עתירה לרישום ילדים במרשם האוכלוסין ותיקון נהלי משרד הפנים

העתירה בגדרה של העתירה מלינים העותרים על החלטות שניתנו על-ידי משרד הפנים בבקשות שהגישה עותרת 1 לרישום ילדיה, עותרים 5-2, במירשם האוכלוסין בישראל.

בין-השאר ביקשו העותרים מבית-המשפט להורות למשרד הפנים לתקן את נהליו בבקשות לרישום ילדים, באופן שלילדים יינתן מעמד זמני בישראל עובר להשלמת מרכז חיים של שנתיים, זאת בהמשך להערות בתי-המשפט לעניינים מנהליים בפסקי-דין שניתנו בתיקים אחרים (עת"מ 8340/08 אבו גית נ' שר הפנים (10.12.08); ועת"מ 727/06 נופל נ' שר הפנים (22.5.11)).

...

האם קמה עילה לקבלת הסעד בעניין תיקון הנוהל? לאחר בחינת טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את העתירה, במובן זה שמשיבים 1 ו-2 יידרשו לתקן את הנוהל הנדון – "נוהל הטיפול בבקשה למתן רישיון ישיבה בישראל לקטין שנולד בישראל שרק אחד מהוריו רשום כתושב קבע, לפי תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974" – באופן שיוסדרו בו כללים או הנחיות למתן אשרה או רישיון לקטין מתחת לגיל 14, לפי שיקול דעת שר הפנים, ב"תקופת הביניים", שבין הגשת הבקשה ועד להוכחת תקופת שנתיים של מרכז חיים בישראל.

התוצאה העתירה מתקבלת במובן זה, שעל משרד הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה לתקן את הנוהל הנדון בתוך פרק זמן סביר, באופן שיוסדרו בגדרו כללים והנחיות למתן אשרה או רישיון לשהייה בישראל לקטין מתחת לגיל 14, לפי שיקול דעת שר הפנים, ב"תקופת הביניים" עד למילוי הדרישה של מרכז חיים בישראל במשך שנתיים.

המשיבים ישלמו לעותרים 1 ו-5 הוצאות בסך 7,000 ₪ (כערכו של סכום זה היום), וכן את סכום האגרה ששולמה (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה).

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים לפני כב' השופט דוד מינץ 17 יולי 2014 עת"מ 13982-04-13 בעיניין: 1. חנאן משאהרה 2. בהאא משאהרה ע"י ב"כ עו"ד מישל עודה העותרים - נ ג ד - 1.משרד הפנים 2.רשות האוכלוסין במזרח ירושלים 3.היועץ המשפטי לממשלה באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (מינהלי), עו"ד ענבל משה המשיבים פסק דין

בחלוף 12 שנה, במהלך חודש דצמבר 2007 הגישה העותרת בקשה לרישום חמשת ילדיה במירשם האוכלוסין הישראלי (להלן: "הבקשה הראשונה"; קיימת מחלוקת שאיננה רלוואנטית לעניין, באיזה יום בחודש דצמבר הוגשה בקשה זו. בכתב העתירה צוין כי הבקשה הוגשה ביום 23.12.2007, אולם בכתב התשובה אליו גם צורף כנספח העתק הבקשה, בראשה מצוין התאריך 2.12.2007, נטען כי הבקשה התקבלה ביום 6.12.2007).

עוד ביקשו העותרים לידון בבקשתו של העותר לרישום במעמד של תושב קבע, כבקשה של מי שטרם מלאו לו 14 שנה, אף אם לא יוכח כי השלים מרכז חיים במשך שנתיים בישראל עובר למועד הגשת הבקשה הראשונה, וזאת בהסתמך על עניין עת"מ 8340/08 אבו גית נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 10.12.2008), (להלן: "עניין אבו גית", בו נקבע כי ההחלטה כי ילדים אינם זכאים למעמד כלשהוא עד למילוי הדרישה של מרכז חיים בישראל במשך שנתיים, חורגת ממיתחם הסבירות).

לפיכך, בעת הזאת, כאשר בנסיבות מקרה זה הוגשה הבקשה הראשונה בשנת 2007, ובהתאם לנהלי המשיב באותה עת, ועוד טרם ניתן פסק הדין בעיניין אבו גית, הבקשה נדחתה בדין, וכאשר אין חולק כי בשנת 2009 הוגשה בקשה חדשה (השוו: 14295-11-11 אבו גית נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 13.2.2012),להלן: "עניין אבו גית השני"), ונזנחה האפשרות להשיג על ההחלטה שניתנה בעיניין הבקשה הראשונה משנת 2007, ממילא לא נידרשת בחינת עניין אבו גית במקרה זה, וההשלכה הנתנת להעשות, לשיטת העותרים, לעניין סוגיית קביעת "המועד הקובע" לגבי גילו של הקטין.

