עתירה לתחבורה ציבורית לחרדים

טענות אלה נתמכו כדבעי בתצהירים ובפרסומים רישמיים של משיבה 2 - פרסומים אשר מורים, בין היתר, "ארבע השורות הראשונות מיועדות לגברים, השורות האחרונות מיועדות לנשים". דיון ראשון בעתירה היתקיים ביום 14.1.08, ובין היתר טענה באת כוח העותרות, כי הסדר הפרדה כשלעצמו "יכול להיות לגיטימי, אבל ההסדר [הקיים] הוא לא כזה". בהחלטה שניתנה בעקבות הדיון (ביום 21.1.08) נאמר אמנם - בהמשך לדברים אלה - כי "אנו יוצאים מההנחה שאין פסול ברעיון של אוטובוסים שיש בהם הפרדה הבאה בהענות לצרכי הציבור החרדי", אך נסקרה הבעייתיות במצב הנוכחי: "הפרדה זו שאינה מוסדרת כל עיקר במישור הנורמאטיבי, טומנת בחובה על פניה בעיות... נימנה - מבלי למצות - בעיות שעלו בכתבי בית הדין ובטיעונים. למשל, הצורך בקיומו של בסיס נורמאטיבי לקווים כאלה... היכן יהיו קוים נפרדים; אפשרות הנסיעה החלופית באופן סביר למי שאינו מעוניין לנסוע בקווים אלה; שאלת השלוט המתאים... חובותיו של הנהג... שאלות מחיר; מנגנון פקוח וטפול אפקטיבי בתלונות; עמדה של מנהיגות רבנית חרדית בקשר להיתנהגות...". עוד ציינו, כי ההסתמכות על דו"ח לנגנטל אינה מספקת, הן נוכח חלוף הזמן ושינויים שהתרחשו מאז שנת 1997; והן כיון שכללי התפעול "שונים בעניינים שונים מהמלצות ועדת לנגנטל כפי שאושרו". בנסיבות אלה סברנו, כי "יש מקום לפורום חדש שיבדוק את המצב העובדתי ואת לקחי השנים שחלפו, וימליץ, בין היתר, באשר לשאלות שהועלו - בגדרי סובלנות ושכל ישר". הצעה זו התקבלה על דעת שר התחבורה, וביום 11.5.08 מינה השר "ועדה לבדיקת הסדרי ההסעה בתחבורה הציבורית בקוים המשמשים את המיגזר החרדי" בראשות המשנה למנכ"ל משרד התחבורה מר אלכס לנגר (להלן הוועדה).

...

עלינו להגיב באופן ראוי להתנהגותו של אדם אחר בחברה, אף שהתנהגותו אינה מקובלת עלינו (ראו אהרן ברק מידתיות במשפט הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה 338 (2010) (להלן: ברק)).

אולם מכל מקום מחויבים אנו לפסוק את הדין על פי מיטב הבנתנו אותו, כפי שנאמר על ידי בית משפט זה בבג"ץ 390/79 דויקאת נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(1) 1, 4 (1979): "עדיין רב החשש שבית המשפט יראה כאילו נטש את מקומו הראוי לו וירד אל תוך זירת הוויכוח הציבורי, ושהחלטתו תתקבל על-ידי חלק מן הציבור בתשואות ועל-ידי חלקו האחר בדחייה גמורה ונרגשת. במובן זה אני רואה עצמי כאן, כמי שחובתו לפסוק על פי הדין בכל ענין המובא לפני בית משפט כדין, היא דווקא כופה עלי הר כגיגית, ביודעי היטב מראש שהציבור הרחב לא ישים לבו להנמקה המשפטית אלא למסקנה הסופית בלבד ובית המשפט בתור מוסד עלול להיפגע במעמדו הראוי לו, מעל למחלוקות המפלגות את הציבור. אך מה נעשה וזה תפקידנו וזו חובתנו כשופטים". ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים לאמור בחוות דעתו המקיפה והמלומדת של חברי, השופט א' רובינשטיין, כמו גם לתוצאה האופרטיבית המוצעת על ידו.

בפתח הדברים אדגיש כי לדידי אין בנכונותנו לאפשר תקופת מבחן נוספת, בה תיבחן השפעת הסדר "פתיחת הדלתות" על כפיית ההפרדה והלבוש, כדי להכשיר כפייה כאמור וכי ככל שיתברר כי כפייה כאמור תוסיף ותתקיים, אך מובן הוא כי הדבר יהווה שיקול כבד משקל עד מאוד שעשוי להוביל לכלל מסקנה כי יש להפסיק הסדר זה שכן בפועל מסייע הוא לכפייה פסולה בעליל כאמור.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 746/07 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותרות: 1. נעמי רגן 2. מור לידור 3. טלי גולדרינג 4. אליענה אביצור 5. אפרת כפיר 6. המרכז לפלוראליזם יהודי - התנועה ליהדות מיתקדמת בישראל נ ג ד המשיבים: 1. משרד התחבורה 2. אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ 3. דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ידידי בית המשפט 4-8: 4. עמותת בצדק – מרכז אמריקאי-ישראלי לקידום צדק בישראל 5. קולך – פורום נשים דתיות 6. נאמני תורה ועבודה 7. עמותת ירושלמים 8. מרכז יעקב הרצוג דיון ראשוני בעקבות הוצאת צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ט"ז בא]ב התש"ע (27.7.2010) בשם העותרות: עו"ד נירה עזריאל; עו"ד עינת הורוביץ בשם המשיב 1: עו"ד דנה בריסקמן בשם המשיבה 2: עו"ד ארנה קדר; עו"ד רונן משה בשם המשיבה 3: עו"ד חן סולומון בשם המשיב 4 – ידיד בית המשפט): עו"ד מרדכי גרין בשם המשיבים 5-8 – ידידי בית המשפט: עו"ד ריקי שפירא-רוזנברג ][]החלטה

