מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה לשינוי דרגת נכות לצורך קבלת פטור ממס הכנסה

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2018 בעליון נפסק כדקלמן:

כשנה לאחר פטירתו של המנוח, ביום 8.11.2011 פנתה העותרת לפקיד השומה בבקשה לקבלת פטור ממס על הכנסות המנוח החל מחודש ינואר 2003 ועד למועד פטירתו (להלן: בקשת הפטור); הבקשה הוגשה מכוח סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], הקובע פטור ממס על הכנסה מיגיעה אישית של עוור או של נכה שנקבעה לו נכות מלאה (או נכות בשיעור קרוב לכך): "הכנסה מיגיעתם האישית של עוור או של נכה שנקבעה לו נכות של 100%, או נכות של 90% לפחות מחמת שלקה באיברים שונים והאחוז האמור הוא תוצאה של חישוב מיוחד של הליקוי באיברים השונים שבלעדיו היה נקבע אחוז נכות של 100% לפחות...". בהתאם לתקנות מס הכנסה, מצבו הרפואי של המנוח נדון תחילה לפני ועדה רפואית מדרג ראשון, בהמשך לפני ועדת הערר כהגדרתה לעיל, ולבסוף אף הגישה העותרת ערעור על החלטת ועדת הערר לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב-יפו (על"ח 48283-03-16).
ואולם העותרת מצידה עמדה על בירור העתירה, ומשכך ולנוכח שינוי הנסיבות הוריתי ביום 11.4.2018 על הגשת עתירה מתוקנת, שהיא זו שמונחת עתה לפנינו (להלן: העתירה המתוקנת).
...
בחלוף מספר חודשים ומשהוועדה טרם התכנסה לדון בעניינו של המנוח, הגישה העותרת עתירה לבית משפט זה – שבסופו של דבר נמחקה בהמלצת בית המשפט, לאחר שוועדת הערר הודיעה כי נקבע מועד לדיון בעניינו של המנוח (פסק דין מיום 16.10.2017, בג"ץ 6615/17).
המשיבים טוענים מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף – הן מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית הדין לעבודה, הן לנוכח אופיין הרפואי המובהק של הטענות; וכן כי יש לדחות את העתירה לגופה, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת ועדת הערר.
כפי שנאמר בפתח הדברים, דין העתירה להידחות על הסף לנוכח קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית הדין האזורי לעבודה.
משנתונה לעותרת אפשרות להביא את טענותיה להכרעה בפני בית הדין האזורי לעבודה, הרי שקיים סעד חלופי ככל שהדבר מתייחס לעניינה הפרטני ועל כן דין עתירתה להידחות על הסף.
סוף דבר, העתירה נדחית.

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2020 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

