עתירה לקיום דיון נוסף ועכוב ביצוע פסק דין בתקיפת מוסקי זיתים

ובקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין בשם העותרת: עו"ד אלי פוקסברומר ][]החלטה לפניי עתירה לקיים דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון ברע"פ 1939/09 וברע"פ 2294/09 (השופטים א' א' לוי, ח' מלצר וי' עמית) ובקשה לעכב את ביצוע עונשה של העותרת עד להכרעה בעתירתה.

העותרת, ביחד עם ארבע נוספות, הורשעה בבית משפט שלום לנוער בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, היזק בזדון, השגת גבול והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וזאת בגין חלקה בארוע של תקיפת מוסקי זיתים פלסטינאים.

בית משפט זה עמד כבר על כך שלא בכל פסק-דין שניתן על-ידו נקבעת הלכה כמשמעותה לעניין סעיף 30 לחוק בתי המשפט: עד שנדע אם דברים שאמר בית-המשפט העליון בפסק-דין עולים [כדי] הלכה, חייבת אותה הלכה לגלות עצמה על-פני פסק-הדין.

...

במקרה זה, כאמור, בוססה הרשעתה של העותרת על התשתית העובדתית שעמדה לפני בית המשפט ועל מכלול הראיות שהרכיבו אותה, ובית המשפט מצא כי אלה מאפשרים לזהות את העותרת במידת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי.

בנסיבות אלה, לא מצאתי שמסקנה זו של בית המשפט מקיימת את התנאים הקבועים בסעיף 30 לחוק בתי המשפט לקיום דיון נוסף.

העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"פ 1939/09 רע"פ 2294/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית המבקשת ברע"פ 1939/09: פלונית המבקשת ברע"פ 2294/09: פלונית נ ג ד המשיבה ברע"פ 1939/09 וברע"פ 2294/09: מדינת ישראל בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים מיום 22.2.09 בע"פ 6014/08 שניתן ע"י כב' השופטים י' צבן, ח' בן-עמי ור' כרמל תאריך הישיבה: י"ג בכסלו התש"ע (30.11.09) בשם המבקשת ברע"פ 1939/09: עו"ד נפתלי ורצברגר בשם המבקשת ברע"פ 2294/09: עו"ד אלי פוקסברומר בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות ][]פסק-דין

]השופט ח' מלצר: המבקשת ב-רע"פ 1939/09 (להלן: נ'), ילידת 1988, והמבקשת ב-רע"פ 2294/09 (להלן: ש'), ילידת 1991, יחד עם ארבע נוספות (להלן יחד: הנאשמות) הואשמו בבית משפט שלום לנוער בירושלים (כב' סגן הנשיא, השופט א' בן דור) בתקיפת מוסקי זיתים וכן בתקיפת שוטר ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בתאריך 13.11.2005 (ת"פ 1233/05).

לאחר שהגיעו שוטרים למקום הארוע ובקשו לעכב את הנאשמות לשם בירור זהותן, הן נשכבו מתחת לג'יפ מישטרה וכן פתחו את דלת הג'יפ על-מנת שאחת המעורבות, שהוכנסה אליו, תוכל לצאת ממנו.

בין הצדדים לא היתה מחלוקת בשאלת התרחשותו של הארוע הראשון, של תקיפת מוסקי הזיתים, והדיון היתמקד בשאלת נוכחותן של כל אחת הנאשמות באותו ארוע.

בתמצית, היא גורסת כי אי-קיומו של מסדר זהוי ואי-זיהויה על-ידי איש כוחות הבטחון שהעיד (ואשר זיהה נאשמות אחרות), בנוסף לתיאום עדויות מוקדם ואסור שנערך, לשיטתה, בין העדים הפלסטינאים – מצדיקים מסקנה שיש לזכותה.

אי-הרשעתה בעבירות פליליות נוספות, מאז הארוע האמור, יש בה משום חזוק נוסף לטענתה כי אכן זנחה את הדרך בה נהגה בארוע, נשוא תיק זה. נוכח כל האמור, אמליץ לחבריי לאמץ את עמדת שופטת המיעוט הנכבדה בבית המשפט המחוזי בעיניין עונשה של נ', המערערת ב-רע"פ 1939/09, ולקבוע כי נ' לא תישא בעונש מאסר בפועל נוסף על תקופת מעצרה, וכי עונש המאסר לתקופה של שמונה חודשים שנגזר עליה יהיה מותנה, כאשר התנאי הוא ביצוע עבירת אלימות, למעט תקיפה סתם, שתורשע בה במשך תקופה של שלוש שנים ממועד פסק דיננו זה. חיובה של נ' בפצוי המתלוננים יעמוד על כנו.

...

עמדת כב' השופטת ח' בן-עמי בענין זה, בכל הכבוד, מקובלת עלי.

אי-הרשעתה בעבירות פליליות נוספות, מאז האירוע האמור, יש בה משום חיזוק נוסף לטענתה כי אכן זנחה את הדרך בה נהגה באירוע, נשוא תיק זה. נוכח כל האמור, אמליץ לחבריי לאמץ את עמדת שופטת המיעוט הנכבדה בבית המשפט המחוזי בעניין עונשה של נ', המערערת ב-רע"פ 1939/09, ולקבוע כי נ' לא תישא בעונש מאסר בפועל נוסף על תקופת מעצרה, וכי עונש המאסר לתקופה של שמונה חודשים שנגזר עליה יהיה מותנה, כאשר התנאי הוא ביצוע עבירת אלימות, למעט תקיפה סתם, שתורשע בה במשך תקופה של שלוש שנים ממועד פסק דיננו זה. חיובה של נ' בפיצוי המתלוננים יעמוד על כנו.

