עתירה לשינוי תנאי קבלת רישיון טייס מתלמד

למסקנה זו הגיע בית המשפט קמא, בין היתר, לאחר שהמבקשת אישרה, כי טרם שהתקבלה החלטתה, לא היו בידה נתונים חדשים המלמדים כי רמת הבטיחות בטיסות עם טייסים בני 65 שנים שוות ערך לאלו עם טייסים בני 60, ואף הבהירה כי לא ניתן לבדוק, בתנאי מדינת ישראל, שאלות הנוגעות לרמת הבטיחות של טיסות ארוכות עם טייסים שגילם עולה על 65 שנים.

כך נטען, כי בית משפט קמא טעה, בין היתר, בכך שלא דחה את העתירה בהיותה עתירה כוללנית; בהנחתו כי ההחלטות הפרטניות בדבר ביטול הפטורים התקבלו על ידי המבקשת ללא הפעלת שיקול דעת ובאופן גורף; בקביעתו כי על המבקשת לאמץ את התקינה הבינלאומית החדשה של ה-ICAO, רק לאחר הפעלת שיקול דעת עצמאי, וכי החלטתה אודות שינוי המדיניות אינה סבירה משום שלא התבססה על מחקרים ונתונים מעודכנים התומכים בהגבלת גיל טייסי המשנה.

כך, נטען כי החלטת שינוי המדיניות של המבקשת חורגת ממיתחם הסבירות; כי הנטל הרובץ על המבקשת במטרה להצדיק את החלטת שינוי מדיניות הוא כבד, משום שמדובר בהחלטה השקולה לביטול רשיון להבדיל מהחלטה שלא ליתן רשיון מלכתחילה; כי החלטת שינוי המדיניות מיתעלמת משיקולים עניינים - כגון ההבדל בין גיל הפרישה לפי החוק בישראל לבין גיל הפרישה לפי החוק במדינות אחרות החברות ב-ICAO, ואנטרס ההסתמכות והציפייה של הטייסים, שכבר קיבלו בעבר פטור מתקנה 21א לתקנות הטיס; וכי החלטת שינוי המדיניות פוגעות בחופש העיסוק של הטייסים.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לקבל את הבקשה.

ואולם, קביעות בית משפט קמא האמורות, מובילות למסקנה כי "ההשלכות הבטיחותיות", הנלוות לפסק דינו שלבית משפט קמא, כנטען בבקשה שלפניי, אינן מהוות טעם ראוי לעיכוב ביצועו.

כאמור, הגעתי למסקנה כי בנסיבות דנן, אין מקום לעכב את פסק הדין, מושא הבקשה.

לפיכך, דין הבקשה להדחות.

תמצית טענות אל על במסגרת זכות הטיעון, טענה אל-על בפני המנהל בתמצית, כדלקמן: על המנהל ליתן משקל מכריע לכך שמדובר בטעות אנוש ובהתאם לכך להסתפק ב"מכתב תעוד הפרה" חלף הטלת עיצום כספי; מקור הטעות נעוץ בשינוי תצורת התעודה ובכך שבתעודה החדשה מופיעים מספר תאריכים אשר יש בהם כדי ליצור בלבול; מתקיימים בנסיבות העניין התנאים המפורטים בנוהל מדיניות האכיפה של רת"א, המצדיקים מכתב תעוד הפרה חלף הטלת עיצום כספי כאמור; הטלת עיצום כספי בנסיבות העניין מהוה סנקציה במדרג חמור אשר אינה עומדת בעקרון הסבירות והמידתיות; ככל שמטרת העיצום היא השגת הרתעה מפני הפרות עתידיות, הדבר מתייתר בנסיבות העניין, שכן אל-על מודעת לחשיבות תוקף התעודות הרפואית, הטמיעה לאחרונה פיתוח אשר ימנע תקלה דומה בעתיד ואף רעננה את הנהלים בקרב טייסיה; גובה העיצום – סכום העולה על 1 מיליון ₪ – אינו מידתי בנסיבות העניין; לחלופין, ככל שלא תיתקבל הטענה בדבר הסתפקות במכתב תעוד הפרה, יש לראות בכלל 21 הטיסות כהפרה מתמשכת אחת; עוד ביקשה אל-על כי המנהל יפעיל את סמכותו בהתאם לתקנות הטיס (הפחתה של סכום עיצום כספי ופריסת תשלומים), תשע"א-2011 (להלן "תקנות ההפחתה") ויפחית את העיצום בשיעור המרבי האפשרי.

בעל רישיון כאמור בסעיף קטן (א) לא יציב עובד טיס לתפקידו אלא לאחר שווידא כי עובד הטיס מקיים את החובות, ההגבלות והתנאים החלים עליו לפי סעיף 9, ואם פורטה ברישיונו או בתעודה הרפואית שלו הערה כאמור בסעיף 10(א) – לא יציב אותו כאיש צוות בעמדתו בכלי טיס ישראלי כאמור בסעיף 10(ב), אלא לאחר שווידא כי היתקבל אישור מאת הרשויות המוסמכות כאמור באותו סעיף.

