לטענת העותרים, השלוט שהציב במקום גוף בשם "ועד מחדשי היישוב היהודי בחברון", דוחק את רגלי "הזהות התרבותית הפלסטינאית, ומחליף אותה בנרטיב המותאם לעמדתם של החברים בו", ומשכך ביקשו להורות למשיבי המדינה לשנות, או לאפשר לשנות, את השלוט המדובר – ולחלופין, להחזיר את המצב לקדמותו.
לפיכך, נימסר כי בכוונת המפקד "לבחון את עניינו של השלוט הקונקרטי באיזור מושא העתירה, ולפעול להסדרת הנושא", תוך היתחשבות בשיקולי סדר צבורי, "ומתן ביטוי למורשתן של שתי האוכלוסיות המתגוררות במרחב".
משיבים 1-2 נדרשו, איפוא, לעדכן על אודות תוצאות הבחינה – ומסרו כי המפקד הצבאי החליט, לאחר שנידרש לעמדותיהן של עריית חברון ומנהלת היישוב היהודי בחברון, "לפעול, באמצעות עבודת מטה מסודרת, להסרתו או התאמתו במידת הצורך של השלוט כאמור ולהצבתו של שלוט חדש במרחב, במידת הצורך, בתוך 6 חודשים". זאת, באופן "אשר ישקף את שמות האתרים והצירים החשובים לשתי האוכלוסיות", יעניק ביטוי למורשתן, וישרת גם את הצורך הבטחוני בשלוט נהיר לישראלים הנקלעים לאיזור.
...
בתגובתם המקדמית, טענו משיבים 1-2 כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי צירוף הוועד כמשיב, ומשום שהיא "כוללנית ונעדרת תשתית עובדתית מספקת" – והוסיפו, כי גם לגופה היא אינה מגלה עילת התערבות.
בתגובתו, טען הוועד שיש לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים של העותרים, אותם הוא מאשים בניסיון "למחוק כל עבר וזכר יהודי" מהמרחב הרלוונטי; לאור השיהוי החריף בהגשת העתירה – שעה ששילוט דומה ניצב במקום כבר שנים ארוכות; ובשל אי מיצוי הליכים.
בד בבד, הוועד גורס שדין העתירה להידחות גם לגופה: סוגיית השילוט מצויה בסמכות משיבים 1-2, האמונים על שמירת הסדר הציבורי בציר – והשימוש בשפה העברית מממש את זכות תושביה היהודים של חברון לשילוט בלשונם, מבלי לפגוע בעותרים.
בנסיבות אלה, סיכמה המדינה כי דין העתירה להידחות מן הנימוקים שהוזכרו לעיל, ולחלופין להימחק משום שהרובד "העקרוני רוחבי" שעמד במוקד מיצה את עצמו.
