עתירה לרישיון עסק וביטול החלטות ועדות ערר ותכנון

בעתירתה, מבקשת העותרת לקבוע כי נפלה טעות בהחלטת ועדת הערר המחוזית, כי ההחלטה אינה סבירה, כי לא היתקיימו נסיבות שהצדיקו את קבלתה ויש להורות על ביטולה.

ב"כ ועדת הערר בתגובתו היתייחס לפסקי הדין אליהם היפנתה העותרת וטען כי גם בהם הודגשה החשיבות בשמירה על חוקי התיכנון והבניה וכי יש לאבחן את פסקי הדין שביטלו צוים שניתנו ל נתוק חשמל לעומת המצב בשטח התחנה, המהווה סיכון תחבורתי הנובע מחריגות הבניה שבוצעו בתחנה והמאפשרים כניסה ישירה לתחנה מכיוון דיר חנא , כנגד כיוון התנועה (כפי שהומחש הן בדיונים והן בביקור בשטח).

על כך יש להוסיף גם את העובדה שביום 5.6.15 ניתן לעותרת רישיון עסק להפעלת התחנה.

...

כאשר בפסיקה נקבע לענין סעיף זה כי: "הסעיף מעניק כוח לרשות להורות על ניתוק תשתיות חיוניות כגון מים, חשמל וטלפון. זוהי תוצאה קשה. בדרך-כלל מוטב שצעד קיצוני כזה ייעשה לאחר הכרעה שיפוטית. בשל כך, גם המדינה מסכימה שיש להפעיל את הסעיף רק במקרים חריגים, יוצאי-דופן וקיצוניים. ואולם הדמיון של הבונה משגשג, ובמיוחד בדורנו. קמים מבנים ממבנים שונים למטרות מגוונות, לפעמים בהיתר ולפעמים שלא בהיתר. המחוקק הגיע למסקנה שיש להעניק לרשות של אזור, האחראית על התכנון והבנייה, כלי אכיפה דרסטי (וראה הסייג בסעיף 157א(ח) לחוק תכנון ובניה). בשל אפשרויות הבנייה הרבות החליט המחוקק, כנראה, שמוטב שלא להגביל את הסמכות על-ידי קביעת תנאי סף מגבילים, אחרת הבונה היצירתי ימצא את הפירצה. עם זאת, וכאמור, יש להגביל את השימוש בסעיף זה למקרים מתאימים על-מנת למנוע פירצה מסוג אחר, הפעם מכיוון הרשות. אין לעשות שימוש יתר בסעיף". ( עת"מ ( באר שבע) 287/03 דג סוף בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, אילת) ועוד נפסק כי - "כך גם קיומה של סכנה בטיחותית מיידית הינה רק אחד השיקולים בהפעלת הסמכות לפי סעיף 157א לחוק ולא תנאי הכרחי מוקדם להפעלתה, כשקיימת חזקה לקיומו של חשש כבד לבטיחות השימוש עקב ביצוע העבודות ללא היתר, ללא מנגנוני הפיקוח שנקבעו כדין וללא האישורים הנדרשים, כשמבוצעות עבודות אינסטלציה וחשמל בהיקף נרחב של יחידות במספר קומות לשימוש למגורים במקום לשימוש משרדי. ... הנ"ל מעלה חשש לסכנה בטיחותית בביצוע עבודות נרחבות בלא בחינה ואישור של גורמים כמו כיבוי אש, חברת החשמל ופיקוד העורף, כשבנייה בהיקף ובמהות שכזו מעוררת חשש לסיכונים בטיחותיים." (עת"מ (ת"א) 14840-05-16 הום פלייס מגורים והשקעות בע"מ נ' עיריית רמת גן (24.05.2016)).

בנסיבות אלה יש לומר, כי הנסיבות לא הצדיקו הוצאת הצו נשוא הערר ויש לקבל את העתירה.