עמד על כך השופט חשין בע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (15.7.97) (להלן: ענין ארפל) באומרו (ההדגשות שלנו): "...זכות הגישה לבית המשפט אין היא זכות יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות יסוד. שייכת היא למסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר – וכך אומַר אני – כי נעלה היא על זכות-יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הנו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד. זכות הגישה לבית-המשפט הנה צנור החיים של בית-המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שילטון החוק. בזאת נשתנתה הרשות השופטת משתי אחיותיה – הרשות המחוקקת והרשות המבצעת – ששתי אלו האחרונות יוזמות ועושות, אם בתחום החקיקה ואם בתחום המעשה, בעוד אשר הרשות השופטת יושבת על מושבה ומצפה כי יבואו אליה לקבל את חוות-דעתה ואת הכרעותיה... נדע מכאן, כי חסימת הדרך לבית-משפט – בין במישרין בין בעקיפין – ולו באורח חלקי, חותרת תחת ה-raison d’etre של הרשות השופטת. ופגיעה ברשות השופטת פירושה פגיעה ביסוד הדמוקרטי של המדינה". ראציונל חברתי זה חולש על עיצוב ההסדרים המתווים את זכות הגישה לערכאות שיפוטיות.
בית המשפט העליון פסק כי למבקש להשיג על החלטת ועדת העררים נתונה האפשרות להביא טענותיו בפני מערכת בית הדין לעבודה, אף כאשר זו פועלת מכוחן של תקנות מס הכנסה, ונוכח אפשרות זו דין העתירה לבית המשפט הגבוה לצדק להמחק מחמת סעד חלופי אפקטיבי.
בנוסף, קבע השופט מזוז כי קיימת קרבה רעיונית רבה בין דרגת הנכות של נפגעי עבודה לבין דרגת הנכות לצרכי פטור ממס על הכנסות מעבודה ואין זה רצוי לפצל את הבקורת השיפוטית על קביעת דרגת הנכות בשני תחומים קרובים אלה ועל השאלות המשפטיות הכרוכות בכך בין ערכאות משפטיות שונות.
וכך נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק (הצ"ח תשס"א 541): "מוצע להוציא את נושא העתירות נגד החלטותיהן של ועדת השחרורים וועדות שחרורים מיוחדות מסימן ח1 בפרק ב לפקודת בתי הסוהר, ולקבוע הסדר מיוחד לענין זה. השינוי העקרי המוצע לעומת המצב כיום הוא בכך שעתירה של היועץ המשפטי לממשלה נגד החלטת ועדה תוגש, כמו עתירת אסיר, לבית המשפט המחוזי, שמתמחה בבקורת שיפוטית על הוועדה, ולא לבית המשפט הגבוה לצדק כפי המצב הנוהג כיום (ראו לעניין זה בג"צ 1989/98 היועץ המשפטי לממשלה נ' יוסי הררי)". דוגמא זו - ובפרט במצב שקדם לשנת 2001 - ממחישה את כובד משקלו של עקרון הגישה לערכאות, ואת אופייה ההדדי של הזכות המוקנית לבעלי הדין בהליך מעין שפוטי להעמיד לבקורת שיפוטית את החלטות הגוף המעין שפוטי.
...
המעבר לגוף מינהלי טהור מכוחו של תיקון 187 לחוק מחזק את המסקנה כי המודל שקדם לו היה שונה ובעל מאפיינים מעין שיפוטיים.
המסקנה העולה ממצבור טעמים אלה היא כי ועדת השומה אינה זרועו הארוכה של המוסד, אלא גוף מינהלי שהפעיל סמכות מעין שיפוטית.
לאור כל האמור – הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי מתקבל במובן זה שבית הדין האזורי לעבודה ידון בטענותיהם של המוסד (כמו גם של המשיבה) כנגד החלטת ועדת השומה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2022 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

החל מיום 1.1.18 הוכרה זכאותו של הנתבע לקבלת קצבת נכות כללית לפי דרגת נכות רפואית בשיעור של 75% ודרגת אי כושר בשיעור של 65% (ר' נספח 2 לכתב התביעה).
כמו כן, צורפו "בקשה לקביעת אחוזי נכות לצורך פטור ממסים" מיום 25.5.16 הכוללים את פרטי הנתבע; טופס "הנחיות לקבלת הפנייה לועדה רפואית לקביעת אחוזי נכות" מיום 8.5.16 הממוען לנתבע, וטופס "אישור מסירת מידע" המהוה כתב ויתור על סודיות רפואית של הנתבע כלפי רשות המיסים, שנחתם על ידו בתאריך 25.5.16.
הוכח כי התובעת הנחתה את הנתבע באשר למסמכים רפואיים נדרשים לשם השלמת תיקו הרפואי; אספה ותייקה מסמכים רפואיים שהגיש לה הנתבע והגישה אותם למל"ל ולמס הכנסה; הפיקה חוות דעת רפואית לשם שימוש בועדת הערר של המל"ל וכן הגישה בשם הנתבע במהלך 2016-2017 את המסמכים הבאים אשר הוגשו כחלק מנספח 11: תביעה לקיצבת נכות כללית במל"ל, בקשה לפטור ממס למס הכנסה, בקשה לתג נכה ופטור מאגרת רשוי, "דין וחשבון שנתי מקוצר" לשנות המס 2015 ו-2016, "בקשה לקביעת אחוזי נכות לצורך פטור ממסים" וטופס "אישור מסירת מידע" לרשות המיסים.
לבסוף, יצויין כי שכר הטירחה שלו עתרה התובעת בגין איסוף אותם מסמכים במקרה סירטון עמד על הסך של 163,797 ₪, כאשר הסכום במקרה שלנו הוא נמוך באופן משמעותי והוא נידרש בגין פעולות שנעשו ע"י התובעת עצמה, באופן שאין כל חולק כי בסופו של דבר שודרגו התנאים שאותם קיבל הנתבע לפני מעורבות התובעת.
...
תוצאה התביעה מתקבלת באופן חלקי.
כן ישלם הנתבע לתובעת אגרת משפט מינימלית בסך של 654 ₪, כמפורט לעיל.
הנתבע ישלם לתובעת את כלל הסכומים האמורים לעיל בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הסכומים ריבית והפרשי הצמדה כדין.