עם זאת, לא לחינם קבע המחוקק כי השגה על החלטה בדבר הטלת עיצום כספי שניתנה על ידי מנהל רת"א, תנוהל בדרך של ערעור ולא בדרך של עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים או לבג"ץ. יתר על כן, יש להבחין בין סוגים שונים של החלטות העומדות בפני ביקורת ערכאת העירעור.

בעיניין יוסף לוי (עמ"נ (שלום כפר סבא) 11657-05-17‏ יוסף כהן נ' רשות התעופה האזרחית (19.11.18)), אשר עסק בין היתר בהפרה של תקנה 141(5) לתקנות הרישיונות על ידי מדריך טיס (העידר חתימת המדריך על טיסות יחיד של חניך מיתלמד), קיבל בית המשפט את עמדת רת"א כי יש לראות בכל ארוע שתחילתו בהמראה וסופו בנחיתה כהפרה נפרדת.

...

לנוכח הכללים הפרשניים הנ"ל, יש להעדיף בעניינו את פרשנות סעיף 11 לחוק הטיס באופן שמקל עם אל-על. לסיכום, אינני קובע כי טיסת הלוך חזור המתבצעת לאחר הפסקה בת שעה וחצי מהווה בהכרח טיסה אחת ארוכה.

לאור כל האמור, מצאתי לקבוע כי בענייננו הפרה אל-על את הוראות סעיף 11 לחוק הטיס – 16 הפרות.

סוף דבר הקפדה על תעודה רפואית תקינה ובת תוקף של טייס האחראי לשלומם ובטיחותם של עשרות ומאות נוסעים, היא עיקר חשוב ונכבד אשר אין לאפשר כל סטייה ממנו ואין להקל בו ראש.

בבג"צ 5812/11 יצחק קלקודה נ' רשות שדות התעופה {1.2.12}, בו נקבע כי יש לדחות עתירה שהוגשה בחוסר ניקיון כפיים, תוך קביעה כי: "לעניין רשיון העסק, והדברים ברורים כשמש בצהרי היום, שעסק המופעל ללא רישיון אינו יכול לבוא ולזעוק חמס נגד רשות, שהרי לכאורה אינו רשאי לפעול כלל כעסק". אשר על כן, אני דוחה את טענות המבקשים, בכל הקשור להסכם הפשרה בין הצדדים.

ובאשר למשיבה 2 (עריית יבנה), אף אם היה מקום לקבוע כי המשיבה 2 אכן הערימה קשיים, הרי שבסיכומו של עניין, המבקשים לא פעלו לשינוי ייעוד המקרקעין, לא פעלו להגשת בקשה מתאימה לפי החוק, והפעילו במקום עסק ללא רישיונות.

"היתר זמני" זכאי לקבל בעל עסק שניפתח מאת רשות הרשוי, כאשר על פי התוכנית נראה כי ניתן יהיה לקבל רישיון בהתמלא התנאים הטכניים הנדרשים על פי חוק רשוי עסקים, כאמור בסעיף 4 לחוק רשוי עסקים התשכ"ח-1968 [ראה לעניין זה גם תקנה 9 לתקנות רשוי עסקים ( הוראות כלליות, התשס"א-2000)]".

...

לא מן הנמנע כי היה מקום להיעתר לבקשה, ואולם, בשל העובדה כי בתחילת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בתיק זה לא היו הצדדים מיוצגים ועל מנת ליתן למבקשים את יומם בבית המשפט ולהימנע מתחושתם שלפיה לא ניתנה להם ההזדמנות (חרף דיונים רבים שהתקיימו בעניינם) לבסס את הגנתם, מצאתי שלא להיעתר לבקשה להורות על בקשה המחיקה כמפורט לעיל.

בענייננו, כאמור לעיל, לא מצאתי להיעתר לבקשה, טענות המבקשים נדחו, לא מצאתי כי המבקשים הצליחו להרים את הנטל להוכיח כי הרשות פעלה כנגדם במזיד או כי ניסתה לסכל את מאמצי המבקשים לפעול בשטח.

על פניו, מהמסמכים שצורפו לתיק בית המשפט עולה, כי ניתנו למבקשים הזדמנויות להסיר את המחדלים, להכשיר את האזור על מנת שניתן יהיה לקבל אישור המשרד להגנת הסביבה והם לא עשו כן. נכון אמנם כי במקומות מסוימים מצאתי כי התנהלות הרשות אינה נקייה מקשיים, אך אין בכך כדי להיעתר לבקשה להורות על ביטול כתב האישום ואין בכך כדי להצדיק את התנהלות המבקשים, אשר הודו בביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

סוף דבר: סיכומו של עניין הבקשה למחיקת כתבי האישום בשל טענת הגנה מן הצדק נדחית.

30 זרעים הגיעו לביתו של הנאשם ונתפסו ו- 24 הזרעים הנוספים נתפסו במעטפת דואר בבדיקת כלבנים ביחידת המכס בנמל התעופה בן גוריון.

הנאשם הודה במיוחס לו. לאור האמור, עתרה באת כוח התביעה להטיל על הנאשם עונש של מאסר לתקופה של מספר חודשים בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופסילת רישיון בפועל ועל תנאי.

אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם – הנאשם הודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה; הנאשם נעדר עבר פלילי; העבירות בוצעו בשנת 2015 ומאז לא ניפתחו נגד הנאשם הליכים פליליים נוספים; כאמור, הנאשם אובחן כחולה אפילפסיה, ואימו של הנאשם תארה את הסבל שניגרם לו כתוצאה מהמחלה; הנאשם פנה לבקש אישור לשימוש בקנבוס רפואי עוד לפני ביצוע העבירות מושא כתב האישום, אולם, לבסוף קיבל האישור רק מאוחר יותר, וללא שינוי ממשי בנסיבות; שירות המבחן סבר, כי לאור מכלול הנסיבות, יש מקום לבטל את הרשעתו של הנאשם, ולצד זאת להטיל על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור.

לאור כל האמור הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לבטל את הרשעתו של הנאשם, וזאת בעיקר בשל צירוף הנסיבות הייחודי למקרה דנן: הנאשם ביצע העבירות על רקע מחלת האפילפסיה והניסיונות לקבל, עוד קודם לבצוע העבירות, רישיון לשימוש בקנבוס; קבלת הרישיון בדיעבד מלמדת כי הרשויות החליטו לאפשר לו שימוש חוקי בסם; והאפשרות כי רישיון התיווך במקרקעין שמקווה הנאשם לקבל, ייפגע, וזאת גם אם לא הוכחה וודאות הפגיעה.

...

בהמשך הבינה כי ייתכן והקנבוס יכול לסייע לנאשם ובסופו של דבר הנאשם קיבל רישיון שימוש והדבר מועיל לנאשם וליחסים עמו.

לאור כל האמור הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לבטל את הרשעתו של הנאשם, וזאת בעיקר בשל צירוף הנסיבות הייחודי למקרה דנן: הנאשם ביצע העבירות על רקע מחלת האפילפסיה והניסיונות לקבל, עוד קודם לביצוע העבירות, רישיון לשימוש בקנבוס; קבלת הרישיון בדיעבד מלמדת כי הרשויות החליטו לאפשר לו שימוש חוקי בסם; והאפשרות כי רישיון התיווך במקרקעין שמקווה הנאשם לקבל, ייפגע, וזאת גם אם לא הוכחה וודאות הפגיעה.

לפיכך, אני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם, אולם קובעת כי הנאשם ביצע עבירה של יבוא סמים ועבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית.

לטענת העותרת, גלעד אינה עומדת בתנאי הסף של חברות ביאט"ה (IATA) (ארגון בנלאומי המאגד בתוכו את רוב חברות התעופה בעולם וסוכני נסיעות), שכן הציגה את האישור הנידרש לאחר הארכה שניתנה לה לשם כך. על פי הנטען בבקשה (ובעתירה), תנאי הסף הרלוואנטי, שנכלל במיכרז שפורסם ב- 6.11.14, קבע כי על הגוף המציע להיות בעל אישור תקף המעיד על היותו סוכן מורשה של יאט"ה. מאוחר יותר, ב- 12.11.14 פירסם משרד החינוך הבהרה למכרז ולפיה מציעים שאינם סוכני יאט"ה במועד האחרון להגשת ההצעות, יידרשו להציג אישור כזה לא יאוחר מ- 31.1.15 וכי רק גופים שיהיה ברשותם האישור הנידרש עד למועד האמור, ייכללו ברשימת הזכיינים.

ועוד הובהר, כי מציעים שאינם סוכנים מורשים כאמור במועד האחרון להגשת ההצעות יידרשו להציג, לא יאוחר מ- 1.5.15, אישור תקף המעיד על היותם סוכנים מורשי יאט"ה. לטענת העותרת, ב- 15.2.16, לאחר פניות חוזרות ונישנות שלה לועדת המכרזים, קיבלה לידיה את הפרוטוקולים ואת המסמכים הרלוואנטיים לדיוניה של הועדה.

גלעד השיבה למחרת וצירפה אישור של יאט"ה מ- 12.3.15, ולפיו גלעד זכאית לקבלת רישיון ובילבד שתשלם דמי חבר שנתיים ותפקיד ערבות בנקאית.

אף היא עומדת על טענת השהוי ובנוסף טוענת היא כי המדובר במעשה עשוי; כי המדובר בחוזה לאספקת שירותים אשר ככלל לא יינתן בגינו צו ביניים; כי המדובר בעתירה הנגועה בחוסר תום לב בשל ניסיונה של העותרת להציג את האיחור שבהגשת אישור יאט"ה כאי עמידה בתנאי סף בעוד שכפי שהובהר תנאי הסף שונו בהודעת ההבהרה הראשונה; וכי המדובר בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט שכן כל תכלית העתירה היא להדיר את גלעד מן השוק הרלוואנטי.

...

נוכח כל האמור, גם סיכויי העתירה אינם נראים גבוהים, מן הסיבות המפורטות לעיל.

הבקשה לצו ביניים נדחית.

העותרת תשלם למשיב 1 ולמשיבה 2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ (15,000 ₪ בסך הכל).