אציין כי בנסיבות אני סבורה כי היום, נוכח כל השינויים שבוצעו בתחנה ונוכח עמדת משרד התחבורה, ממילא ראוי להחזיר הדיון לוועדה המקומית על מנת שתדון מחדש בבקשה לטופס 4, כפי שהוצע מלכתחילה על ידי ועדת הערר בדיון ראשוני בעתירה.

בהמשך, ביום 11.9.2013 נשלחה לעותרים הודעה על ביטול רישיון העסק והזמנה להשמיע טענותיהם תוך 60 ימים.

ביום 19.5.2015 קיבלו העותרים מכתב מהעירייה (ממנהל מחלקת רשוי הנדסי עסקים) ובו נכתב כי בתאריך 13.5.2015 היתנהל דיון בבקשתם לרישיון עסק והוחלט להעביר אותה להמשך בדיקה מול אגף הנכסים.

המשיבות טוענות כי סירובן ליתן לעותרים רישיון עסק הוא בנסיבות העניין סביר ומידתי, ניתן על בסיס שיקולים ראויים וענייניים המיועדים להבטיח את שמירת דיני התיכנון והבניה ונועד למנוע מהעותרים להמשיך ולהפר את החוק (סעיף 71 לסיכומים מטעם המשיבות).

לדברי כבוד השופט תיאודור אור: "על-אף היות השמוש החורג מנוגד לתכליות התכנוניות הנובעות מהתכניות או מההיתרים הנוגעים לאיזור, לועדה המקומית שיקול-דעת" (הדגשה שלי – י.ש.), ראו עע"מ 402/03 עמותת העצמאים באילת (לישכת המסחר) נ' ועדת ערר לתיכנון ולבנייה, מחוז דרום, פ"ד נח(3) 199 (2004)).

לכן וכמפורט בפסק הדין, העתירה מתקבלת, במובן זה שבקשת העותרים לקבלת היתר זמני לשימוש חורג תחתם על ידי המשיבה 2, ותוגש למשיבה 3, אשר תידון בה. ברי, כי ככל שיעמדו העותרים בתנאים לקבלת היתר לשימוש חורג, ויובאו לועדה האישורים הנדרשים, תשקול הוועדה בנפש חפצה מתן היתר לעותרים לשימוש חורג, לשם קבלת רישיון עסק, וזאת, כאמור, עד לסיום תקופת המעבר בת 5 השנים, שהחלה ביום 5.2.2019.

...

סוף דבר: משלא בוטלה תכנית 1367, השימוש הנוכחי בחלקה 172 אכן מצריך היתר לשימוש חורג.

עם זאת, אני סבורה כי בהתחשב בנסיבות החריגות של מקרה זה, הן מן הטעם שהמדובר בתקופה קצובה של פחות מ-5 שנים בהתאם לתכנית תא/3929, והן מן הטעם שהמדובר בעסק הפועל מזה כ-67 שנים, ואינו מהווה מטרד לציבור, אין למנוע את הפעלת העסק לתקופת המעבר אך בשל של סירובה של עיריית תל אביב לחתום על הבקשה להיתר לשימוש חורג, כבעלת הזכויות הרשומה, בחלק מן הקרקע עליה בנוי המוסך.

לכן וכמפורט בפסק הדין, העתירה מתקבלת, במובן זה שבקשת העותרים לקבלת היתר זמני לשימוש חורג תיחתם על ידי המשיבה 2, ותוגש למשיבה 3, אשר תדון בה. ברי, כי ככל שיעמדו העותרים בתנאים לקבלת היתר לשימוש חורג, ויובאו לוועדה האישורים הנדרשים, תשקול הועדה בנפש חפצה מתן היתר לעותרים לשימוש חורג, לשם קבלת רישיון עסק, וזאת, כאמור, עד לסיום תקופת המעבר בת 5 השנים, שהחלה ביום 5.2.2019.