בהליך בקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגש בשנת 2022 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

הרקע לבקשה המבקש, יליד שנת 1954, הגיש תביעה לקבלת פטור ממס הכנסה.
הועדה דחתה את הערר, וכך נימקה את החלטתה: "הועדה הקשיבה רוב קשב לטענות בא כוחו של התובע עיינה במסמכים שבתיק כולל בפרוטוקול של הוועדה הרפואית נכות כללית מ-18.10.15 כמו כן, עיינה בוועדה רפואית לצרכי מס הכנסה מ-6.5.19. הוועדה לצורכי מס בדרג א' לאחר שבדקה ביסודיות את התובע מבחינה נוירולוגית הגיעה למסקנה שהנכות הנוירולוגית היא קלה בלבד ולכן כפי שהסבירה בפרוטוקול אין מקום להעניק את הנכות בגין סכרת עם סיבוכים. הקביעה של נוירופתיה קלה נתמכת גם בתוצאות ה-EMG ולכן להבדיל מהוועדה של נכות כללית אכן הנכות הסכרתית מתאימה לנכות נפרדת מהנכות על הנוירופתיה. כמו כן, גם בדיקת העיניים לא הדגימה שום סימן של פגיעה סכרתית דבר התומך בקלות של הסיבוכים. הוועדה סבורה שייתכן שהנכות הנוירולוגית ניתנה גם עפ"י רוח בית הלל ולכן דוחה את הערר ומותירה החלטתה מישיבה קודמת על כנה" לפיכך נקבע כי למבקש 79.8% לפי הפרוט הבא: 20% לפי סעיף 34 (ב) 3 בגין ליקוי נפשי; 5% לפי סעיף 37 (7) א במחצית מותאם בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני; 40% לפי סעיף 5 (1) ג בגין דום נשימה בחומרה קשה; 0% לפי סעיף 69 (1) א בגין שינוי בצורת אף; 10% לפי סעיף 23 (2) א (II) בגין הפרעה במתן שתן; 10% לפי סעיף 4 (ב) בגין סוכרת ; 10% לפי סעיף 9 (3) ב' בגין יתר לחץ דם לב; 10% לפי סעיף 29 (6) א'-ב' מותאם בגין פולינוירופאתיה; 25% לפי סעיף 9 (1) ג' II בגין מחלת לב; 10% לפי סעיף 35 (1) ב' בגין בעיה בפרקים.
בהתאם לנקבע בעיניין צנגוט נישום רשאי לבחור אם לעתור לאימוצו של "אחוז נכות" שנקבע על ידי ועדה אחרת, כמיקשה אחת, אולם הוא אינו יכול לפצל את קביעת הועדה עליה הוא מבקש להסתמך, כך שרק חלקים מתוכה יאומצו ולגבי ליקויים אחרים ייבדק על ידי וועדת מס הכנסה.
בית הדין קבע שם כי החלטת ועדה אחרת בדבר דרגת נכות של נישום, תחייב את ועדת מס הכנסה, אף אם שיעור הנכות כשלעצמו אינו מזכה בפטור.
...
הוועדה דחתה את הערר, וכך נימקה את החלטתה: "הוועדה הקשיבה רוב קשב לטענות בא כוחו של התובע עיינה במסמכים שבתיק כולל בפרוטוקול של הועדה הרפואית נכות כללית מ-18.10.15 כמו כן, עיינה בועדה רפואית לצרכי מס הכנסה מ-6.5.19. הועדה לצורכי מס בדרג א' לאחר שבדקה ביסודיות את התובע מבחינה נוירולוגית הגיעה למסקנה שהנכות הנוירולוגית היא קלה בלבד ולכן כפי שהסבירה בפרוטוקול אין מקום להעניק את הנכות בגין סכרת עם סיבוכים. הקביעה של נוירופתיה קלה נתמכת גם בתוצאות ה-EMG ולכן להבדיל מהועדה של נכות כללית אכן הנכות הסכרתית מתאימה לנכות נפרדת מהנכות על הנוירופתיה. כמו כן, גם בדיקת העיניים לא הדגימה שום סימן של פגיעה סכרתית דבר התומך בקלות של הסיבוכים. הועדה סבורה שייתכן שהנכות הנוירולוגית ניתנה גם עפ"י רוח בית הלל ולכן דוחה את הערר ומותירה החלטתה מישיבה קודמת על כנה" לפיכך נקבע כי למבקש 79.8% לפי הפירוט הבא: 20% לפי סעיף 34 (ב) 3 בגין ליקוי נפשי; 5% לפי סעיף 37 (7) א במחצית מותאם בגין הגבלה בעמוד שדרה מותני; 40% לפי סעיף 5 (1) ג בגין דום נשימה בחומרה קשה; 0% לפי סעיף 69 (1) א בגין שינוי בצורת אף; 10% לפי סעיף 23 (2) א (II) בגין הפרעה במתן שתן; 10% לפי סעיף 4 (ב) בגין סוכרת ; 10% לפי סעיף 9 (3) ב' בגין יתר לחץ דם לב; 10% לפי סעיף 29 (6) א'-ב' מותאם בגין פולינוירופתיה; 25% לפי סעיף 9 (1) ג' II בגין מחלת לב; 10% לפי סעיף 35 (1) ב' בגין בעיה בפרקים.
המשיבה טענה בתגובה כי דין הבקשה להידחות.
הכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית הדין האזורי מצאתי כי יש לדחות את הבקשה.
בשולי הדברים יצויין כי ההלכה שנקבעה בעניין צנגוט הוחלה גם על עניינו של הנישום שם, ולא ברור מדוע המבקש סבור כי נגרם לו עוול יותר חמור מהעוול, לכאורה, שנגרם לנישום שם. סוף דבר – הבקשה נדחית.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

במוקד העתירה שלפנינו בקשת העותר, בנו של המנוח ניסים צפירה ז"ל (להלן: המנוח) ויורשו היחיד לפי הנטען, כי המשיבים יעשו שימוש בסמכות הנתונה להם מכוח סעיף 192 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) ויפחיתו את הפרישי ההצמדה והריבית מהחובות שצבר המנוח לאורך השנים (להלן: בקשת ההפחתה).
במסגרת זו, פעל העותר להפחתת הקף חובותיו של המנוח בשני מסלולים עקריים: ביום 21.06.2022 הגיש העותר בשם המנוח בקשה לקביעת אחוזי נכות לשם קבלת פטור ממס לפי סעיף 9(5) לפקודה, לאור מצבו הרפואי האמור לעיל ובשל לקות פסיכיאטרית נטענת (להלן: בקשת הפטור).
העותר הגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית שלא לקבוע למנוח נכות רפואית החל משנת 2009 וכן על ההחלטה שלא לקבוע לו אחוזי נכות בשל מצבו הפסיכיאטרי הנטען.
דיון והכרעה הלכה היא עמנו כי בית משפט זה לא ידון בעתירה המונחת לפניו כאשר טרם התגבשו כלל העובדות הנדרשות לשם הכרעה בה או כאשר התשתית העובדתית העומדת ביסודה צפויה להשתנות באופן משמעותי (ראו והשוו: בג"ץ 4128/14 ישיבת "אשרי האיש" נ' משרד החינוך, פסקה 10 (07.09.2014); בג"ץ 5626/97 יורם לרנר פקין מסעדות 1986 בע"מ נ' מנכ"ל שירות התעסוקה (09.12.1997); כן ראו: יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ג – הבקורת השיפוטית: כללי הסף 1887-1885 (2014)); זאת, בין השאר, מקום בו השינוי הצפוי עשוי "לייתר את הצורך בהכרעה שיפוטית או לגרום לכך שההכרעה לא תהיה הולמת את המצב החדש" (שם, בעמוד 1886).
...
לצד זאת, טענו המשיבים כי דינה של העתירה להידחות אף לגופה, וזאת מטעמים שונים שפורטו בהרחבה בתגובתם.
אשר על כן, ומאחר שטרם הסתיימו ההליכים בפני בתי הדין לעבודה, עולה כי טרם התגבשו כלל העובדות הנדרשות לשם הכרעה בטענה המרכזית שהעלה העותר בעתירתו זו. בנסיבות אלה, ומבלי להביע כל עמדה ביחס לטענותיו לגופם של דברים, מובן כי דינה של העתירה, בעת הזו – להידחות על הסף.
סוף דבר: העתירה נדחית בזאת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו