החינוך בערייה שהתייחס להתנהלות התובעת בפרשה ובכלל זה אודות ההתנהלות הבלתי תקנית והראויה של התובעת ותלונת ארגון ההורים הארצי נגד התובעת מיום 29/11/13 ופסק הדין שנתקבל בעתירת ההורים בגין הטענות לעניין הכספים.

" מכתב זה של הנתבע שאין מחלוקת שנערך על ידי האחרון יועד כאמור לקולגות של התובעת – מינהלי/ות בית הספר בבת ים. עיון בסיכומי התובעת מעלה כי טרוניותיה כנגד פירסום זה ממוקדות בטענה לזהות המוטעית שהוצגה ביחס לצדדים בעתירה; בהצגת התובעת כמי שעשתה שימוש לא חוקי וללא אישור ועד ההורים וכן בציון העובדה כי התובעת פרשה לגימלאות וסיימה את עבודתה במשרד החינוך, תוך ניסיון מכוון ליצור רושם מוטעה אצל הנמענים כאילו הפרישה הנה תוצאה של המעשים שייחס לה הנתבע בקשר עם הכספים.

...

סעיף 15 האמור מונה נסיבות שונות המקנות לנתבע הגנה טובה כאשר התנאי הראשוני הוא שהפרסום נעשה "בתום לב". לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במכלול החומר המצוי בתיק, שוכנעתי כי אין לראות את הנתבע כמי שחוסה תחת אי אלו מההגנות האמורות, הואיל ולא עלה בידיו להוכיח, כי ביצע את הפרסומים בתום לב. הנתבע שב וחזר בסיכומיו כי פרסומיו נעשו בתום לב והיה בהם עניין לציבור, תוך שטען כי "במערכת פוליטית ובמערכת בחירות נאמרים דברים חמורים", אולם מאידך סתר עצמו, עת טען באותה נשימה כי לא היה לו אינטרס אישי מאחר ולא התמודד בבחירות.

שילוב של נקודת מוצא זו עם העדר בדיקה מצד הנתבע עובר לפרסומים מה היו תוצאות ההליך המשפטי נשוא העתירה (ובפרט שהפרסום הראשון היה לאחר השגת הסכם הפשרה) ו/או האם יש בנמצא ממצאים משמעתיים ו/או אחרים כנגד התובעת (ר' ע' 30 שו' 11-14 לפרו') כמו גם גישתו של הנתבע לפיה פרסום השמצות והכפשות בהליך בחירות צריכות לזכות מבחינת ראותו לגישה סלחנית (ר' ע' 33 שו' 10-14 לפר') – מביאים אותי לכלל מסקנה כי הנתבע לא עמד בדרישות המידתיות, הסבירות והזהירות השלובות במסגרת התנאי העצמאי של "תום הלב" שהינו כאמור תנאי הכרחי להוכחת אי אלו מחלופות ההגנה נשוא סעיף 15.

סוף – דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לידי התובעת פיצוי בסך 20,000 ₪.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 16250-10-14 גרינברג נ' עירית נתניה ואח' לפני כבוד השופטת ורדה מרוז - סג"נ עותרים 1. זיו גרינברג ו- 47 אח' ע"י ב"כ עוה"ד אמנון יצחקניא משיבים 1. עירית נתניה ע"י ב"כ עוה"ד מיכל מלמד 2. משרד החינוך ע"י ב"כ עוה"ד ליפז סרוסי דותן – פמת"א אזרחי פסק דין

בעתירה זו מבקשים העותרים להורות על ביטולה של ההחלטה שכן, יש בה משום הפרת הוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך בדבר כללי הבינוי והאכלוס של תלמידים בכיתות לרבות מיכסת המאקסימום של תלמידים ביחס לשטח המינימאלי הנידרש בכל כיתה (להלן: "חוזר מנכ"ל מיוחד א'").

בית הספר ניבנה בשנת 2001 בהתאם לפרוגרמה וחוזרי מנכ"ל שהיו בתוקף החל משנת 1987 לפיה השטח הנידרש לכיתות שמספר תלמידיהן בין 30 – 40 עומד כאמור על 49 מ"ר. כיום הפרוגרמה העמידה את השטח על 52 מ"ר, בכ – 3 מ"ר גדול מהשטח דאז.

...

עם זאת, על פי המדדים הקיימים (מדד הטיפוח ומדד גודל הכיתה) ולנוכח הנסיבות שהונחו בפני – שוכנעתי כי החלטות המשיבים עומדות במתחם הסבירות, עונות על התקן ואינן מצדיקות התערבות בית המשפט.

אשר על כן, העתירה נדחית.

העותרים ישלמו לכל אחד מהמשיבים שכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪.

לעניין זה הפנה משרד החינוך לפרט 3 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: "חוק בתי משפט לעניינים מנהליים"), הקובע, שהסמכות העניינית הבלעדית לדוּן בהחלטות של רשות בעינייני חינוך מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים; התובעת אינה טוענת כי עמדה בכל התנאים המצטברים הקבועים בחוזרי מנכ"ל משרד החינוך מהוים תנאי לזכאות לתעודת בגרות.

ואורט אינה רשות ואינה יכולה להיות משיבה בעתירה מינהלית; בהליך שבפנינו יהיה צורך בהעדת עובדי אורט, דבר שאינו מתאים לדיון בעתירה מינהלית; התביעה אינה תוקפת ישירות את המעשה המנהלי, שכן המעשה המנהלי הוא תוצאה של היתנהלות לא ראויה של אורט, כאשר משרד החינוך מקבל את ההחלטה האם לתת תעודת בגרות בהתאם לדיווחיה של אורט; בעתירה מינהלית לא ניתן לפסוק פיצויים בשל "מעשה זדוני" מצד אורט; אין זה נכון שהטענה היחידה בתביעה נוגעת לאי-חוקיות הוראת חוזר מנכ"ל משרד החינוך.

עוד נטען, כי ההחלטה או הִעדר ההחלטה להנפיק תעודות זכאות לבגרות הן של משרד החינוך, בהתאם להנחיות ונהלים שמכתיב משרד החינוך בחוזרי מנכ"ל. לבתי הספר אין שיקול דעת האם לפעול ולקיים את הנהלים.

באותו מקרה הגיש התובע תביעה לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 67609-07-17 יעקובוב נ' משטרת ישראל (6.3.2019) בה טען, כי הובטח לו כי יגויס למישטרה לתקן ספציפי של חוקר מחשב מיומן, אולם בחמש השנים בהן שירת במישטרה הוא לא הוצב בתפקיד זה. התובע טען, כי נוכח הפרת ההבטחה הוא עזב את עבודתו הקודמת והעתיק את מגוריו ומגורי בני משפחתו.

...

לפיכך לא ניתן לדון בטענה במסגרת "תקיפה עקיפה". נוכח כל המפורט לעיל, אני מקבלת את טענות אורט ומשרד החינוך, ומורה על מחיקת התביעה על הסף.

הטעם לכך הוא, שגם אם התוכנית מושא ההליך נכללת ב"תכניות לימודים" המוחרגות מסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים, הרי שהתוצאה היא שהעניין מסור לסמכותו העניינית של בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ואין בכך להקנות לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה (עיינו: א' גורן, בתי משפט מינהליים (2008), בעמ' 81).

ה – סוף דבר מורם מאמור שאני מורה על מחיקת התביעה בשל חוסר סמכות עניינית.