עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דין בעניין התנהגות עורך דין

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 25007-04-23 בכר נ' מועצה אזורית מעלה יוסף ואח' תיק חצוני: בפני כב' הנשיא רון שפירא עותר נמרוד בכר בעצמו וע"י עו"ד יגאל מלצר ועו"ד רינת רוימי משיבים 1.מועצה אזורית מעלה יוסף 2.משרד הפנים 3.דן נחליאלי 4.משה חניא 5.איתן מימוני 6.גיא פייביש 7.רועי רוטנבך 8.אלדר כהן 9.עמוס חריף 10.זהר ניסים פסק דין

טענות הצדדים: העותר, בעלים של משרד עורכי דין, טוען כי הנו בעל ניסיון עשיר בייצוג וייעוץ משפטי לגופים מוניציפליים דוגמאת המועצה וכן גופים מוסדיים אחרים העוסקים בתחומי העיסוק של המועצה, הכול כמפורט בהצעה שהגיש במיכרז נשוא עתירה זו. העותר הישתתף בהליך לבחירת יועץ משפטי חצוני למועצה שפורסם על ידה באפריל 22'.

זהו היסוד לשיטת המכרזים של גופים צבוריים – הרצון והדאגה להבטיח היתנהגות נאותה של שליחי הציבור במסירת עבודות וברכישת טובין ושירותים.

עוד נקבע בפסקי הדין הנ"ל כי במישור העקרוני ניתן להבין את ההצדקה העומדת ביסוד הפטור מחובת המיכרז, שעניינה ההכרה במעמדה הייחודי של היתקשרות חוזית שכרוכה במתן שירותים הכוללים ידע מקצועי, מומחיות מיוחדת או יחסי אמון מיוחדים, שלא ניתן להשיגם בדרך של מיכרז פומבי.

הן המכתב של ראש המועצה, שלא הומצא לעותר, והן המסמך הנוסף שהומצא לבית המשפט, שאינו נושא תאריך, המכונה "סיכום ריאיון", מצביעים על כך כי הנימוק להחלטת ראש המועצה הוא שהעותר וצוות משרדו אינם בעלי ניסיון כיועץ משפטי ברשויות מקומיות ולעותר אין ניסיון בכל הקשור במתן ייעוץ משפטי שוטף למועצה אזורית ולכל הפעילות השוטפת של המועצה כנדרש.

עם זאת, בהתאם למכתבו המנומק של ראש המועצה, אשר צורף לתגובה לבקשה לצוו ביניים ואף בהתאם למסמך שאותר רק לאחרונה לפני קיום הדיון בעתירה, העותר אינו מתאים לתפקיד בשל העידר מומחיות מקצועית נידרשת וזהו הנימוק לאי קבלת מועמדותו.

...

כפי שעולה ממכתב ראש המועצה למנכ"ל המועצה וממסמך הפרוטוקול שנמצא רק לאחרונה, בראיון בלשכת ראש המועצה הגיע ראש המועצה למסקנה כי העותר אינו בעל הידע והניסיון המתאימים למילוי התפקיד ולכן החליט שלא לקבל את המלצת הוועדה.

לאור המפורט לעיל, בסיכומו של דבר, התרשמתי כי אין עילה להתערב בהחלטות שהתקבלו על ידי המועצה והעומד בראשה.

על כן, אני מורה על דחיית העתירה.

בבית המשפט העליון דנג"ץ 2707/21 דנג"ץ 2414/21 דנג"ץ 2698/21 לפני: כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל המבקשים בדנג"ץ 2707/21 והמשיבים בדנג"ץ 2414/21 ובדנג"ץ 2698/21: 1. משטרת ישראל 2. היועץ המשפטי לממשלה נ ג ד משיבה 1 בדנג"ץ 2707/21 והמבקשת בדנג"ץ 2414/21: 1. עמותת טבקה- צדק ושויון ליוצאי אתיופיה משיבים 4-2 בדנג"ץ 2707/21 והמבקשים בדנג"ץ 2698/21: 2. האגודה לזכויות האזרח בישראל 3. אגודת יהודי אתיופיה 4. הועד הצבורי נגד ענויים בקשות לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 4455/19 ובבג"ץ 5471/19 (הנשיאה א' חיות המשנה לנשיאה (בדימוס) ח' מלצר והשופט א' שטיין) מיום 25.1.2021 בשם המבקשים: עו"ד **** מארקס בשם המשיבה 1: עו"ד אייל אבולפיה בשם המשיבים 4-2: עו"ד אן סוצ'יו; עו"ד נסרין עליאן ][]החלטה

