עתירה לקידום הקמת קריית משפט מודרנית בפתח תקווה

]השופטת מ' נאור: העותר, עורך דין במקצועו, פועל בשנים האחרונות במרץ רב לקידום הקמת "קרית משפט מודרנית באיזור התעסוקה הארצי של תכנית המתאר שבאיזור קרית אריה בפתח תקווה". העתירה מכוונת נגד העדר החלטה של המשיבים בהתאם למוצע על ידו.

...

יתירה מכך: לאחר מתן התגובה דין העתירה להידחות על הסף גם בשל אי מיצוי ההליכים בפני הרשות המוסמכת עובר לפנייה לבית המשפט הגבוה לצדק.

העתירה נדחית על הסף.

לטענת ב"כ העורר, בית המשפט קמא שגה בעיניין זה וכי החשדות המיוחסים לו נמצאים ברף הנמוך ביותר ואינם מקימים עילת מעצר ומכאן גם לא עילה לעיכוב יציאה.

עוד נאמר, כי נציג המשיבה הבהיר שהוצע לעורר לקבל קבצים ו/או תיקים ספציפיים הדרושים לו לצורך עבודתו והצעה זו מהוה איזון נכון ומספק בין צרכיו של העורר לבין קידום החקירה.

בהקשר זה מופנה הקורא לב"ש (י-ם) 4642/05 דויטש נ' מדינת ישראל, פ"מ תשס"ד (1), 440(2005); ע"פ (ב"ש) 20223/04 מדינת ישראל נ' שמיר (פורסם בנבו, 9.1.11); הת (פ"ת) 44075-11-11 דניס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.4.12); ב"ש (ראשל"צ) 8001/06 מדינת ישראל נ' רבינוביץ' (פורסם בנבו, 23.11.06); ב"ש (ת"א) 1313/03 מדינת ישראל נ' ביטון (פורסם בנבו, 26.5.03); הת (י-ם) 24482-10-15 אקספרס המרות א.א נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.11.15); הת (קריות) 45863-12-10 ביטון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.2.11).

בנוסף, בעת שנחקקה ההוראה, טרם התפתחה התרבות העסקית המודרנית של המאה העשרים ואחת, המאפשרת ניהול עסקים באמצעות מחשב נייד, סמארטפון וכן התקני תיקשורת ומיחשוב אלקטרוניים אחרים, שבאותה עת טרם באו לעולם, גם מביתו של אדם וגם ממגוון מקומות שאינם משמשים כ"בית עסק" במשמעות שהייתה מקובלת אז. לעניין זה, ראו החלטתו המעניינת של בית משפט השלום בראשל"צ, בב"ש 8001/06 הנ"ל, בעיניין הגדרתו של "עסק". מכל מקום, פרשנות תכליתית של הוראת סעיף 32(ב) לפסד"פ, על רקע הפסיקה העניפה שהובאה לעיל, מצביעה לדעתי על כך שעצם העובדה שאדם עשוי לנהל גם פעילות עסקית ממחשב נייד שהוא מחזיק והמשמש אותו גם למטרות אחרות אינה מחסנת את אותו מחשב, אפריורי, מפני תפיסה רגילה מכוח סעיף 32(א) לפסד"פ. משמעות קבלת הפרשנות שמציע ב"כ העורר הנה שהמשטרה תצטרך לבקש מראש ובאופן גורף צו של בית משפט לגבי כל מחשב שבהחזקתו של אדם החשוד בבצוע עבירה, כולל מחשב נייד וטלפון חכם, כדי שתפיסתו תהיה חוקית.

...

השני, קביעתו של בית המשפט קמא כי אין המדובר בבקשה ליציאה לחו"ל למספר ימים, אלא שהעורר מעוניין לצאת מהארץ לתקופה ארוכה ואולי לצמיתות ולכן יש לדחות את בקשתו.

אולם, גם לאחר שעיינתי בחומר הנוסף שלגביו נטען לפניי, אינני סבור כי מדובר בחקירה המצריכה פרק זמן ממושך נוסף, ותקופה של 30 יום נוספים למיצוי החקירה היא בגדר תקופה סבירה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערר מתקבל בחלקו כמפורט בפסקאות 17 ו-23 לעיל.

הלכה היא כי בבואו של בית המשפט לשקול בקשה למתן צו ביניים בעתירה מינהלית עליו לשוות לנגד עיניו שני שיקולים; מאזן הנוחות וסכויי הצלחת המבקש בעתירה (בר"ם 5209/15 ח'לאילה נ' ראש עריית סכנין (16.09.2015); בר"ם 6672/09 מילגם שירותים בע"מ נ' עריית חדרה, פסקה ז' (23.8.2009); בר"ם 5037/15 מוקד אמון סביון 1997 אבטחה ושמירה בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (20.07.2015); בר"ם 4434/11 פי.ג'י.אל הנדסה ותכנון תחבורה בע"מ נ' נתיבי תחבורה ערוניים להסעת המונים בע"מ, פסקה 6 (4.7.2011)).

כך בדרך כלל וכך גם בעתירות למתן צו לעיכוב הליכי מיכרז (ראו בר"ם 8847/15 גני בר עפר, פיתוח ונוף בע"מ נ' עריית רעננה (28.12.2015); בר"ם 5707/12 דגמי נ' עריית פתח תקווה, פסקה 5 (15.8.2012); בר"ם 2874/11 מלכה אנגלסמן ושות' – משרד עורכי דין נ' משרד האוצר – אגף החשב הכללי – מינהל הדיור הממשלתי, פסקה 8 (27.6.2011)).

לעומת זאת במכרזים למתן שירותים, תפעול, אספקה וכדומה תהייה נכונות פחותה למתן צו ביניים שכן במצבים אלו אין בדרך כלל קושי להפסקת השירותים והעברתם לאחר (בר"ם 5037/15 הנ"ל; בר"ם 6573/09 ‏דוד שחר ובניו (1995) בע"מ נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקה י"ד (3.9.2009); בר"ם 6942/10 מטיילי קריית שמונה בע"מ נ' עריית צפת, פסקה 10 (26.10.2010); עע"ם 2915/12 ש.ו.ת. ורד בר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, פסקה 9 (31.5.2012); עע"ם 4246/14 אריה סער, משרד עורכי דין נ' מלכה אנגלסמן ושות', משרד עורכי דין (04.08.2014); בר"ם 2233/06 מפעת 1695 (1987) בע"מ נ' מועצה מקומית פרדסיה, פסקה 11 (20.3.2006); ראו גם: בר"ם 9760/06 רחמני ששון (אפיק) 1991 בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (27.11.2006); עע"ם 8162/07 חברת הארכיברים בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, פסקה 4 (4.11.2007)).

עם זאת יש לזכור כי החלוקה האמורה בין מיכרזי הקמה למכרזי שירותים אינה תמיד ברורה ועל כן בכל מקרה ומקרה על בית המשפט לשקול את הנזק שייגרם ממתן צו הביניים למזמין ולציבור אל מול ניזקו של מבקש הבקשה והפגיעה בעקרונות המכרזים אם לא יינתן הצוו.

כך נפסק כי לעיתים גובר האנטרס הצבורי לקידום ההליכים למימוש המכרזים ולבצוע העבודות נשוא המיכרז ועל כן על אף הקושי הצפוי בהפקעת הזכייה מידי הזוכה ייטה בית המשפט שלא לעכב את הליכי המיכרז (ראו למשל בר"ם 4078/15 עמותת שתילים רכים נ' עריית ירושלים (18.06.2015); ע"א 9784/05 עריית תל-אביב-יפו נ' גורן (1.12.2005); עע"ם 3672/10 חב' אור הייטק בע"מ נ' עריית אלשאג'ור (25.7.2010); עע"ם 49/14 חברת חוצה צפון בע"מ נ' מדינת ישראל (23.01.2014); עע"ם 4274/12 חריש הירוקה אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' המועצה הארצית לתיכנון ולבניה, פסקה 6 (23.10.2012); רע"א 204/14 ק.ס.מ.ג קבלנים לעבודות תשתית ופיתוח בע"מ נ' משרד התחבורה, פסקה 7 (21.1.2014)).

החלפת מערך ההדפסה בחברת החשמל נידרש, על פי הנטען (סעיף 19 לתשובה), בשל מצבו המיושן של מערך ההדפסה הנוכחי וההכרח בחידושו והתאמתו לצרכים המודרניים.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה למתן צו ביניים.

אני קובע את העתירה לגופה לדיון ליום 22.2.16 שעה 14:30.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪.

המבקשות עתרו לבית משפט השלום בבקשה לסלק את התביעה על הסף ככל שהיא נוגעת להיטלי ביוב ואגרות הנחה וחיבור צנורות בטענה כי בנושאים אלה נתונות סמכויות ייחודיות לגופי הערר שהוקמו על פי החוקים הרלבאנטיים, ואליהם יש לפנות ראשונה לבירור הענין.

(ג) בר"ע 200478/98 בקשה זו התייחסה לשני הליכים בבית משפט השלום בפתח תקווה בת.א. 1181/97 ו1180/97- שעניינן תביעות השבה שהגישו משיבים 3 עד 7 מהמבקשת 1 של אגרות ביוב והנחת צנורות מים, בטענות דומות לאלה שהועלו בהליכים המקבילים שנידונו לעיל.