דיון והכרעה כעולה מטענות הצדדים, נידרש להכריע במספר שאלות: האחת, האם יש לסלק את העתירה על הסף בהיותה עתירה מוקדמת התוקפת את תיק המידע; השנייה, האם יש לקבוע כי במקרה בו נפלה מחלוקת באשר לפרשנות התוכנית, נידרשת רשות רשוי עסקים לסרב לבקשה כשאז יתאפשר למבקשת הרישיון לפנות בערר לוועדת הערר ע"פ סעיף 152 לחוק התיכנון והבנייה; השלישית, כיצד ניתן לערור על החלטת רשות רשוי עסקים כי נידרש היתר לשימוש חורג על מנת לקבל רישיון עסק; הרביעית, האם ניתן לתת לעותרת היתר זמני עד הכרעה בשאלה האם נידרש היתר לשימוש חורג; החמישית, בהנחה ולבית משפט זה הסמכות לידון בכך – האם אכן נידרש בנסיבות היתר לשימוש חורג.

שנית, ס' 5 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס – 2000, בצרוף פרט 7 לחוק, קובע במפורש שניתן להגיש עתירה מנהלית בעיניין של "רשוי עסקים - עניני מתן רשיון או ביטול רשיון, היתר זמני, היתר מזורז או אישור לעסק טעון רשוי, לרבות קביעת תנאים לפי חוק רשוי עסקים, תשכ"ח-1968". כן ר' פרט 8 העוסק ברשויות מקומיות.

...

אין בידי לקבל טענה זו. חוק רישוי עסקים קובע במפורש את התנאים הנדרשים לצורך קבלת היתר זמני להפעלת העסק במקרה בו נדרש היתר לשימוש חורג.

אני מקבל את טענות המשיבה בעניין זה. התוכנית קבעה שהשימוש במגרש הוא לבניין משרדים שאינו לצורך קבלת קהל.

סוף דבר העתירה נדחית.

העותרים הגישו בקשה לביטול הצוו, ובית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי מדובר בשינויים פנימיים שנעשו במחסן קיים בהיתר וביטל את צו ההריסה.

נטען כי העותרים לא מיצו הליכים כיוון שלא הגישו השגה על החלטת רשות הרשוי בהתאם לסעיף 7ג5 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח – 1968 ותקנה 11ד לתקנות רשוי עסקים (הוראות כלליות), התשס"א-2000; כמו כן נטען שיש לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר תום לב, כיוון שהעותרים הסתירו עובדות מהותיות – את הליכי העירעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים, ואת קביעת ועדת הערר מיום 16.11.2017 כי הסעיף הרלוואנטי הוא סעיף 10.

סמכות בית המשפט להדרש לפרשנות תוכנית במסגרת עתירה בנושא רישיון עסק הערייה והדיירים טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף כיוון שהעותרים לא הצביעו על פגם מינהלי שנפל בהחלטה כגון אי חוקיות, שיקולים זרים, חריגה מסמכות, חוסר סבירות קצוני, וכי מדובר בעיניין תיכנוני-מקצועי ואין מקום להתערב בשקול דעתה של המשיבה.

כפי שכבר פירטתי בעבר - דלתות בית המשפט לעניינים מנהליים פתוחות בפני מבקשי רישיון עסק הרואים עצמם נפגעים מהחלטות הרשות בעיניינם, ובפרט מהחלטה הקובעת שיש צורך בהיתר לשימוש חורג שכן אין זכות ערר לועדת הערר על החלטה זו (ר' עת"מ (מנהליים ת"א) 62366-11-20 ש.ל. שר חניונים בע"מ נ' עריית תל אביב יפו (29.12.2021); ערעור על פסק הדין נדחה בהמלצת בית המשפט העליון – עע"ם 1089/22 מיום 26.12.2022).

...

טענות המשיבה 1 – הרשות לרישוי עסקים המשיבה טענה כי לא נפל פגם בהחלטתה, כי אין מקום להתערבות בית המשפט וכי יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה.