מונחות לפני שלוש בקשות לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 4455/19 עמותת טבקה – צדק ושויון ליוצאי אתיופיה נ' משטרת ישראל (25.1.2021) (להלן: פסק הדין), שבו התקבלו באופן חלקי שתי עתירות שהדיון בהן אוחד.

לצד טענות אלה, המדינה הוסיפה כי פסק הדין דן רק בטענות הנוגעות לחוק תעודת זהות, אך למרות זאת אפשר להבין ממנו כי שוטר אינו מוסמך לבצע פעולות שיטור מסוימות אפילו מכוח דברי חקיקה שלא נדונו במפורש ככאלה, כגון סעיפים 3 ו-5 לפקודת המישטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971, וסעיפים 154-153 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפיכך הדרך לליבון הסוגיה, ככל שהדבר נחוץ, אינה עריכת דיון נוסף בפסק דין שלא היתייחס אליה.

שנית, הודגש כי הפגיעה בפרטיות רבה הואיל והשוטר יכול "לדלות מידע אישי על אודות עברו הפלילי של אדם, קשרי משפחתו, נתונים על רשוי נשק, נתונים על רישיון הנהיגה ועבירות תנועה קיימות, ופרטי מידע אישיים אחרים". חלק מהקושי שהוצג הוא רוחב היריעה – מעין "מסע דיג": "ביסוד הדרישה להזדהות באמצעות הצגת תעודת זהות עומד הצורך לעמוד על זהותו של אדם, ולא ניתן לראות בה אך 'כלי' לצורך ביצוע 'מסע דיג' ביחס לאדם שהתנהגותו אינה מעוררת חשד סביר לבצוע עבירה" (שם, פסקה 34).

...

ההחלטה שלא להיעתר לבקשות העותרים לקיום דיון נוסף אינה מונעת מהם את תקיפת הנוהל החדש, ככל שהם סבורים שהוא לוקה, למשל, בחוסר סבירות ומידתיות, או שהוא כולל פעולות שאין למשטרה סמכות לבצע.

סוף דבר, לא מצאתי כי ההלכות שנקבעו בפסק הדין מגלות עילה לקיום דיון נוסף בו. אשר לבקשות מטעם העותרים, ההלכה לפיה יש לשוטר סמכות לדרוש תעודת זהות גם ללא חשד סביר – במגבלות שנקבעו – אינה מכילה את ממד החדשנות הנדרש, נוכח הדין שקדם להלכה זו. אשר להלכה לפיה לא ניתן לעכב אדם לאחר בדיקת זהותו, לשם ביצוע פעולות שיטור נוספות – הרי שלא הונחה תשתית לכך שהלכה זו יוצרת קושי, ודאי לא ניכר, בעבודת המשטרה.

הבקשות נדחות.

בעיניין דרעי השני קבע בית המשפט כי מינויו של דרעי לשר הכלכלה ופיתוח הנגב והגליל מצוי "על גבול מיתחם הסבירות" (עניין דרעי השני, פסקה 23 לפסק הדין; בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דין זה נדחתה, דנג"ץ 5806/15 ‏התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (28.10.2015)).

בית המשפט דחה את העתירה בדעת רוב, וקבע כי מדובר ב"מקרה גבול", שחרף הקשיים שהוא מעורר, לא מקים עילה להתערבות (עניין דרעי השלישי, פסקה 45 לפסק הדין של השופט ס' ג'ובראן; בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין נדחתה, דנג"ץ 4145/16 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (7.8.2016)).