ואומנם, בהודעה מטעם המשיבים מיום 9.7.2014, נאמר כי בהתאם להצהרת המשיב במסגרת ההליך בעיניין רדואן בבית המשפט העליון, ביום 19.5.2014 תוקן נוהל הטיפול בבקשה למתן רישיון ישיבה בישראל לקטין שנולד כשרק אחד מהוריו רשום כתושב קבע (נוהל 5.2.0029), כך שמכאן והלאה, בקשתו של קטין שטרם מלאו לו 14 שנים לישיבת אירעי בישראל, תישאר תלויה ועומדת, גם אם לא הוכח באותו מועד קיום מרכז חיים במשך שנתיים בישראל, ובתום אותן שנתיים ישקול המשיב ליתן לאותו קטין רישיון לישיבת אירעי, גם אם ימלאו לו באותה עת 14 שנים.

...

העתירה נדחית אפוא, והעותרים יישאו בהוצאות המשיב בסך של 7,500 ₪.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים לפני: כב' השופט דוד חשין, נשיא עת"מ 15821-09-13 17 ספטמבר 2014 העותרת: עמותת "הורות משותפת=טובת הילד" באמצעות מר גיא רוה המשיב: משרד הפנים (מירשם האוכלוסין) באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) ע"י עו"ד חוי טוקר פסק דין

"שלושה שותפין יש באדם: הקדוש ברוך הוא, ואביו ואמו" (נדה לא, א) בעתירה שבפניי מתבקש בית המשפט להורות למשיב לרשום מען נוסף לילדים אשר להוריהם הסדר משפטי של חזקה (משמורת) משותפת או אחריות הורית משותפת, כך שלילדים אלו יהיו רשומים במירשם האוכלוסין שני מענים (מען אצל כל הורה); כן מתבקש בית המשפט לצוות על המשיב לפרסם נוהל מוסדר ופומבי לעניין רישום שני מענים לילד; והכל במסגרת חוק מירשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק מירשם האוכלוסין) הרקע הדיוני ביום 9.9.13 הגישה העותרת (עמותת "הורות משותפת = טובת הילד") עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, בגדרה ביקשה להורות למשיב לרשום לכל ילד, אשר להוריו הסדר משמורת משותפת או אחריות משותפת, שני מענים במירשם האוכלוסין.

לשיטת המשיב, המחוקק, אשר נתן דעתו על סוגית משלוח הדואר להורי קטין שנפרדו, בחר להסדירה בתיקוני החקיקה של חוק מירשם האוכלוסין, חוק עידכון כתובת וחוק הכשרות והאפוטרופסות, באופן שמענו של אחד ההורים יירשם כמען הילד, בעוד שעל רשויות מוגדרות תהא החובה לשלוח דואר למען של שני ההורים רק בהתקיים נסיבות מסוימות.

...

העותרת טענה כי "עתירה מנהלית מתוקנת זו לא באה לשנות את החוק הקיים, אלא לפעול במסגרתו ביחס להורים להם משמורת משותפת או חלוקת אחריות משותפת בלבד. עתירה מנהלית זו טוענת שאין מענה להורים אלו במסגרת תפקודו הישיר והשוטף של מרשם האוכלוסין". אין בידי לקבל טענה זו של העותרת.

אף טענה זו אין בידי לקבל.

סוף דבר העתירה נדחית.

נוהל שרנסקי קובע לגבי מי שנגרעו ממרשם האוכלוסין משנת 1995 ואילך, כי מי שהעתיק את מרכז חייו אל מחוץ לישראל מעל ל-7 שנים, ולפיכך, על-פי הדין פקע רישיונו לישיבת קבע בישראל, ומשרד הפנים הודיע לו על פקיעת רישיונו לישיבת קבע, או נגרע מקובץ מירשם האוכלוסין עקב כך וביקר בישראל בתקופת תוקפו של כרטיס היוצא שהיה ברשותו, ומתגורר בישראל שנתיים לפחות, יראה אותו שר הפנים כמי שקבל רישיון ישיבת קבע בישראל מיום חזרתו, וזאת במידה ויבקש לרשום אותו מחדש במירשם האוכלוסין.

בהמשך לאמור בפסק-הדין בעיניין סכאפי נפסק על-ידי השופט נועם בעת"מ 39174-11-13, אבו סרחאן נ' משרד הפנים (פורסם במאגרים; 4.6.2017), כי עמדתו העקרונית של המשיב, שלפיה ילדים עד גיל 14 אינם זכאים למעמד כלשהוא ב"תקופת הביניים", עד למילוי הדרישה של מרכז חיים בישראל במשך שנתיים, אינה מתיישבת עם הוראות הדין ואינה סבירה; וזאת בהמשך לאמור בעיניין זה בפסקי-הדין בעיניין אבו גית ובעניין נופל, שבגדרם התבקש המשיב לתקן את הנוהל.

