בא כוחו של לוי, הסניגור אייל לביא, יצא חוצץ נגד ההחלטה, כך בישיבה שנקבעה לשמיעת טיעונים לעונש, ביום 9.2.17, והוא ביקש את בית המשפט להורות לממונה לאפשר להגנה לעיין במידע על בסיסו התקבלה ההחלטה, ועל כך הוסיף עוד את הדרישה לבירור אילו נסיונות ומאמצים נעשו מצד הממונה על מנת לנסות – בכל זאת - להשים את מרשו, לוי, לריצוי עונשו בעבודות שירות.
הדיון במעמד צד אחד נרשם בפרוטוקול נפרד וחסוי (בתוכנת וורד, במנותק ממערכת נט המשפט); הפרוטוקול והמוצגים – הועברו לכספת בית המשפט.
עוד יצוין, כי הידיעות שהוצגו בפניי אכן מלמדות – ברמה של ראיה מנהלית לפחות – על אדם שידו בכל ויד כל בו, שיש לו יד ורגל בעניינים ומעשים הקושרים בין כספים לאלימות, עבור בסכסוכים כאלה ואחרים, שיש להם פוטנציאל פגיעה גם בו, גם בדורשי רעתו, ולא פחות חשוב – בחפים מפשע שיימצאו בסביבתו.
אני קובע – בהתאם להוראת סעיף 51ב (ב4) (2) לחוק העונשין - כי המידע החסוי שהוצג בפניי מתוך תיק המודיעין של יחידת המישטרה הוא מידע שאין לגלותו בשום פנים ואופן, מן הטעם שאי גילויו עדיף על הצורך לגלותו לשם עשיית צדק, מחמת חשש לפגיעה במקורותיהם השונים, הרלוואנטיים, של משטרת ישראל.
לא עשיתי כן.
עתירתה של ההגנה כי בית המשפט יחקור את הממונה על עבודות השרות אם טרח למצוא מקום "מוגן" די הצורך עבור לוי – אינה עומדת בקנה אחד עם הדין, וליתר דיוק – עם הוראות תיקון מספר 102 לחוק העונשין.
...
הגיון רב טמון בהחרגה זו, ומפליא שבאה לעולם רק בשנת 2009; מה טעם יש בהעסקת עבריין מורשע, מסוכן לכאורה (שלגביו קיימות ראיות מנהליות מתאימות) – בעבודות שירות, ולו גם בבית כלא, או בתחנת משטרה, כהצעת ההגנה? האם דמם של סוהרים, שוטרים, או המבקרים בתחנות משטרה או בבתי הסוהר – סמוק פחות?
ואם יאמר האומר, סנגור מסתמא, כך: ההנמקה דלעיל לוקה, שהרי שליחתו של הנאשם אל מאחורי סורג ובריח עדיין גלום בה סיכון לסוהרים, אז מה הועילו חכמים בפסילת ריצוי העונש בעבודות שירות? על כך אשיב, שאין הרי התייחסות, ונקיטת זהירות, של כבדהו וחשדהו (מאד) כלפי "סתם" עובד מטעם הממונה המסתובב בחופשיות יחסית בין כותלי בית הסוהר, כהרי הזהירות המתחייבת, שבעתיים, מפניו, עת הוא נמצא שם כאסיר.
באותו ענין אכן החליט בית המשפט המחוזי בחיפה לקבל את ערעורו של אגבריה, ולשולחו לעונש של ששה חודשי עבודות שירות, אולם בשונה מהמקרה דנא, בפני בית המשפט לא הובא כל חומר מודיעיני או חוות דעת משטרתית שהיה בהם כדי להוביל למסקנה לפיה אין לאפשר למערער לרצות את מאסרו על דרך של עבודות שירות.
לאחר שבחנתי, כמצוות המחוקק, את חוות הדעת שהונחה על ידי המשטרה בפני הממונה על עבודות השירות, כמו גם את עיקר החומר ששימש בסיס להכנת אותה חוות הדעת, הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בחומר מהותי, עדכני, מהימן, ועל כן – החלטת הממונה היא החלטה סבירה, סבירה ביותר, ואין לי אלא לאמצה.