השופט א' א' לוי: אני מצטרף לדעתו של חברי, השופט ח' מלצר, כי יש לדחות את הערעור כנגד ההרשעה ברע"פ 2294/09, ולקבל את הערעור לעניין העונש ברע"פ 1939/09.

סבורני, כי מאסרה של ש.ש. בנסיבות אלו ולתקופה כה קצרה, אין בו כדי לשרת מטרה כלשהי זולת אינטרס הגמול.

לדידם, מצב החלקה מסכן את המשתמשים בדרך הסמוכה, המשיבים לא מינו מנהל עבודה כדי להבטיח תנאי עבודה בטוחים, עקרו עצי זית בנגוד לדין וגורמים הפרעה של ממש לשימוש המבקשים במקרקעין שלהם ומונעים מהם שימוש סביר בזכויותיהם במקרקעין.

עוד ציינה ועדת הערר, שבאמצעות הליך זה מנסים המבקשים לעקוף החלטות של כל הערכאות המשפטיות שדנו בתכנית מושא העתירה שכוללים בין היתר בתי משפט שלום, המחוזיים בשיבתם כבית משפט לעניינים מינהליים, ערכאות ערעור ואף החלטות בית המשפט העליון שבכולם נדחו הבקשות לעיכוב ביצוע התכנית מושא העתירה.

עוד הזכירה הועדה המקומית שאין עסקינן בתקיפה ישירה ובמועד של החלטת הועדה ליתן היתר, אלא בתקיפה של החלטת וועדת הערר לדחות בקשה לארכה לערר, אשר בגדרה ספק אם יש בכלל מקום להידרשות לטענות המבקשים לגופו של ההיתר.

כך, שלוש עתירות מנהליות, כך ערעור על אחד מפסקי הדין באחת העתירות (ערעור שטרם ניתן בו פסק-דין) ושבמסגרתו נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע של אותו פסק דין כך הליך שניפתח בבית משפט השלום שבו בקשה ליתן צו מניעה, בקשה שנדחתה והגשת ערעור אזרחי הליך שנידחה.

המבקשים טוענים כי סכויי העירעור טובים" ובנימוקי הדחייה קבע כב' השופט ג' קרא כך – "בעניינינו, המבקשים לא עמדו בנטל ולא הראו כי מאזן הנוחות נוטה משמעותית לטובתם, או שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שערעורם יתקבל. כך, המבקשים לא ביססו את טענתם לפיה קיים חשש כי הקרקע תועבר לידי צד שלישי, או כי יגרם להם נזק אחר, וטענות אלו נטענו בעלמא. האמור לעיל נכון ביתר שאת מאחר ואף אם יתקבל ערעורם של המבקשים, השינוי המהותי שיידרש נוגע רק לאופן חלוקת הזכויות במקרקעין בין הצדדים במסגרת התכנית. (השוו: עע"מ 269/13 הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה מחוז חיפה נ' החברה לפיתוח גבעת העיזים בע"מ (18.02.2013); עע"מ 1182/16 בן משה נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה - מחוז מרכז (13.03.2016))". יוער, כי המבקשים כאן, לא אמרו נואש והגישו בקשה נוספת לצוי ביניים בהליך העירעור, וגם בקשה זו נדחתה והפעם על ידי כב' השופט ד. מינץ (עע"מ 8595/17 - ה').

כזכור, טענו המבקשים טענות נוספות כמו, חוסר גדר, סכנה לתושבים, אי מינוי מנהל עבודה ועוד ועוד אלא שטענות אלו אין מקומן להתברר במסגרת עתירה מינהלית ולכל היותר אם חורגים המשיבים מהיתר הבניה, או הבנייה גורמת נזק כזה או אחר, אזי תרופתם של המבקשים איה בעתירה מנהלית אלא בתובענה לבית משפט השלום.

...

גם טענות המבקשים בכל הקשור לאי שמיעתם בטרם ניתן היתר הבניה, דינן להידחות, שכן ובכל הכבוד שעה שנקבע שלמבקשים אין זכות במקרקעין הרי שממילא אין להם גם זכות להישמע בטענה כלשהי שלא ננקטו הליכי פירסום או שלא ניתן להם מעמד בהחלטת הוועדה המקומית להוציא היתר בנייה .

סופו של יום סבורני, כי סיכויי העתירה לגופה, זו שלפני ובמתכונתה הנוכחית, נמוכים, וכי בכל מקרה מאזן הנוחות נוטה באופן ברור דווקא לטובת המשיבים 3 ו-4 שכבר החלו לממש את היתר הבניה שניתן להם, והעיכובים במימושו עד כה, היו אך ורק בעטיים של המבקשים, אשר תחילה מנעו מהם ובכל דרך מלעשות כן. עוד אוסיף וכמפורט לעיל, כי התנהגותם של המבקשים אינה עולה בקנה אחד, וזאת בלשון המעטה, עם תום הלב הנדרש ממי המבקש מבית המשפט סעד של יושר.

סוף דבר אפוא הבקשה נדחית.