מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה לשינוי תנאי חופשה של אסיר ביטחוני

בהליך רע"ב (רע"ב) שהוגש בשנת 2018 בעליון נפסק כדקלמן:

בתאריך 07.02.2017 היתקיים דיון שני בעתירה, הפעם כשהמבקש מיוצג, ובמסגרתו המבקש טען כי היה על משטרת ישראל לבחון את הסכם ה"סולחה" אל מול המעורבים הרלבאנטיים, ולא להסתפק בתגובה כי ההסכם האמור איננו מוכר לה. עוד נטען כי המדובר באסיר חיובי, ללא עבירות משמעת, או הפרת תנאי חופשות, ואשר קיבל חוות דעת חיוביות מגורמי הטיפול, ועתיד לשוב להתגורר בכפר קרע לאחר שיחרורו ממאסר.
בתאריך 21.02.2017 הנ"ל – בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את עתירתו של המבקש וקבע כי חרף חלוף הזמן, העובדה כי המבקש כבר יוצא לחופשות, ובשים לב לכך שמשטרת ישראל היא האמונה על בטחון הציבור – דין העתירה להדחות מן הטעם של בטחון הציבור, וכך הוא פסק בהקשר האמור: "בישיבת היום הוצג לעיוני המזכר שנחתם על ידי שוטר שעשה את הבדיקה המבוקשת. המסמך הנו חסוי, מטעמים ברורים, ולא ניתן לגלות את תוכנו. נטען בעתירה במהלך הדיון בפניי, כי העותר [המבקש – ח"מ] מוחזק מזה 5 שנים בכלא ולא נרשם כל סיכסוך בין המשפחות בכפר קרע. עוד נטען כי במהלך החופשות היתנהגותו של העותר [המבקש – ח"מ] הייתה חיובית ולא נרשמה כל הפרה. תיאמר האמת כי מלכתחילה סברתי כי יש להתערב בהחלטת המשיב, אולם, במחשבה שניה, כי דין העתירה להדחות. משטרת ישראל היא האמונה על ביטחון הציבור והיא הגורם המקצועי שמתפקידו לבחון בקשה זו של האסיר. חרף חלוף הזמן והעובדה כי העותר [המבקש – ח"מ] יוצא לחופשות לאור האמור במזכר שהוצג לעיוני, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להדחות מן הטעם של ביטחון הציבור" (ראו: שם, בעמ' 10; ההדגשה שלי – ח"מ).
לגישת באת-כוח המבקש, בית המשפט המחוזי הנכבד שגה עת שדחה את עתירתו של המבקש שכן נסיבותיו האישיות של המבקש, הליכי שקומו, והשתלבותו עד כה בסבבי חופשות מצדיקים את שינוי תנאי החופשה שלו כמבוקש על ידו.
...
בתאריך 06.02.2017 המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי הנכבד הודעת עדכון, בגדרה נמסרה, בין השאר, עמדתה של משטרת ישראל כדלקמן: "... ההסכם נבחן ע"י יחידת השטח אשר ציינה כי אינו מוכר לה... לאור האמור מ"י (משטרת ישראל – ח"מ) מתנגדת לביטול ההרחקה". נוכח עמדת המשטרה האמורה – המשיבים טענו כי החלטת שירות בתי הסוהר בעניינו של המבקש היא סבירה, ועל כן יש לדחות את העתירה.
המשיבים הוסיפו כי דין הבקשה להידחות אף לגופה שכן החלטת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר למבקש לשהות בכפר קרע בעת יציאתו לחופשות הינה סבירה ואיננה מקימה עילה להתערבות שיפוטית.
דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבים ובחומר שצורף להן ובחוות הדעת המשטרתית בעניינו של המבקש – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.