על-כן העתירה באותו הליך התקבלה, ומשרד הפנים נידרש לתקן את הנוהל בתוך פרק זמן סביר, באופן שיוסדרו בגדריו כללים והנחיות למתן אשרה או רישיון לשהייה בישראל לקטין מתחת גיל 14, לפי שיקול דעת שר הפנים, ב"תקופת הביניים", עד למילוי הדרישה של מרכז חיים בישראל במשך שנתיים, זאת מבלי להביע עמדה בשאלה מה סוג האשרה או הרישיון שיש להנפיק לקטינים בתקופת ביניים זו. כאן יש להוסיף, כי במסגרת עע"מ 8630/11 רדואן נ' שר הפנים (פורסם במאגרים; 11.6.2014), הודיע בשעתו המשיב לבית-המשפט העליון, כי יאפשר הגשת בקשות לפי תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, גם לפני השלמת מרכז חיים של שנתיים, וזאת החל מחודש ספטמבר 2013.

...

עוד בחנתי את טענות העותרת בדבר היעדר קוהרנטיות במדיניות המשיבים כלפי קטינים שהוריהם מבקשים להסדיר את מעמדם, ולא מצאתי כי הטענות מבוססות דיין, כך שדין העתירה בעיקרה להידחות, למעט לעניין הגיל הקובע לקטין שבגר במשך שנות התהליך שעבר ההורה וילדו, נושא שהמשיבים הביעו נכונות לשקול את מדיניותם בקשר אליו, וכך סבורה אני כי מן הדין שייעשה.

מטעמים אלה, משלא מצאתי היעדר קוהרנטיות במדיניות המשיבים, ולנוכח הפסיקה המתוארת בהרחבה לעיל ביחס למעמדם של קטינים בתקופת הביניים שבה נבחנת הבקשה למתן מעמד, אינני מוצאת מקום להיעתר לבקשת העותרת לפסילת מדיניות המשיבים למתן רישיון ארעי מסוג ב/2 לקטינים המצויים בתקופת הביניים שבמהלכה נבחנת בקשת הוריהם להשבת רישיון ישיבת הקבע שהיה ברשותם.

אכן, בדיון הבהירה ב"כ המשיבים כי הדברים הוצעו לפתרון העתירה בכללותה, דבר שב"כ העותרת לא הביעה הסכמתה לו. עם זאת, נראה כי בהקשר זה אכן יש מקום לשינוי הנוהל, שכן בעתירה הוצגה קושי קונקרטי שמעורר הנוהל במתכונתו בסוגיה זו לאור התמשכות התהליכים, בלא שהוצג מענה מטעם המשיבים לקושי ולהצדקה לו. על המשיבים להידרש אפוא לעדכון נהליהם בהקשר זה. בכפוף לכך העתירה נדחית.

במהלך שנת 2016, פנו העותרים למשרד הפנים מספר פעמים בבקשה להנפקת תעודות לידה מתוקנות, שישקפו את מעמדן של שתי האמהות של הילדים המשותפים.

משרד הפנים לא השיב לפניות האמורות, ולפיכך הגישו העותרים באותה שנה עתירה לבית משפט זה, במסגרתה טענו כי לא נתונה למשיבים (שר הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה) סמכות לסרב לבקשתן להנפיק תעודות לידה מתוקנות שנושאת את שמות שתי האמהות, בנסיבות שבהן הוצגה תעודה ציבורית – קרי, צו האימוץ או צו ההורות הפסיקתי – שמלמדת על הורותן.

ההודעה כוללת את פרטי הרישום של היילוד (תקנה 1 לתקנות מירשם האוכלוסין (פרטי רישום נוספים בהודעת לידה או פטירה), התשכ"ט-1968; כן ראו: נוהל משרד הפנים – מינהל אוכלוסין 2.2.0001 "נוהל רישום לידה בארץ" (24.3.2011) (להלן: נוהל רישום לידה); נוהל משרד הפנים – מינהל אוכלוסין 2.2.0008 "נוהל הטיפול לרישום נולדים בישראל והכללת הזכאים לכך במירשם האוכלוסין" (28.6.2006)).

...

בשים לב למכלול הטעמים שעליהם עמדתי, סבורני כי יש לקבל את עמדת המשיבים שלפיה תעודת הלידה נועדה לשקף את מצב הדברים הנוגע ליילוד ביום לידתו, אך לדחות את עמדתם כי תעודת הלידה נועדה לשקף אך הורות ביולוגית.

ת השופט א' שטיין: אני מצטרף למסקנה אליה הגיע חברי, מ"מ הנשיא, ולנימוקים שהובילוהו למסקנה זו. לצד הסכמתי זו, אבקש להוסיף דברים משל עצמי לגבי הבסיס המשפטי של פסק דיננו.

מסקנה זו עולה גם מהאמור בתקנות מרשם אוכלוסין (צורתן של תעודות לידה ופטירה), התשל"ג-1972, אשר מחייבות את עורכיהן של תעודות לידה לציין את שם האב ואת שם האם של היילוד.