כך, נאמר בעל"ע 8280/05 הוועד המחוזי של לישכת עורכי הדין נ' שלם (7.12.2005), שם נדון עניינה של עורכת דין שהושעתה לפרק זמן של מספר חודשים בשל עבירה על סעיף 98(ג1) לחוק מסוי מקרקעין: "עבירות על חוקי מס בישראל, כאשר הן מתבצעות על ידי עורכי דין וכרוכות במצגי כזב והצגת נתונים פקטביים בפני רשויות המס, מצדיקות, כשלעצמן, ענישה משמעתית מחמירה. על הטעמים להחמרה זו עמדנו בפירוט בפרשת צלטנר (שם, פסקה 8). עבירות מס על פי אופיין מהוות פגיעה בקופה הציבורית, אשר נועדה להתקיים ממאמץ משותף של האזרחים כולם, ואמורה לשרת את צרכי החברה כולה; הן פוגעות גם בעיקרון השויון המחייב נשיאה שויונית של כל בני הציבור בנטל הכלכלי המשותף הנידרש לקיומה של החברה. אלמנט הכזב בעבירות מס, הקשורות במצג פקטבי כלפי רשויות המס, משווה מישנה חומרה לעבירות המס, וחומרה זו מיתעצמת כאשר העבירות מבוצעות בידי עורך דין, הנידרש לשמש דוגמא ומופת להקפדה על שמירת החוק וטוהר מידות" (שם, פסקה 8).

אכן, כ-400,000 איש בחרו ברשימת ש"ס בבחירות לכנסת ה-25 אך "דין הבוחר אינו בא במקום דין המשפט ואין הוא יכול להחליפו. אכן, דוקא עובדת היותו של אדם נבחר ציבור מחייבת אותו ברמת היתנהגות קפדנית יותר, אתית יותר, מעובד ציבור 'רגיל'" (עניין פינחסי, עמ' 470; ההדגשה הוספה – י"ע); "דין הבוחר הוא אחד מן השיקולים [...] ובכל מקרה אין בכוחו של אינטרס זה להאפיל על עיקרון שילטון החוק וטוהר המידות [...] דין הבוחר, שעל חשיבותו אין חולק, אינו חלופי לדין המשפט ולביקורת השיפוטית בנושא, והמשימה המוטלת על כתפו של כל אחד מאלה – הבוחר ובית המשפט – שונה באופן מהותי" (עניין ראשי הערים, פסקה 10 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל).

...

על רקע האמור, ניכר כי אין זה ההליך המתאים להכריע בסוגיית הקלון, לא במפורש ולא במשתמע.

סוף דבר בהינתן עמדתי זו, איני מוצא לקבוע שהחלטת ראש הממשלה שלא להעביר את השר דרעי מתפקידו חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות.

בסיכומו של דבר, בהינתן אופי הפגם עליו עמדתי לעיל, לו דעתי הייתה נשמעת היינו מורים על דחיית העתירות בעיקרן.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 58562-05-22 בן אליעזר נ' מדינת ישראל בפני כבוד השופטת עינת אבמן-מולר העותר צבי בן אליעזר ע"י ב"כ בן אליעזר ושות', משרד עורכי דין המשיבה מדינת ישראל – משרד האוצר ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) פסק דין

בעקבות הדיון נדרשו הצדדים בעתירה האחרת להשלים טיעון בנושא מסויים שאינו מעניינה של עתירה זו. בנתיים, במסגרת העתירה שבנידון הגיש העותר לאחר הדיון בקשות שונות, בהן בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון ובקשה למתן צו להמצאת פרטים נוספים ומסמכים, שהצריכה קיום דיון נוסף.

שלושה יסודות מרכיבים את עילת השהוי במשפט המנהלי: השהוי הסובייקטיבי, המיתמקד בהתנהגות העותר; השהוי האובייקטיבי, המיתמקד בשינוי המצב לרעה ובפגיעה באינטרסים של הרשות המינהלית או של צדדים שלישיים הנובעת משיהוי בהגשת העתירה; ומידת הפגיעה בשלטון החוק אם תיתקבל טענת השהוי (ראו, למשל, עע"מ 6732/13 גואטה נ' הועדה המחוזית לתיכנון ובניה (1.2.2015); עניין אנגלסמן הנ"ל, בפיסקה 15).