בהליך עתירות אסירים (עת"א) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

בעקבות דברים שנאמרו בהחלטה כי חלק מהטענות שנטענו ברע"ב, לא נטענו במלואן בבית משפט זה, וכי העותר רשאי להגיד עתירה חדשה, אשר בה יפרט את מלוא טענותיו באשר לסבירות ההסדר הנוכחי ביחס לחופשות אסירים בטחוניים, הוגשה העתירה הנוכחית, והנושא שנידון בה מובא שוב בפני בית משפט זה. התשתית הנורמאטיבית הנושא של חופשות אסירים מוסדר בפקודת נציבות 04.40.00, להלן: פקודת החופשות, אשר סעיף ו בה כולל גם את אוכלוסיית האסירים הבטחוניים כאחת מקבוצות אסירים ייחודיות, אשר חופשה תנתן להם "רק מטעמים מיוחדים ורק באישור הנציב", וגם זאת "בכפוף להתקיימות התנאים כמפורט בסעיף כד1(1)". סעיף כד1(1) מתנה מתן חופשה לאסיר בטחוני כאמור, בהחלטה מנומקת של הנציב "מטעמים מיוחדים כפי שפורטו בפרק ח לפקודה זו, ובילבד שהתקיימו לגביו התנאים המפורטים בסעיף 4(ב)לפקודת הנציבות 03.02.00". פרק ח לפקודת החופשות עוסק במתן חופשה חריגה מטעמים מיוחדים.
בשל חשיבות הדברים, אביא את התנאים הללו כלשונם: 1) מדובר באסיר שלא היה חבר באירגון עוין ולא סייע לאירגון עוין עובר לבצוע העבירה או באסיר שהיה חבר באירגון עוין או סייע לאירגון עוין עובר לבצוע העבירה, ושב"כ או גורם בטחוני אחר שעניינו של האסיר מוכר לו שוכנע, לאחר שקבל נתונים אודותיו מגורמי המודיעין בשב"ס, כי חל באסיר שינוי בולט וממשי וכי הוא ניתק כל מגע, ישיר או עקיף, עם ארגון כאמור ו/או עם חברי ארגון כאמור והוא אינו מקבל כל טובת הנאה מארגון כאמור.
...
נוכח האמור, באתי לכלל מסקנה כי פקודות שב"ס בעניין המגבלות המוטלות על אסירים ביטחוניים, לרבות אי שילובם בסבב חופשות, עולות בקנה אחד עם תנאי פסקת ההגבלה שבחוק היסוד, ולכן טענותיו של העותר בעניין זה נדחות.
נוכח האמור, משלא הונחה בפניי תשתית ראייתית מספקת להוכחת הטענה בדבר הפלייתו של העותר לעומת אסירים ביטחוניים אחרים, התוצאה היא שאני דוחה גם טענה זו. סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, באתי לכלל מסקנה כי החלטתו של המשיב שלא לשלב אסירים ביטחוניים, והעותר בכללם, בסבב חופשות, סבירה וראויה, ומאזנת כראוי בין השיקולים השונים.
נוכח האמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלותו של המשיב, אשר יש בו כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה, ולכן אני דוחה את העתירה על כל חלקיה.

בהליך עתירות אסירים (עת"א) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

הבדל נוסף, לטענתו של העותר, נעוץ בכך שבאותו עניין דובר על החלטה העלולה להשפיע על כלל האסירים מבלי שקולם והעדפותיהם נשמעו, בעוד שהעתירות הנ"ל עוסקות בהקלה בתנאי החופשה – דבר שאין אסיר שיתנגד לו והוא אינו נעוץ בטעם אישי, או בהעדפות שונות.
אשר לעתירות המוגשות מעיקרן כעתירות ציבוריות שמטרתן המוצהרת היא לפעול לשינוי התנאים החלים על כלל אוכלוסיית האסירים, נקבע, לא אחת, כי אין להדרש לעתירה שכזו, מבלי שעניינה נוגע לתנאי מאסרו, או מעצרו של העותר.
נמצא כי קיימת הבחנה בין עתירת אסיר הנוגעת לתנאי מאסרו והמעלה, אגב אורחא, שאלות כלליות ועקרוניות, העשויות להשפיע גם על אסירים נוספים, לבין עתירה המכוונת במהותה לעניינם של אסירים אחרים, או לכלל אוכלוסיית האסירים, מבלי שתיגע בעיניינו הפרטני של העותר (ר' רע"ב 5898/10 הנ"ל; בג"ץ 1247/15 ‏הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' שירות בתי הסוהר (29.3.16); בג"ץ 118/12 מג'אדבה נ' המשרד לביטחון פנים נציב שב"ס (25.10.12); בג"ץ 4531/09 ברגותי נ' שירות בתי הסוהר (16.6.2010); בג"ץ 5488/11 אסמעיל נ' שירות בתי הסוהר (2.11.2011); בג"ץ 513/12 מגאדבה נ' השר לביטחון פנים (12.2.2012); עת"א (מרכז) 1826-07-15‏ ‏אנגאץ נ' שרות בתי הסוהר (25.9.16); בג"ץ 1048/13 אטיאס נ' וועדת הפנים כנסת ישראל (4.6.13)).
...
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירות, בכתבי התשובה ובטענות הצדדים ולאחר שהתחשבתי במכלול הנסיבות, נחה דעתי כי יש להורות על מחיקת עתירת העותר בעת"א 17746-02-17 ולהותיר בעינן את החלטות המחיקה בעת"א 43112-06-17 ובעת"א 38174-04-17.
בהתאמת הדברים לעניינו של העותר; מבלי לקבע מסמרות בסוגיות שבבסיס העתירות ואף מבלי לגבש כל מסקנה בדבר חשיבותן לאסירים אחרים, שוכנעתי כי מששוחרר העותר ממאסרו, אין להוסיף ולדון בעתירותיו ויש להורות על מחיקתן.
בנוסף, לתוצאות העתירה הייתה השפעה מסוימת על אשתו של העותר ובית המשפט ביקש להתחשב אף בה. לאור המקובץ – אני מורה על מחיקת עתירת העותר בעת"א 17746-02-17.

