המבקש הגיש עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה. במסגרת הבקשה, מונחת בפני הבקשה דנן, שעניינה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין בדבר מאסרו, עד להחלטה בבקשה לדיון נוסף.
כן מדגישה המבקשת את העובדה, כי במהלך היותו משוחרר, אושפז המבקש פעמיים - ביוזמתו - בבית חולים פסיכיאטרי.
בייחוד מדגישה המשיבה את מסקנתו של הפסיכיאטר המחוזי לעניין המשך דחיית קביעת עונשו של המבקש, לפיה:
"שיחרורו מהמעצר, זמן קצר לאחר שהוגש ערעור לבית המשפט זה, הביאו באופן פרדוכסלי - למצב של אי וודאות באשר לתוצאות עירעורו ולחשש שיצטרך לחזור לכלא. מצב זה ... יצר לצד אופיו [של המבקש] חיכוכים בחיי משפחתו ואלה הוסיפו על החרדה שהייתה קיימת אצלו בלאו הכי...אני סבור, כי כל דחייה בקביעת העונש שיושת על המערער [המבקש] לא תסייע, בלשון המעטה, לבריאותו הנפשית".
על כן, טוענת המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.
על כן, אין בכך, בדרך כלל, וכאמור בתקנה 14 האמורה לעיל, בכדי לעכב את ביצוע עונש המאסר (השווה: בג"ץ 513/85 נזאל נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, (טרם פורסם)).
...
בייחוד מדגישה המשיבה את מסקנתו של הפסיכיאטר המחוזי לעניין המשך דחיית קביעת עונשו של המבקש, לפיה:
"שחרורו מהמעצר, זמן קצר לאחר שהוגש ערעור לבית המשפט זה, הביאו באופן פרדוכסלי - למצב של אי וודאות באשר לתוצאות ערעורו ולחשש שיצטרך לחזור לכלא. מצב זה ... יצר לצד אופיו [של המבקש] חיכוכים בחיי משפחתו ואלה הוסיפו על החרדה שהייתה קיימת אצלו בלאו הכי...אני סבור, כי כל דחייה בקביעת העונש שיושת על המערער [המבקש] לא תסייע, בלשון המעטה, לבריאותו הנפשית".
על כן, טוענת המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.
גם לאחר דחיית ערעורו, נדחה שוב מועד ריצוי העונש ל - 15.2.98.
שיקול זה, כשהוא מצטרף לשיקולים האחרים שביסוד הבקשה, מניח דעתי, כי דין בקשה זו להידחות.
הוחלט, על כן, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.
