עתירה מינהלית: דרישת עיריית עכו להיטלי סלילה ושטחים ציבוריים

עתירה מינהלית המכוונת כנגד דרישת תשלום דמי הישתתפות בהוצאות סלילת כביש מיום 20.10.10 ("דרישת התשלום") ששלחה המשיבה 1, עריית עכו ("הערייה"), לעותרת, מכוח חוק העזר לעכו (סלילת רחובות) התשכ"ו–1966 ("חוק העזר").

באשר לטענות בקשר לשטחים המיועדים להפקעה ציין אמנם בית המשפט "כי יש מקום לדעתי לשחרר את בעל הנכס ככל שהוגבלו זכויותיו בשל ייעוד הקרקע להפקעה מהחובה לתשלום היטלי פיתוח בגין השטח המיועד להפקעה", אולם בסופו של דבר בקשת העותרת לפטור שטחים אלו מתשלום ההיטל נדחתה, ובית המשפט לא הסתפק בהיותם של המקרקעין מיועדים להפקעה, אלא קבע כי על העותרת להוכיח שהנאתה מהמקרקעין נפגעה, ומשלא הוכיחה – אין כל מניעה לחייבה בתשלום ההיטל בגין מלוא השטחים, כולל החלק המיועד להפקעה.

לעניין זה נקבע בעת"מ 534/08 מגרסות יופי נוף בע"מ נ' עריית קרית אתא (26.4.09) : "... הזיקה אותה מחפש בית המשפט הנה בין ההוצאה הציבורית למימון התשתיות לבין החיוב בהיטל על בעל הזכות בנכס; אין צורך בזיקה בין השמוש שעושה בעל המקרקעין לבין התשתיות. כך אם הרשות סללה כבישים ומדרכות בסמוך למקרקעין, או התקינה תשתיות מים, אין כל צורך להצביע על זיקה בין השמוש בפועל שנעשה במקרקעין לבין הכביש שנסלל או למים שבצנרת וגם אם הבעלים אינו נוסע בכביש או אינו משתמש במים, אין בכך כל רבותא. גם במצבים כאלו יש זיקה בין ההוצאה לתשתיות לבין ההיטל שהרי התשתיות נועדו למען בעל הזכויות, גם אם אינו עושה בהם בעצמו שימוש כלשהוא. (ראה לעניין הזיקה המינימאלית הנדרשת גם עע"מ 3962/06 עירית חדרה נ' משה קוטלר (לא פורסם, ניתן ביום 10/12/07)". משכך, לא היה מקום לבחון את סוגיית השמוש הספציפי של העותרת בכביש, ודין הטענה להדחות.

...

עוד נטען כי העירייה לא הוכיחה שבין הכביש לבין החלקה קיימת זיקת הנאה, וכי הכביש נסלל לצורכי גישה למקרקעי חברת החשמל והעותרת אינה נהנית מהשימוש בו. מנגד טענה העירייה שיש לדחות את העתירה על הסף בשל השיהוי בהגשתה.

לעניין זה נקבע בעת"מ 534/08 מגרסות יופי נוף בע"מ נ' עיריית קרית אתא (26.4.09) : "... הזיקה אותה מחפש בית המשפט הינה בין ההוצאה הציבורית למימון התשתיות לבין החיוב בהיטל על בעל הזכות בנכס; אין צורך בזיקה בין השימוש שעושה בעל המקרקעין לבין התשתיות. כך אם הרשות סללה כבישים ומדרכות בסמוך למקרקעין, או התקינה תשתיות מים, אין כל צורך להצביע על זיקה בין השימוש בפועל שנעשה במקרקעין לבין הכביש שנסלל או למים שבצנרת וגם אם הבעלים אינו נוסע בכביש או אינו משתמש במים, אין בכך כל רבותא. גם במצבים כאלו יש זיקה בין ההוצאה לתשתיות לבין ההיטל שהרי התשתיות נועדו למען בעל הזכויות, גם אם אינו עושה בהם בעצמו שימוש כלשהו. (ראה לעניין הזיקה המינימלית הנדרשת גם עע"מ 3962/06 עירית חדרה נ' משה קוטלר (לא פורסם, ניתן ביום 10/12/07)". משכך, לא היה מקום לבחון את סוגיית השימוש הספציפי של העותרת בכביש, ודין הטענה להידחות.