בהליך עתירות אסירים (עת"א) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

משום כך גם אסירים שאינם משולבים בסבב חופשות, זכאים לצאת לחופשה מיוחדת, כאשר מתקיימות נסיבות הומניטאריות חריגות ומיוחדות, כמפורט בפקנ"צ 04.40.00 – "חופשות אסירים", "פקנ"צ החופשות". הפקודה מאפשרת לנציב להוציא לחופשה מטעמים מיוחדים גם קבוצות אסירים שמסוכנותם ברורה ואף מובהקת כגון אסירים בטחוניים, בכפוף להתקיימות תנאים מסוימים, אסירי עולם שעונשם לא ניקצב, אסירי עולם שעונשם ניקצב שטרם יצאו לחופשה ראשונה ולקבוצות אסירים נוספות המנויות בס"ק 1-7 של סעיף ו' פרק ב' ל"פקנ"צ החופשות".
בפרק הסיכום מפרטת הועדה את השינוי המשמעותי שעבר העותר: "מדובר בנבדק שעבר תהליך טפולי משמעותי עם הערכת רמת מסוכנות לאלימות עתידית בינונית, בהתבסס בעיקר על גורמים הסטוריים". הנימוק שהכריע את הכף מבחינת הועדה הוא החשש לפגיעה באסיר ובאחרים עקב השתייכותו הכנופייתית והמסוכנות הנשקפת לחייו ולשלום הציבור.
...
· העותר טוען כי ככל הידוע לו, הגורמים האחראיים בכלא המליצו להיעתר לבקשתו בחיוב.
אולם, אני סבור כי אין בנימוקי הוועדה הממליצה כדי לסתום את הגולל על יציאה לחופשה חריגה בכל סיטואציה שהיא ולמרות כל תנאי.
נראה לי שהצעה זו יש בה את האיזון הנכון על רקע מכלול הנסיבות וכי באופן מאוזן וסביר.
לפיכך, אני מורה על קבלת העתירה אופן חלקי, כך שהעותר יצא לחופשה חריגה בתנאים הבאים : העותר יציע כאמור 3 מועדים.

בהליך עע"א (עע"א) שהוגש בשנת 2005 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לקראת מועד החופשה הבאה, ובתוך זמן סביר קודם לחופשה הנ"ל, יציע העותר לקצין האסירים את שינוי תנאי החופשה לפרק זמן מוגבל, באופן שיאפשר את הפגישות עם נציגי הרשות לשקום האסיר, וחזקה על שב"ס שיפעלו בהתאם לרוח החלטתו של בית המשפט בתל-אביב ובשים לב לאמור לעיל.
בנסיבות אלו, נראה כי כדי שהחלטה המורה על שלילת זכויות (ולענין זה הגבלת חופשה), ראוי הוא שההחלטה תבחן שוב בשים לב למועד בו התקבלו המידעים הנ"ל. החלטה מינהלית מסוג זה, כמו כל החלטה מינהלית אחרת שעניינה שלילת זכויות, אינה סופית ויש לשקול אותה מעת לעת בעיניינו של האסיר, וזאת בשים לב לנסיבות המשתנות.
ראה, על דרך ההקש: בג"צ 5784/03, לואי סלאמה נ. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש ואח', תק-על 2003(3), 383, 386; עמ"מ 5652/00, שיח' עבד אל כרים עובייד נ. שר הבטחון, פ"ד נה(4) 913, 922-921.
...
בהתאם, וככל שהדבר נוגע ליצירת הקשר עם הרשות לשיקום האסיר, אני מורה לאפשר לעותר לצאת לחופשה כאשר תנאי החופשה שיקבעו יהיו מגורים באשדוד, שלא במעצר בית מלא ובאופן שיאפשר פגישות עם אנשי הרשות לשיקום האסיר.
ב"כ העותר עומדת על זכותה לעיין במידעים הנ"ל ולטעון טענותיה לענין זה. בשים לב לבקשה זו, אני מורה כדלקמן: אני קובע את התיק לתזכורת פנימית ליום 11/04/05.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו