עמ"מ 137/21
העובדות הצריכות לעניין
גם כאן מדובר בדרישות תשלום שהוציאה המועצה בגין עבודות שבוצעו על ידה ברחוב חוני המעגל: היטל סלילה – 726,072.72 ש"ח, והיטל תעול – 108,034.88 ש"ח.
הנכס שבגינו הוצאו דרישות התשלום הוא מיפעל לייצור מחצבות שבבעלות ובהפעלת המערערות (להלן: הופרט), הכולל מיגרש בשטח של 16,760 מ"ר ומבנים בשטח כולל של 688 מ"ר.
גם בעתירה זו טענו הופרט לחזקה לפיה שולמו בעבר למועצה דמי הישתתפות, חזקה שיסודה בחזקת התקינות המנהלית.
(ה) נכס גובל לצורך חיוב בהיטל סלילה: די ב"זיקת הנאה מינימלית" בין הנכס לבין הרחוב שבו התבצעו עבודות הסלילה, ודי בקיומה של אפשרות טכנית למעבר בין הרחוב לנכס על מנת שימצא לפנינו "נכס שיש גישה אליו מאותו רחוב גובל" (עניין מגן גלוון; עע"מ 4778/06 ויזר נ' עריית חדרה, פסקות 13-8 (25.2.2008); עע"מ 1004/04 בן אברהם נ' עריית חדרה, פ"ד נט(4) 166 (2005); עע"מ 5946/14 עריית חיפה נ' בתי זיקוק, פסקה 28 לפסק דינה של הנשיאה חיות (7.12.2017) (להלן: עניין בז"ן)).
מטעם זה אנו מוצאים בחוקי עזר רבים הוראה בנוסח "נכס גובל יחוייב לפי חוק עזר זה בתשלום היטל בעד סלילת כביש אחד בלבד".
עמד על עיקרון זה, המלומד שפיר, בא כוחה של הופרט, בספרו:
"שוני עקרי, הנובע מהמעבר משיטת דמי ההישתתפות לשיטת ההיטל, הנו חד-פעמיותו של החיוב בהיטל, לעומת רב-פעמיותו של חיוב על-פי שיטת דמי ההישתתפות. כזכור, בבסיסו של היטל עומד תחשיב כלכלי, הצופה את הוצאותיה של הרשות המקומית ואומד אותן, ועל פיהן נקבע תעריף ההיטל.
לצד זאת, משצלחה הרשות המקומית את השלב הראשון, וביססה את החלטתה להוציא דרישת תשלום יזומה או מאוחרת, עובר הנטל אל הנישום שעותר לביטול החיוב, על פי הכלל לפיו הדין הראייתי הולך אחר הדין המהותי, ועל בעל דין להוכיח טענה המקדמת את עניינו (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ נ' ועדה המקומית לתיכנון ובנייה כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, 642 (1992); ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661, 681 (1993); ע"א 1842/90 בר-לב נ' רפופורט, פ"ד מח(5) 211, 234 (1994); ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769, 780 (1997)).
בדומה, גם בדיון נוסף בז"ן נקבע כי "העובדה שתעריפי החיוב למטר שנקבעו בחוקי הסלילה והתעול מבוססים על תחשיבים שלא התייחסו למיתחם בז"ן ולא עודכנו שנים רבות, אף היא אין בה משום התעשרות בלתי מוצדקת של הערייה כנטען". בדומה נקבע כי "תוספת השטח משנה לא רק את המכנה שבתחשיב, כפי שנטען, אלא גם את המונה (העלויות)" (עת"מ 342/08 חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ נ' עריית חיפה, פסקה 64 (11.8.2014)).
...
סוף דבר
נסכם את דרך הילוכנו:
(-) המועצה הנפיקה דרישות לתשלום היטלי פיתוח למערערות עבור נכסים העומדים על תילם ומחוברים לתשתיות מזה שנים רבות, כשלאורך השנים בוצעו עבודות שונות ברחובות גובלים בנכסים.
אלא שהמערערות לא הניחו ראיות בעלות משקל לתמיכה בטענתן כי שילמו בעבר דמי השתתפות או חלף דמי השתתפות, ולכן דין טענותיהן להידחות.
אשר על כן, הערעור נדחה על רוב חלקיו וסעיפיו, למעט בנושא התחשיב שבבסיס חוקי העזר כאמור לעיל.