העותר טען בנוסף לקיומו של ניגוד עניינים מובנה במיכרז, באשר הוראות המיכרז שבנידון מקבעות, לטענתו, את מעמדו של המשרד המלווה גם כעורך דין שבמקביל ימשיך לספק בפועל שירותי בדיקה והפחתת מסוי ערוני, כך שישמש למעשה בשני התפקידים, ובנוסף יתחרה עם עורכי הדין בשוק הפרטי.

...

שיהוי ראשית טענה המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי.

כך, סעיף 45 למכרז קובע כי התמורה המפורטת בנספח ג' היא סופית, ובצד זה מבהיר כי "התמורה אינה כוללת הוצאות שעל-פי דין נאסר על עו"ד לממן עבור לקוחו בהתאם לכללי האתיקה המקצועית. כל הוצאה נוספת כאמור, תוחזר למשרד עו"ד, בכפוף לקבלת הזמנת רכש חתומה על ידי שני מורשי חתימה במשרד מראש". סעיף 45.1 מוסיף ומבהיר כי "כל דרישה במכרז תפורש בהתאם לדין ובהתאם לכללי האתיקה והמגבלות החלים על פי דין על עורכי דין, ובכל מקרה של סתירה בין האמור בדיני האתיקה לבין האמור במכרז – יגבר האמור בדיני האתיקה". לאור דברים אלה, דין הטענה להידחות.

סוף דבר כפי שנקבע לעיל (פסקה 20), המשרד המלווה לא ייקח חלק בבחינת ההצעות.

פרט לכך, העתירה נדחית.

בתביעה עתרה המשיבה לחייב את המבקשת להשיב לה כספים ולשלם לה פיצוי, בגין שירות לקוי שהעניקה לה המבקשת כעורכת דין, במסגרת ייצוג משפטי שנתנה לה (להלן: "התביעה").

בפסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 40,000 ₪ ובתוספת סך של 7,000 ₪ שכר טירחת עו"ד. ביום 26.2.2023 הגישה המבקשת את בקשתה הראשונה לבטל את פסק הדין, ואולם הבקשה נדחתה, בהחלטה מיום 13.3.2023 (להלן: "ההחלטה הראשונה").

בפועל משיגה המבקשת כאן על היתנהלות בית משפט קמא, על כי לא חרג מהנדרש ממנו על פי התקנות ולא קיים דיון נוסף, למרות שלא ברור מכוח מה היה עליו לעשות כן. עוד נטען בבקשה כי הפצוי שנפסק בפסק הדין כמגיע למשיבה איננו סביר.

נטען בה כי טענותיה העובדתיות של המבקשת לעניין חוסר יכולת להפקיד כספים בפגרה אינן נכונות, וכן כי המבקשת בהתנהלותה בהליך זה חוזרת על ההיתנהגות בבית משפט קמא, וגורמת לעיכוב ולהימשכות הליכים.

למעלה מן הצורך, ומבלי שאסטה מן הכלל לפיו אין ערכאת העירעור מחליפה שיקול דעת הערכאה המבררת בשקול דעתה, אציין כי גם לאחר שעיינתי בכל הנימוקים שהובאו על ידי המבקשת לתמוך בהתנהלותה בהליך קמא, שהובילה למחיקת כתב הגנתה ולמתן פסק דין בהיעדר הגנה נגדה, אציין כי מצאתי שהחלטות בית משפט קמא בעיניינה היו נכונות וראויות.

...

למעלה מן הצורך, ומבלי שאסטה מן הכלל לפיו אין ערכאת הערעור מחליפה שיקול דעת הערכאה המבררת בשיקול דעתה, אציין כי גם לאחר שעיינתי בכל הנימוקים שהובאו על ידי המבקשת לתמוך בהתנהלותה בהליך קמא, שהובילה למחיקת כתב הגנתה ולמתן פסק דין בהעדר הגנה נגדה, אציין כי מצאתי שהחלטות בית משפט קמא בעניינה היו נכונות וראויות.

סיכום אשר על כן, הבקשה נדחית.

לאור ההתנהלות שתוארה לעיל ותוצאת ההליך, תשלם המבקשת למשיבה הוצאות בסך של 4,000 ₪.