הסעיף מונה מקרים שבהתקיימם מוטלת על העובד הסוצאלי, כמו גם על גורמי טפול נוספים, חובת דיווח לרשויות – בנסיבות שבהן קיים יסוד סביר לחשוב כי נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע.
כך, סעיף 368ד(ב) לחוק העונשין קובע כי:
"רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוצאלי, עובד שירותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או עוסק במקצוע פרה-רפואי, וכן מנהל או איש צוות במעון או במוסד שבו נמצא קטין או חסר ישע - שעקב עסוקם במקצועם או בתפקידם היה להם יסוד סביר לחשוב כי נעברה עבירה בקטין או חסר ישע בידי אחראי עליו - חובה עליהם לדיווח על כך בהקדם האפשרי לעובד סוצאלי שמונה לפי חוק או למישטרה; העובר על הוראה זו, דינו - מאסר ששה חדשים".
על כך מוסיף סעיף 368ד(ג2) לחוק העונשין, שנוסף בשלב מאוחר יותר (במסגרת חקיקתו של חוק העונשין (תיקון מס' 94), התשס"ז-2007 (להלן: תיקון מס' 94)) בקבעו:
"בעל מיקצוע מהמנויים בסעיף קטן (ב), שעקב עסוקו במקצועו או בתפקידו היה לו יסוד סביר לחשוב כי נעברה בקטין או בחסר ישע עבירת מין לפי סעיפים 345 עד 347, 348 ו-351, בידי בן מישפחה שטרם מלאו לו 18 שנים, חובה עליו לדיווח על כך בהקדם האפשרי לעובד סוצאלי שמונה לפי חוק או למישטרה; העובר על הוראה זו, דינו – מאסר שישה חודשים".
אם כן, בעת שמתעורר אצל עובד סוצאלי במסגרת תפקידו יסוד סביר לחשוד כי נעברה עבירה בקטין או חסר ישע בידי מי שאחראי עליו, או שנעברה באחד מאלה עבירת מין בידי בן מישפחה שטרם מלאו לו 18 שנים – מוטלת עליו חובה אישית מכוח הדין לדיווח על כך למישטרה או לעובד סוצאלי שמונה על-ידי שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, על-פי אחד החיקוקים המנויים בסעיף 368א לחוק העונשין (להלן: עובד סוצאלי שמונה לפי חוק), כדוגמת חוק גיל הנישואין, התש"י-1950, חוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955, חוק הנוער (טפול והשגחה), וחוק הסעד (טפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), התשכ"ט-1969.
בנוסף, סעיף 11א לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, מטיל על עובד סוצאלי חובה ליידע מטופל, בנסיבות שבהן יש לו יסוד סביר להניח כי זה מקרוב נעברה בו עבירה על-ידי בן זוגו, בדבר האפשרויות הפתוחות בפניו לפנות למישטרה, למחלקה לשירותים חברתיים או למרכז לטפול ולמניעת אלימות במשפחה.
בהמשך, עם המצאת הצוו למבקשת ובטרם הומצאו המסמכים למישטרה, עתרה המבקשת לקיום דיון מחודש במעמד שני הצדדים.
זאת ועוד, המבקשת טוענת כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד אף עם הפרקטיקה הנהוגה בקרב ועדות הפטור הסטאטוטוריות הפועלות לפי סעיף 368ד(ו) לחוק העונשין, אשר נמנעות כעניין שבשיגרה מלהעביר למישטרה את מכלול החומרים שקבלו מהגורם המטפל לצורך דיוניהן, מתוך רצון להגן על החיסיון הטיפולי.
...
כמו כן, מקובלת עלי כאמור הטעמתו של בא-כוח המדינה כי חובת הדיווח היא אישית, ולכן הדיווח חייב להימסר כאמור בכתב ובחתימתו של בעל המקצוע הרלוונטי (גם אם – במקרה של גוף מסודר – הדבר ילווה גם בחתימה של בעל תפקיד בכיר נוסף).
נוכח המסקנה האמורה, ומשהעלתה העוררת התנגדות להמצאת המסמכים מטעמים הנוגעים לחיסיון, נדרשת הכרעה בשאלה של הסרת החיסיון וזאת בהתאם לנוסחת האיזון הקבועה בסעיף 50א לפקודה.
יש לשבור את קשר השתיקה ולא לעמוד מנגד, בבחינת "לא תעמוד על דם רעך".
סוף דבר: אציע לחברי לקבל את הערר בהתאם לאמור בפסקה 77 לעיל.
