עתירה לקיום דיון נוסף בעניין מענק יובל

בנוסף, בהוראות הקובעות את הזכאות למענק יובל נקבעות לא אחת הוראות ספציפיות לגבי הותק המזכה במענק זה. כך למשל, בהסכם הקבוצי מיום 9.4.95 החל על רבנים במועצות דתיות והתיישבות (http://www.glima.info/12-2-5.

ברם התובע לא עתר לתשלום המענק לפי דרוג עובדי הוראה, אלא ביסס את תביעתו ברכיב זה על הוראות הסכם הרבנים.

כפי שצוין לעיל, המועצה שילמה לתובע מענק יובל בשנת 2016 ולשנות עבר (ר' רכוז שכר לשנת 2016 – עמוד ראשון בנספח 41 לתצהיר המועצה), כלומר התובע אינו זכאי לתשלום נוסף ברכיב זה, לפי החלופה הנדונה בסעיף זה שבפסק הדין.

בנוסף, התובע לא צירף לתצהירו תעודות רלוואנטיות המעידות שהוא עומד בתנאים המפורטים בסעיף זה. התובע נישאל בחקירתו הנגדית לגבי קיומן של אסמכתות מתאימות, טען שיכול להציג, אך אלה לא הוצגו.

...

משנדחו כלל תביעותיו הכספיות של התובע, מיני וביי נדחית גם התביעה לסעדים הצהרתיים, הנוגעים למשכורתו הקובעת של התובע לצרכי גמלאות.

סוף דבר – התביעה נדחית.

בשקלול כל אלה, מצאנו כי על התובע לשאת בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות, שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

] במסגרת ניהול ההליך בתיק סע"ש 35790-07-12, קיים משרד החינוך שימוע לתובע בעיניין חזרתו למשרת הוראה.

שאלת סמכותו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה להורות כי המדינה תחוייב להשיב לעבודה עובד שפוטר מעבודתו ושנפסל לתקופה קצובה מלמלא תפקידים מסויימים בשירות המדינה, נדונה בפסק הדין בעיניין מרינה אבשלומוב[footnoteRef:18].

ויודגש, התובע לא העלה במסגרת התביעה הראשונה שנדונה בסע"ש 35790-07-12 טענה לפצוי בגין הפסדי שכר בתקופה בה לא אושרה מועמדותו לתפקיד, אלא עתר באופן כללי לפצוי בגין עגמת נפש בסך 50,000 ₪.

בנסיבות הענין, גם מטעם זה יש לדחות את התביעה ביחס לתשלום "הפסדי שכר". אופק חדש התובע עתר לתשלום פיצוי נוסף בשל הפסד שכר ההטבות הנובעות מרפורמת "אופק חדש" (להלן: "הרפורמה").

נוסיף, כי התובע אינו זכאי לתשלום מענק יובל גם במועד פיטוריו; בהתאם לסעיף 25.546 לתקנון שירות המדינה "עובד שטרם השעייתו לא היה זכאי למענק יובל, לא תוכל תקופת ההשעיה לבוא במניין התקופה הנדרשת של שנות ותק, לצורך זכאות למענק יובל". אמנם, בהתאם לתנאי הזכאות החלים מיום 1.6.2008, הותק הנידרש לתובע לצורך תשלום מענק יובל במועד פיטוריו (12.6.08) הוא 25 שנים; עם זאת, התובע לא הוכיח את תאריך התחלת העבודה המדוייק, כך שלא הוכח כי ביום 20.3.06 הוא השלים 25 שנות ותק.

...

לטענת הנתבעת, מאחר וחלפו למעלה מ – 7 שנים מיום מתן גזר הדין (12.6.08) אשר הורה על פיטורי התובע לאלתר, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

לפיכך, הנני דוחה את תביעתו של התובע לקבלת דמי עידוד ודמי הסתגלות.

לאור האמור, התובע אינו עונה לתנאי הזכאות לתשלום מענק יובל ולפיכך, הנני דוחה את התביעה לתשלום מענק יובל.