סיכומו של דבר, העתירה נדחית.

העותרת תשלם למשיבות שכר טרחת עורכי דין בסכום של 25,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 36438-06-19 הכנס הלאומי רוחני של הבהאים של ארה"ב סניף ישראל ואח' נ' עריית עכו עת"מ 68616-10-18 הכנס הלאומי רוחני של הבהאים של ארצות הברית וקנדה סניף ארץ ישראל נ' עירית עכו בפני כב' השופטת בטינה טאובר, סגנית נשיא העותרות 1. הכנס הלאומי רוחני של הבהאים של ארה"ב סניף ישראל 2. הכנס הלאומי רוחני של הבהאים של קנדה סניף ישראל המשיב עריית עכו החלטה

עוד טענו העותרות כי אין בפרטים הנוספים שהתבקשו בכדי להכביד על המשיבה מעבר לנדרש, בין היתר היות ומרבית הפרטים הנוספים שהתבקשו נוגעים להתנהלותה השוטפת והיומיומית של המשיבה, לאופן יישומן השוטף של הוראות חוקי העזר הערוניים על נכסים ברחבי העיר, להשלכות הכלכליות הנובעות מיישום חוקי העזר וממדיניות/אופן גביית היטלי פיתוח ברחבי העיר מכוחם, ולאופן ניהולם של כספי ההכנסות מגביית היטלים כאמור, כאשר רובם של מסמכים אלה ניתנים להשגה באמצעות "לחיצת כפתור". לעמדת העותרות המידע המבוקש הנו מידע שיש לו הן חשיבות ציבורית והן חשיבות כלפי העותרות ולפיכך, הנו מידע שיש לגלותו לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1988.

אם לא לציין איזה שטחים נכללו והיכן בתחשיב הם כלולים; לפרט בתחשיב הסלילה מהם הנכסים הדומים ומקבילים לנכס העותרות (פירוט שטחי קרקע ובניין); לצרף את הנתונים המלאים שהתקבלו מחברת לוי את שטרק לצורך ביצוע אומדן התחשיבים וכן לצרף את האומדנים שעל בסיסם נקבעה טבלה א'2 בתחשיב התעול; פירוט עלויות התחזוקה של תשתית התעול ב-7 השנים האחרונות; פירוט סך השטחים (בנוי וקרקע) שבבעלות המשיבה ואשר נכללו בתכנית ג'/במ/18 כמצוין בסעיף 274 לכתב התשובה המתוקן; צירוף התשריט הכולל את כל מערכות הביוב לפיהן נקבעו ההשקעות בהיטל התעול; לגבי 4 מעברים תת קרקעיים שהובאו בחשבון בקביעת היטל הסלילה לצרף מידע בקשר לסטאטוס התיכנוני של המעברים, רוחב ואורך כל מעבר, עומק המעבר בנקודת השיא לעומת נקודת האפס, שיטת ביצוע המתוכננת, האם נידרש ביצוע העתקת תשתיות לצורך ביצוע המעבר, מקורות המימון לבצוע המעבר; פירוט מהם סך שטחי הבניה הלא חוקית שנמצאו בתב"עות שנלקחו לצורך התחשיב המדגמי בהיטל סלילה תוך צירוף אסמכתות; צירוף סקר הערייה הקובע כי קיימים 20% שטחי בניה לא חוקית; פירוט הנתונים וההערכות שהיו בידי הערייה ביחס לתכנית ג/10895 כאמור בסעיף 270 לכתב התשובה המתוקן; פירוט סך שטחי מבני הציבור שנלקחו בחשבון התחשיב; פירוט כיצד נוצר פער בין השטחים שבבסיס מכנה תחשיב הסלילה לבין סך השטחים שבבסיס מכנה תחשיב התעול; פירוט סך ההכנסות מהיטלי סלילת כבישים והיטל התעול, ממועד אישור חוק העזר מדי שנה ושנה.

