מדובר בהצעת פשרה שעלתה מצד המשקם אולם התובע ובני משפחתו היתנגדו אליה והסכימו לשלם לצרכי פשרה סכום השווה ל-10,000$ בלבד, הגם שעמדו על טענתם כי אין הם אמורים לשלם מאומה, אולם הנושים סרבו להצעה זו.
בסופו של דבר החליט המשקם ביום 7.9.04 כי כפוף להפקדת סכום השווה ל-15,000$ על ידי המבקשים בקופת המינהלה להסדרים במיגזר החקלאי בע"מ (להלן: "המינהלה") תוך 30 יום יבוטל העיקול על המיגרש וניתן יהיה להעבירו על שם התובע ואחיו.
הסכום ששילמו התובע ואותם חברים הוגדר בספרי הנתבעת בכינוי "כופר בגין מגרשים".
כאן המקום להבהיר כי מתוך מיכסת הקרקע של הנתבעת הוקצו מגרשים להרחבת המושב וכל אחד מחברי הנתבעת בעלי הנחלות קיבל זכות להמליץ על מי שיוכל לקבל מיגרש בהרחבה, אלא שאותם חברים שלא מהרו להמליץ על מקבל עוקלו מיגרשי ההרחבה המיועדים למומלציהם, ואילו המיגרש בו עסקינן לא היה בהרחבה אלא בשטחו המקורי של המושב.
חשוב לזכור כי גם יתר משלמי כופר המגרשים עשו זאת באותו אופן כמו התובע וגם הם לא עתרו לבית המשפט בענין החלטת המשקם (ראה עדות יו"ר הנתבעת, עמ' 23 לפרוטוקול שורות 6-5), כך שהטענה בדבר השתק ומניעות לגבי השבת סכום זה – ככל שהיה בה ממש – אמורה היתה להיות יפה גם כלפיהם, אך מתברר כי הנתבעת לא העלתה אותה כנגדם וכנראה ברור גם לה כי אין בה ממש וכל מטרתה נסיון להיתנער מתביעת התובע.
בנסיבות אלה, אין הצדדים חלוקים על העובדה שסבו וסבתו של התובע החזירו למושב נחלה אחרת שהיו להם בה זכויות דומות ליתר חברי המושב כנגד מעברם למגרש ובה בעת המשיכו לעסוק בחקלאות כחברים לכל דבר וענין ולא שינו את מעמדם גם לאחר המעבר למגרש שעליו בנוי "בית מקצועי".
במצב דברים זה ומשלא הוכח אחרת, הדעת נותנת כי הסב והסבתא יכולים היו להניח ולהסתמך על המצג שהוצג להם כי מעמדם במיגרש יהיה דומה לזה שהיה להם לגבי נחלה מס' 32 – היא נחלתם המקורית.
האם פיצול המיגרש ללא תמורה לנתבעת מהוה הטבה לתובע לעומת יתר חברי הנתבעת? –
כפי שראינו לעיל, החלטת הנתבעת לקבל את התובע כחבר ביום 18.9.94 ועמה גם החלטת ועדת הקבלה בתנועת המושבים נגעו למגרש בכללותו ולא התייחסו אל העובדה שהוא טעון פיצול.
...
תקנה 23(ג) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), התשל"ה – 1975, קובעת (ההדגשה שלי – א.ב.) –
"הועד וחבריו יפעלו בתחום סמכויותיהם, בכפוף לתקנות האגודה והחלטות האסיפה הכללית, לטובת האגודה וללא הפליה."
בע"א 10419/03 תומר דור נ' רמת הדר – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד ס(2) 277, 291 (5.9.2005) קבעה כב' השופטת (כתוארה אז) עדנה ארבל, אשר חוות דעתה אומצה פה אחד, כי –
"אמנם בעניין קעדאן שהועלה על ידי הצדדים, בחר בית המשפט להשאיר בצריך עיון את שאלת האיסור החל על האגודה השיתופית להפלות, אך מכיוון שהשאלה שבה ועולה אני מוצאת לציין באופן כללי, כי אני סבורה שיהיו מקרים שבהם יהיה ראוי ונכון להחיל את ערכי היסוד של שיטתנו לצורך הפעלת ביקורת שיפוטית אף על אגודה שיתופית ומוסדותיה, גם אם מדובר בגוף פרטי הכפוף לכללי המשפט הפרטי."
ברוח דברים אלה קבע בית המשפט בת"א (מחוזי ירושלים) 8126/06 ניתאי שפירא נ' נחושה - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (11.7.2010) –
חובתו של ועד ההנהלה להקפיד על שוויון ההזדמנויות בין חברי האגודה חקוקה בדין: "הוועד וחבריו יפעלו בתחום סמכויותיהם, בכפוף לתקנות האגודה והחלטות האסיפה הכללית, לטובת האגודה וללא הפליה" (תקנה 23(ג) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה-1975; ההדגשה הוספה).
סיכום
לאחר שנדחו טענות הסף של הנתבעת ולאחר שקבלתי את טענות התובע, בשים לב לעובדה שגם הסכומים שהושבו ליתר משלמי כופר המגרשים היו משוערכים (ראה (סעיף 6 בנספח י' לתצהיר התובע), אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך 105,850 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.2.15 ועד הפרעון המלא.
תקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי –
"בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון."
בשים לב לשווי הסעד השנוי במחלוקת, לעובדה שהתביעה התקבלה במלואה ולאופן התנהלות הנתבעת כלפי התובע, הן טרם ההליך והן במהלכו, אני מחייב את הנתבעת בהוצאות התובע בסך 3,000 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.