לא מצאתי שבנסיבות יש לדחות את העתירה על הסף מטעם זה. כידוע, חלק ממטרות רישיון עסק הן הבטחת איכות נאותה של הסביבה, מניעת סכנות לשלום הציבור, הבטחת בריאות הציבור, קיום הדינים הנוגעים לכבאות וקיום תכליות דיני התכנון והבנייה (ס' 1 לחוק רישוי עסקים).

סמכות בית המשפט להידרש לפרשנות תוכנית במסגרת עתירה בנושא רישיון עסק העירייה והדיירים טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף כיוון שהעותרים לא הצביעו על פגם מנהלי שנפל בהחלטה כגון אי חוקיות, שיקולים זרים, חריגה מסמכות, חוסר סבירות קיצוני, וכי מדובר בעניין תכנוני-מקצועי ואין מקום להתערב בשיקול דעתה של המשיבה.

סוף דבר העתירה נדחית.

על מנת לתמוך בבקשתה, צרפה המבקשת תצהיר של מר מחמוד סואלחי, המתגורר בשכנות לעסק ולדבריו גורם לו למיטרד קשה, החלטת ועדת ערר מחוזית לתיכנון ובניה (תא/1022/1129) מיום 19.6.23 שפסלה את המשך הפעלת העסק והחלטת הוועדה המקומית מיום 3.8.22.

אשר לסרוב מחלקת רשוי הנדסי המשיב2 הגיש עתירה מנהלית בדבר החלטת ועדת הערר הנתמכת אך ורק על היתנגדותו של אותו שכן, החלטה שאינה מידתית וסבירה ודיון בעתירה קבוע לחודש ספטמבר 2024.

דיון והכרעה סמכותו של בית המשפט להוציא צו סגירה שפוטי לאחר הגשת כתב אישום, קבועה בסעיף 17 לחוק, הקובע כדלקמן: "הוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף 14, רשאי בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום לתת צו כאמור בסעיף 16, ותוקפו יפקע עם ביטול כתב האישום או עם מתן גזר הדין, או במועד שבו זוכה הנאשם זכוי סופי או בכל מועד קודם שנקבע בצו". כפי שנקבע בפסיקה, דרך המלך לטפול במי שמפעיל עסק ללא רישיון היא הגשת כתב אישום וניהול הליך פלילי בהתאם לסדרי הדין הפליליים, המאפשרים לנאשם להיתגונן כראוי מפני האישומים המיוחסים לו. על בית המשפט לאזן את זכויות היסוד הכרוכות בבקשה זו. מצד אחד חופש העיסוק של המשיבים ופרנסתם, ומן הצד האחר את הצורך בשמירה על ביטחונו של הציבור והחובה של בעל העסק לדאוג לנמצאים בסביבתו.

יחד עם זאת, אמנם לא יכול להיות חולק כי משיב 2 מפעיל את העסק ללא רישיון עסק, אך הוא פועל על מנת לקבל את אישורם של גורמי הרשוי השונים ואף מחזיק באישורם של מחלקת ביקורת עסקים, הרשות לכבאות והצלה ותכנון הנדסי.

...

אשר על כן, ועל אף שהונחה לפניי תשתית ראייתית לכאורית לעבירה המיוחסת למשיב 2 בכתב האישום כנדרש בשלב זה, סבורני כי המבקשת לא עמדה בנטל להראות את נחיצותו של הצו המורה על סגירת העסק בטרם הוכרע ההליך העיקרי, שתכליתו מניעתית ולא עונשית ולא הצביעה על קיומו של סיכון ממשי ומיידי בהמשך פעילותו של העסק.

סבורני כי באיזון בין מידת הנזק שייגרם למשיבים כתוצאה ממתן הצו לבין מידת הפגיעה באינטרס הציבורי המוגן בנסיבות העניין, כף המאזניים נוטה לצידם של המשיבים.

אשר על כן, הבקשה נדחית.