...

על רקע האמור, הגישו העותרות את הבקשה למתן צו למסירת פרטים נוספים.

סוף דבר סיכומו דל דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה כמפורט בסעיף 17 לעיל.

לאור האמור, אין מנוס מדחיית מועד הדיון הקבוע בתיק.

לפיכך, הנני דוחה את הדיון ליום 07/03/22 שעה 12:30.

הואיל והחלק שהופקע הנו חלק גדול יחסית, הובטח לנאשם ע"י עריית שפרעם לפצות אותו בכך שהסכום שיגיע לו יקוזז מהיטל ההשבחה שיבצע כתוצאה מהכשרת הבניה.

על חומרתה של תופעת הבניה ללא היתר כנדרש בחוק אשר הנה מכת מדינה, ואשר יש לעשות הכל כדי למנועה אותה, עמדה כב' השופטת גילאור בפסה"ד בעיניין ע"א 1003/05 אסדי סאלח יוסף נ' ועדה לתיכנון ולבניה "בקעת בית הכרם" באומרה: "...עבירות על חוקי התיכנון והבניה הפכו עוד לפני שנים למכת מדינה. מדובר בעבירות בעלות תוצאות קשות, אשר אין באמצעים העונשיים, הננקטים כלפי העבריינים כדי לחסום באופן אפקטיבי את הדרך בפני התפשטותן. יש לראות בחומרה יתרה את התופעה של בניה ללא היתר. הפרת הוראות חוק התיכנון והבניה גורמות לפגיעה באינטרסים צבוריים חשובים ומובילות לזילות שילטון החוק...". כמו כן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י התבטא כב' השופט ג'בראן במילים אלו נגד תופעת הבניה הלא חוקית: "... על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התיכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התיכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו...". ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מ"י הביע כב' השופט אליקים רובינשטיין את דעתו בעיניין החובה להביא לשירוש תופעת הבניה הלא חוקית אף אם הדבר כרוך בענישה קשה: "... במישור הנורמאטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התיכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "..

ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: "אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות השנים צרפה עצמה מכה זו... לעשר המכות"; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כימעט נידרש "להיתנצל" על הענשתו.

העבירות התייחסו למבנה בשטח של 194 מ"ר, שהקים המבקש ביישוב אום אל פחם, על אף שהומצא לו בעיצומן של העבודות צו הפסקה מינהלי.

שופט בית המשפט העליון כב' השופט ג'בראן ציין בהחלטתו כי: "... תשעת חודשי המאסר אשר הושתו על המבקש אמנם נושקים לרף הגבוה של שנת המאסר המוגדרת בסעיף 210 לחוק התיכנון והבניה אך כמוה גם עבירותיו של המבקש הציבו רף גבוה בהתעלמות ממערכת אכיפת חוקי התיכנון והבניה: ראשית בהקמת המבנה ללא היתר למטרה עסקית של הקמת מסעדה, שנית בהוספת תוספות הבניה לאורך השנים אשר הגיעו לשיאם בסלילת אספלט לחניון, ושלישית בהתעלמות מופגנת ממספר צוי הריסה שניתנו כנגד המבנה...". ברע"פ 8701/07 מלכה וונש, רון וונש, שמנת שילת בע"מ, עומר וונש נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה – לודים מיום 3.6.09 בפני כב' השופט ס. ג'ובראן, נדון העניין כדלקמן: ביום 27.3.05 הורשעו בעמ"ק 70822/02 ובעמ"ק 80659/04 המבקשים 1+2, בעל ואשה, ע"י ביהמ"ש השלום ברמלה, בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין הטעונים היתר, בלא היתר כאמור, בקרקע חקלאית בה הם בעלי הזכויות.

הנצחת הבנייה ללא היתר, מהוה התרסה נגד שילטון החוק וקביעת עובדות בשטח ובית המשפט העליון קבע לא אחת כי יש להטיל עונשים חמורים (כפי שמצוין בין היתר בגזה"ד של שופט בית המשפט השלום בעכו, כב' השופט ר. צמח, בענין ועדה מקומית לתיכנון ובניה גליל מרכזי נ' סאלח ביתם מיום 29.4.10).

...

על חומרתה של תופעת הבניה ללא היתר כנדרש בחוק אשר הינה מכת מדינה, ואשר יש לעשות הכל כדי למנועה אותה, עמדה כב' השופטת גילאור בפסה"ד בעניין ע"א 1003/05 אסדי סאלח יוסף נ' ועדה לתכנון ולבניה "בקעת בית הכרם" באומרה: "...עבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו עוד לפני שנים למכת מדינה. מדובר בעבירות בעלות תוצאות קשות, אשר אין באמצעים העונשיים, הננקטים כלפי העבריינים כדי לחסום באופן אפקטיבי את הדרך בפני התפשטותן. יש לראות בחומרה יתרה את התופעה של בניה ללא היתר. הפרת הוראות חוק התכנון והבניה גורמות לפגיעה באינטרסים ציבוריים חשובים ומובילות לזילות שלטון החוק...". כמו כן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י התבטא כב' השופט ג'בראן במילים אלו נגד תופעת הבניה הלא חוקית: "... על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו...". ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מ"י הביע כב' השופט אליקים רובינשטיין את דעתו בעניין החובה להביא לשירוש תופעת הבניה הלא חוקית אף אם הדבר כרוך בענישה קשה: "... במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "..

כב' השופטת חיות בדיון בבקשה ברשות הערעור, דחתה הבקשה באומרה כי "... לעניין חומרת העונש שהוטל על המבקש, מקובלת עלי עמדת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה, שכן עונשו של המבקש, כפי שציינו הערכאות הקודמות, אינו חמור, בנסיבות העניין, והוא תואם את רמת הענישה שקבע בית משפט זה בעבירות של אי-כיבוד צווים שיפוטיים בתחום התכנון והבנייה..." (ההדגשות אינן במקור – ז.ק.ב) ברע"פ 500/07 יחיא מוחמד נסאר נ' מדינת ישראל מיום 5.9.07 נדונו נסיבות כדלקמן: המבקש הורשע בשלושה תיקים בגין עבירות בניה בשטח כולל של כ-800 מטרים על בסיס הודאותיו.

* הנני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 35,000 ₪ או 2 חודשי מאסר תמורתה, להימנע מלבצע כל עבירה לפי חוק התכנון והבניה, עפ"י סעיפים 204 (א), ו-210, תוך שנתיים מהיום, ויורשע בה. תוקף ההתחייבות יחל מהיום.

בפני עתירה מינהלית שהוגשה על ידי חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ (להלן: "העותרת") כנגד דרישה שהוצאה לה על ידי עריית עכו (להלן: "הערייה ו/או "המשיבה") לתשלום היטל סלילה ותעול בסכום של 747,146 ₪ ולתשלום היטל שטחים צבוריים פתוחים בסכום של 279,769 ₪.

...

דין הטענה להידחות.

סיכום סיכומו של דבר – מצאתי כי התקיימו עילות החיוב לפי חוקי העזר הרלוונטיים ולפיכך, החלטת המשיבה לחייב העותרת בהיטל סלילה תיעול ושצ"פ נשוא דיוננו התקבלה כדין, על בסיס תשתית עובדתית המקימה חיוב כדין.

העתירה נדחית.