סוף דבר התביעה על כל רכיביה - נדחית.

יצוין, כי עתירה לבג"ץ על פסק דין זה נדחתה (בג"ץ 8838/11 רשת הגנים של אגודת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח', מיום 8/4/2013).

בסע"ש (י-ם) 5666-07-12 פאטמה יוסף יעקוב פתיחה ואח' – עמותת "נשים אמליסון" (מיום 15/2/2017), עמד בית הדין האיזורי לעבודה מפי כב' השופט אבו קאעוד על תכליתה של התקנה האמורה באומרו: "תכלית נוספת העומדת ביסוד תקנה 3(א)(6) הנ"ל מתקשרת לעצם ההכרה במוסד החינוך כמוסד מוכר לצורך קיום חוק לימוד חובה, התש"ט-1949, היינו, כדי להבטיח שהמוסד המוכר יספק חינוך חובה ראוי. אי תשלום שכר ראוי לעובדי ההוראה המועסקים במוסד החינוכי יש בו כדי לעורר את החשש שמוסד החינוך לא יאות לגייס עובדי הוראה ראויים או מתאימים או שלחילופין אלה לא ייאותו לעבוד באותו מוסד בשקידה הראויה" (סעיף 81 לפסק הדין).

בסעיף 26.824 לחוקת העבודה נקבע "שיעור המענק" – "בשיעור 60% מהשכר המשולב והתוספות המהוות בסיס לחישוב שעה לצורך שעות נוספות ששולמו לעובד כאמור לעיל במשכורת חודש ספטמבר שחל בתקופה המזכה". בהודעת הנתבעת מיום 1/12/17 נטען כי הותק המזכה במענק יובל הוא 30 שנה, לפי הוראות חוזר תשע"ז/5, מיום 11/6/17, כך שהתובעת אינה עומדת בתנאי הזכאות.

סעיף 27(ב)(1) לחוק בית הדין לעבודה קובע את סמכותו של רשם בית הדין לעבודה לידון "בתובענות לשכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, ... וכן בכל תובענה כספית אחרת שבין עובד למעסיקו שעניינה הזכויות שהעובד זכאי להן עקב עבודתו". כפי שהובהר לעיל, "מענק יובל" עונה להגדרת "שכר עבודה" במובנו הרחב, ובכל מקרה מדובר ב"תובענה כספית אחרת שבין עובד למעסיקו", ולכן הוא בא בגדרי הסעדים שבסמכותו של רשם בית הדין לעבודה לידון בהם.

...

סיכומו של דבר: יש לקבל את תביעתה של התובעת לתשלום מענק יובל לשנת 2016, על פי ותקהּ, ובהתאם לכללים החלים על עובדי רשויות מקומיות מכוח חוקת העבודה.

דין הטענה להידחות ולו מהטעם שהועלתה לראשונה בסיכומים.

סוף דבר לאור כל האמור, התביעה מתקבלת ואני פוסקת לזכות התובעת מענק יובל בסך 2,645 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/16, הוא המועד שבו אמור היה להשתלם לתובעת מענק היובל.

רקע עובדתי וטענות הצדדים: ביום 1.3.2017 הגישה המבקשת תביעה לתשלום פיצויים בגין היתעמרות תעסוקתית ועוגמת נפש, פדיון חופשה, פיצוי בגין פיטורים בנגוד לחוק דמי מחלה ובחוסר תום לב, פדיון ימי מחלה, החזר הוצאות נסיעה, שעות כוננות, הפרישי דמי הבראה, מענק יובל, הפרישי ביגוד, קרן הישתלמות, שעות נוספות ופסק דין הצהרתי לאחוזי הפנסיה ורכיבים פנסיונים.

המשיבה עתרה לדחיית טענות המבקשת כי פלטי הדיווח למשרד הרווחה כוללים דיווח של שעות נוספות, המשיבה טענה לחזקת תקינות מנהלית וכי המשיבה אינה מחויבת להנחיות משרד הרווחה לעניין תשלום שעות נוספות.