עם השנים, גברה ההכרה בצורך להרחיב את פעילותם של גופי הערר השונים וזאת על רקע הגורמים העקריים הבאים: (1) ריבוי המחלוקות בין האזרח לרשות נוכח העומס והמורכבות של תפקידי המינהל הצבורי במדינה מודרנית; (2) הצורך במומחיות מיוחדת בבירור מחלוקות ספציפיות המחייבות לא אחת ידע מקצועי מיוחד.

בהלכה הפסוקה נתקבל העקרון כי: "מקום שנישום רשאי לערער על שומה, אין הוא יכול ללכת בדרך אחרת, אלא אם כן החוק בעצמו משאיר בידו את הברירה". (ע"א 175/77 מדינת ישראל נ' רמאדן, פ"ד לב(2) 673, 674-5; ראה גם ע"א 306/78 קרוליק נ' עיזבון פנחס, פ"ד לג(1) 496, 499; בג"ץ 764/88 דשנים וחמרים כימיים בע"מ נ' עירית קרית אתא, פד"י מו(1) 793, 799) ובע"א 1130/90 חב' מצות ישראל בע"מ נ' עירית פתח תקוה, פד"י מו(4) עמ' 778, 782 נפסק מפי הנשיא שמגר: "בית משפט זה פסק לא אחת כי משנקבעו בחוק הליכים מיוחדים להשגה ולערר ומועדים להגשתם, אין הנישום יכול להזקק עוד להליכי התביעה הרגילים. הסדרים מיוחדים אלה הם ממצים וחוסמים את דרכי התקיפה הכלליות להן נזקקו הנישומים עובר לקביעת ההסדר המיוחד...". וכך, מקום שהמחוקק קבע דרך מיוחדת להשגה ולערר יש ללכת בדרך זו ולא לאפשר את עקיפתה (ראה לענין זה גישת השופט אור בפרשת דשנים וחמרים כימיים בע"מ, שם, עמ' 825).

...

המשיבים ישלמו למבקשות את הוצאותיהן בכל הערכאות וכן שכר טרחת עורכי הדין בסך 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום.

לבסוף, הטרידה אותי השאלה, אם ועדת הערר מוסמכת להורות על השבת סכומים ששולמו ביתר? הגעתי לכלל מסקנה כי התשובה על שאלה זו היא בחיוב.

לפיכך התוצאה היא כאמור בפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה. ניתן היום, י"ב באלול תש"ס (12.9.00).

התכנית חלה על שטח המתוחם בתשריט התכנית בקו כחול, בתל-אביב בין הרחובות: קפלן בצפון, החשמונאים והארבעה בדרום, דרך בגין (פתח תקווה) במזרח וליאונרדו דה וינצ'י במערב (להלן – מתחם דרום הקריה).

העותרת הינה מועצה ציבורית שהוקמה ב-1984, מיסודה של החברה להגנת הטבע וגופים נוספים המקדמים את נושא השימור במדינת ישראל.

עקב העיסוק בחקלאות, הוקמו יקב, בית בד ואף באר מודרנית.

חשיבותה ההיסטורית של שרונה באה לביטוי נוסף גם בגלגוליה המאוחרים יותר הן בתקופת המנדט והן בתקופת הקמת מדינת ישראל, קריית הממשלה וצבא הגנה לישראל.

אם יימצא כי דרישה זו של העותרת בדין יסודה, יתייתר המשך הדיון בחלקיה האחרים של העתירה, שכן בית המשפט לא נזקק לביקורת שיפוטית על החלטות שניתנות על ידי מוסדות התיכנון, כל עוד לא הסתיימו הליכי התיכנון.

כאמור בהחלטת הוועדה המחוזית, התכנית שבנידון מאזנת בין האינטרסים הציבוריים השונים וכאמור בפתח הדברים לא מצאתי מקום ליתן רשות ערר למועצה הארצית".

...

אולם גם בנפרד מהיבט פורמאלי זה, האיזון בין השיקולים השונים מוביל למסקנה כי בשלב הנוכחי, אין עילה לאסור על המשיבים להתחיל בביצוע העתקת המבנים.

כללם של דברים: העתירה מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שהחלטת יו"ר הועדה המחוזית מיום 18.7.04, מתבטלת וניתנת לעותרת רשות לערור על תכנית 3000 בפני המועצה הארצית לתכנון ולבנייה.

העתירות האחרות, לרבות זו המכוונת לתקפה של תכנית 2746ג', נדחות.