]השופט א' רובינשטיין: רקע בהחלטתנו המפורטת מיום ד' באדר תש"ע (18.2.10), ניתן צו על-תנאי, בו נתבקש השר לנמק מדוע לא יפעל לפי המלצות הוועדה לבדיקת הסדרי ההסעה בתחבורה הציבורית בקווים המשמשים את המיגזר החרדי; וכן ניתן צו ביניים, שעל פיו אומצו המלצות הביניים של הוועדה בקווים הקיימים, תוך הנהגת פקוח באחריות משולבת בין המדינה למפעילים, ותוך ביקורי פתע של מפקחים והענות לתלונות.

...

לשיטתם, משנפתחות שתי הדלתות, ייכנסו הנשים רק בדלת האחורית; יש לטעמם אפוא לקבוע חמש שנים ללא פתיחת שתי דלתות, כדי למנוע את נוהג עליית נשים מאחור בלבד, שבפועל מהוה כפיה, כנטען.

הכרעה (לעת הזאת) לאחר ששקלנו בדבר, החלטנו כי לשם קידום ראוי של הטיפול בעתירה, יש מקום כי החלטת השר ותשובתו הסופית לצו על-תנאי תינתן עד 18.10.10.

נוסיף, כי נראה לנו נכון שתלונות יובאו על ידי העותרות וכל גורם בתיק המקבל תלונות, גם לידיעת משרד התחבורה, והוא הדין לחברות "אגד" ו"דן".

]השופט א' רובינשטיין: רקע עתירה זו עניינה קוים בתחבורה הציבורית, המכונים "קווי מהדרין", שבהם נהוגה, לפי משאלות אוכלוסיה חרדית, הפרדה בין גברים לנשים.

...

שאלות שעלו והמשך הטיפול (1) סבורים אנו כי נתגלו בעתירה ובתשובות שאלות משפטיות בתחומי המשפט הציבורי המחייבות ליבון.

(6) נראה לנו כי פורום כזה צריך לקום בהקדם על-ידי שר התחבורה, תוך שיאופשר בפניו שימוע הן לציבור חרדי והן לעותרים ושכמותם.

ביום 24/1/07 הוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק עתירה על-ידי 5 נשים ועל-ידי המרכז לפלורליזם יהודי נגד משרד התחבורה, המבקשת ודן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ. עניינה של העתירה ב"קווי המהדרין" בתחבורה הציבורית, אשר תנאי הנסיעה בהם מותאמים לציבור החרדי.

...

לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים על פי אמות מידה אלו הגעתי למסקנה, כי מן הדין להעתר לבקשה לעיכוב ההליכים.

על רקע האמור לעיל מקובלת עלי עמדתה של המבקשת, כי נוכח הבירור המעמיק והמקיף שלו זוכה סוגיית הפעלת קווי המהדרין במסגרת העתירה, אין בשלב זה מקום לקיום הליך מקביל נוסף.

לאור האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומורה על עיכוב ההליכים כמבוקש.

העותרים טוענים עוד כי על פי המצב התיכנוני, ספק אם תהיה גישה תחבורתית מתאימה בשבתות ובחגים לאיזור המיושב על ידי האוכלוסייה שאינה חרדית.

סוף דבר-על פי התוכניות, ובעקבות התיקון שנעשה בהן, ניתן מענה סביר לצרכיהם של העותרים ונערך איזון ראוי בין האינטרסים הלגיטימיים-מחד גיסא, האנטרס הצבורי במציאת פיתרון למצוקת הדיור של האוכלוסייה החרדית וניצול התשתיות הקיימות בישוב, ומאידך גיסא, האנטרס של האוכלוסייה הקיימת לשמר את אורחות חייה.

...

בעניין זה אני מקבלת את עמדת ועדת המשנה אשר קבעה כדלקמן: "לא מצאנו פגם במהלך זה כל עוד תוצאתו הסופית היא כזו שהתכנית המפורטת תותאם לתכנית המתארית. השינויים שאנו ערכנו בתוכנית – הוצאת חלקה 32 מתחומיה – מעידים כי הליכי קידום תוכנית המתאר המפורטת לא השפיעו על שיקול דעתנו ולא כבלו אותו בשום צורה ואופן, פשיטא, שכתכנית המפורטת תלך אחר המתארית וכל שינוי שייעשה במתארית יחייב את שינוי התכניות המפורטות על ידי מתכנניה בהתאם. במובן זה הסיכון מוטל יזמי תוכנית המתאר". זכות העותרים להתנגד לתוכנית המפורטת לא נפגעה שכן ההתנגדויות שהוגשו על ידם נשמעו בטרם ניתנה החלטת ועדת המשנה.

סוף דבר-על פי התוכניות, ובעקבות התיקון שנעשה בהן, ניתן מענה סביר לצרכיהם של העותרים ונערך איזון ראוי בין האינטרסים הלגיטימיים-מחד גיסא, האינטרס הציבורי במציאת פתרון למצוקת הדיור של האוכלוסייה החרדית וניצול התשתיות הקיימות בישוב, ומאידך גיסא, האינטרס של האוכלוסייה הקיימת לשמר את אורחות חייה.

בשים לב לכל האמור, העתירות נדחות.