בתיק זה עותר המשיב 1 להכרה בזכות קנייניות על החלקה או חלק הימנה, ועל נושא זה כאמור, קיים "מעשה בית דין". ככל שהמשיב סבור כי המבקש הפר את הסכם הפשרה באופן המקנה לו זכות לביטול הסכם הפשרה על כל הוראותיו או בחלקו, עליו להגיש תביעה מפורשת לביטול פסק הדין.
סולימאן טוען בכתב תביעתו המתוקן באופן מפורש כי "הסכם הפשרה הופר באופן שיטתי על ידי הנתבעים..." (סעיף 87); "הסכם הפשרה הופר ולא בוצע..." (סעיף 88); "הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין נולד מתוך מזימה ערמומית..." (סעיף 89); "כל תכלית ההיתחייבות בסעיף 6 להסכם הפשרה והמטרה העיקרית לכריתת הסכם הפשרה הופרו ולא קוימו..." (סעיף 93); "למעשה העיקולים רשומים עד ליום זה על המקרקעין, דבר המהוה הפרה נוספת של הסכם הפשרה ומונע את יישומו..." (סעיף 94); "הסכם זה הנו בלתי חוקי והוא בטל ומבוטל..." (סעיף 95)" וכיו"ב. טענות סולימאן אינן מסתמכות אך ורק על טעמי העדר צדק, אלא על עילות מוכרות מדיני החוזים, אשר יכולות להקים לו עילת תביעה, ויש לידון בהן לגופו של עניין.
כתב התביעה המתוקן נושא 347 עמודים, לרבות נספחים, והוא עמוס פרטים, טענות עובדתיות ומשפטיות, במסגרתו נטענו טענות רבות והתבקשו סעדים רבים, כדלקמן:
סעד הצהרתי אשר יורה כי הסכם המכר הראשון לא בוטל מעולם, ומכוחו נותר סולימאן הבעלים של מחצית מהמקרקעין;
סעד הצהרתי אשר יורה על ביטול הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין, לחלופין כי פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה מבוטל;
סעד הצהרתי אשר יורה כי סולימאן הוא גם הבעלים של המחצית השניה של המקרקעין, כי זכויותיו ביחס למחצית השניה של המקרקעין עדיפות על פני זכויותיה של מלכה, לחלופין כי מלכה זכאית להיות הבעלים של מחצית המקרקעין בכפוף לתשלום כספים;
סעד הצהרתי אשר יורה על נחיתות זכויותיהם של נתבעים 5-10 בנכס המקרקעין מפני זכויותיו של סולימאן, וכן הצהרה כי הערת האזהרה שעל המקרקעין לטובת האב המנוח נאיף מוהנא ז"ל לרבות הסכם ההלוואה שלו, הנן פיקטיביות, חסרות כל תוקף, ובכל מקרה נסוגות מפני זכויותיו של סולימאן במקרקעין;
סעד כספי חלופי באשר לחובת תשלום שווי המקרקעין בסך של 20,000,000 ₪;
סעד ביחס לפרעון חוב המשכנתא שרבץ על נכס המקרקעין;
סעד הצהרתי המורה על זכותו של סולימאן לקבל את כל כספיי השכירות המופקדים בקופת בית המשפט בהליכים המשפטיים המתנהלים מול השוכר קינג סטור;
סעד כספי באשר לחובת תשלום דמי שכירות ראויים במקרקעין.
...
לכל היותר, הרי שהוא זכאי לסעד כספי בלבד, ולשם כך עליו להגיש תביעה כספית נפרדת;
יש לדחות את בקשת סולימאן לתחלוף המשכון וזאת משום שסולימאן, כחייב על פי שטר המשכנתא, אינו זכאי לבוא בנעלי הבנק, גם אם עומדת לו זכות לתביעה כספית נגד מוהנא;
יש לסלק את התביעה על הסף בשל שיקולי יושר וצדק, לרבות שיהוי.
החלטתו האמורה הייתה כדלקמן:
"לאחר שעיינתי היטב בבקשה ובתגובה, הגעתי למסקנה כי לא ניתן על יסוד הבקשה והתגובה בלבד לבחון האם יש מקום לדחייה על הסף. המשיבים בתגובתם מכחישים בין היתר טענות עובדתיות שטענו המבקשים או לפחות את הפרשנות של המבקשים הנובעות מהעובדות, הן פרשנות עובדתית והן פרשנות משפטית הנובעת מהעובדות (כגון פרשנות הסכם הפשרה, האם מדובר בחיובים שלובים, האם משמעות ההליכים המשפטיים הקודמים הייתה שהתובע ויתר על זכויותיו הקנייניות במקרקעין וכיו"ב). הכרעה בעניינים אלו לא מן הראוי שתיעשה במסגרת בקשה לדחייה על הסף טרם הצגת טענות הצדדים בכתבי טענות וקיום קדם משפט. כך גם בחינת הסעד הנכון האם אכן צריך להיות סעד הצהרתי או שמא תביעה כספית. אין ספק כי תגובת המשיבים המפורטת מצריכה את התייחסות המבקשים לכל טענה וטענה וזו לא מן הראוי כי תיעשה במסגרת הליך של דחייה על הסף אלא במסגרת כתב הגנה מפורט. על כן הבקשה לדחייה על הסף נדחית, אם כי אינני רואה לנכון לעשות צו להוצאות. כתב הגנה יוגש בתוך 30 ימים מהיום".
(החלטה של כב' השופט א' נאמן מיום 09.01.2019, ההדגשות אינן במקור - א.א).
מעיון בבקשתם עולה כי אלה מכחישים את טענות התביעה, וכי לגרסתם יש לסלק התביעה על הסף בשל עיקרי נימוקיהם הבאים:
"המשיב מייחס למנוח נאיף... מעשה הונאה ומרמה, וכי הסכם ההלוואה הינו הסכם למראית עין בלבד... על בית המשפט הנכבד לדחותם הואיל והם טענות הנטענות בעלמא ללא כל ביסוס ו/או יסוד עובדתי, כשידוע כי טענת מרמה ו/או הסכם למראית עין חלה חובת הוכחה מוגברת על הטוען אותה" (סעיף 6);
"גרסתו החדשה של המשיב אינה נתמכת בראיה בכתב כלשהי, והיא מבוססת באופן מלא על עדותו היחידה של המשיב שהינו בעל דין..." (סעיף 13);
"אין לבסס טענת הסכם למראית עין על בסיס טענות של בעל דין לבדם, ויש צורך בצירוף ראיות בכתב המוכיחות את הטענה, וכי אין די בהעלאת סימני שאלה כאלה ואחרות ויש צורך בראיות מוגברות להוכחת הטענה, על כן דין טענתו של המשיב בעניין זה להידחות כבר בשלב זה, הואיל ולא צורפו ראיות... (סעיף 14);
נתבעים 5-10 טרם הגישו כתב הגנתם, וסבורני כי טענות ההגנה שבידם אמורות להיות פרושות בכתב הגנה, אשר זהו ייעודו.
החלטתי דנן אינה סוגרת את התיק, והיא מהווה איזון ראוי לאינטרסים הנוגדים של בעלי הדין.
משלא שוכנעתי באופן מוחלט, וללא כל צל של ספק כי דין התביעה על כל מרכיביה וטענותיה להידחות, אין מקום לעשות שימוש בסילוק התביעה על הסף.
סוף דבר:
לאור כל האמור, דין שתי הבקשות לסילוק על הסף שהגישו נתבעים 1-2 ונתבעים 5-10, להידחות.