במסגרת זו תבחן הבקשה לגילוי המסמכים, על רקע נסיבותיו של המקרה הנידון; בשים לב לאמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע; ההשלכות על ההליך העקרי ועל האינטרסים של הצדדים; ומידת תרומתם של כל אלה לקיומו של 'דיון יעיל' בהליך העקרי" (ע"ע 494/06 מדינת ישראל - נציבות המים נ' אבנצ'יק ( 28.3.07)) במקרה שלפנינו, המבקשת מבקשת גילויים של מסמכים הנוגעים לצדדים שלישיים שאינם צד בהליך המשפטי.

...

"הגיע בית הדין למסקנה שאין בידי המבקש להצביע על קיומה של זיקה ברורה ונהירה בין הטענות שבבסיס הבקשה לגילוי מסמכים לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי, אין מתקיים תנאי הסף של מבחן הרלבנטיות. במצב דברים זה, אין בגילוי המסמך כדי לתרום ליעילות הדיון, והבקשה לגלותו או לעיין בו, תידחה מיניה וביה". אולם ב"התקיים תנאי הסף, יוסיף בית הדין ויידרש להיבט הרחב (הדגשה שלי ס.א.) של מבחן הרלבנטיות.

לאור האמור, מקובלת עליי טענת המשיבה כי ההשוואה הרלוונטית היחידה למבקשת היא לעובדים אחרים אשר שמשו בתפקיד פקידי סעד.

סוף דבר: בקשת המבקשת מיום 5.7.18 נדחית, המבקשת תשלם את הוצאות המשיבה בסך 1500 ₪.

במרכז התביעה שבפנינו עומדת השאלה האם התובע פוטר שלא כדין וכן שאלות נוספות בעיניין זכאות התובע לתשלום עבור הודעה מוקדמת, מענק יובל, תשלום רטרואקטיבי של תוספת בגין תואר דוקטור ופדיון ימי מחלה.

דיון והכרעה לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה לעניין פיטורים שלא כדין, תשלום עבור הודעה מוקדמת, תשלום בגין מענק יובל ותשלום רטרואקטיבי בגין תוספת תואר דוקטור להדחות.

וכלשון תצהירה של גב' ספיבק (סעיף 8): "מעולם לא הבטחתי למר זרחין כי יועסק בבית הספר לאחר פרישתו לפנסיה. כל שדובר הוא בהסכמה עקרונית להעסיק את התובע בשנה"ל תשע"ח בהקף של עד שליש משרה בכפוף לצרכי בית הספר." העדר קיומה של התחייבות שניתנה לכאורה על ידי גב' ספיבק בדבר המשך העסקתו של התובע בשנה"ל תשע"ח עולה אף עולה מחקירתו של התובע, במסגרתה הוברר שהתובע היה מודע לכך שגב' ספיבק אינה בעלת הסמכות ליתן התחייבות להמשך העסקתו בשנה"ל תשע"ח אלא שגב' קופר היא בעלת הסמכות לקבל החלטות לגבי שנת הלימודים תשע"ח[footnoteRef:2].

הסכם הפרישה (אשר התובע כאמור לא העלה כל טענות בדבר תוקפו ולא עתר לביטולו) תקף ומחייב אותו, ואין הוא יכול לטעון במקביל כי סיום עבודתו הנו בבחינת פיטורים שאינם כדין.

...

לאור האמור הגענו לכלל מסקנה שעל הנתבעת לפעול בהתאם להסכמה הדיונית ולהעביר לתובע את הטופס שהועבר אליה במהלך הדיון חתום על ידה.

סוף דבר: הנתבעת תעביר לתובע בתוך 14 ימים ממועד קבלת פסק הדין טופס מאת מינהל כ"א בהוראה לעניין ימי מחלה שהועבר לידיה במהלך הדיון מיום 4.3.2019 חתום על ידה.

בהתחשב בנסיבות האישיות הקשות אליהן נקלע התובע, ומשהתקבלה התביעה, אף אם בחלק קטן שלה, מצאנו לנכון שלא ליתן צו להוצאות.