עתירה לקבלת נתונים על נוהל הגבלת מפגש עו"ד-עציר בשב"כ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2662/09 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל העותרים: 1. התנועה לחופש המידע 2. יש דין-ארגון מתנדבים לזכויות אדם 3. ליאור יבנה נ ג ד המשיבים: 1. משרד ראש הממשלה 2. שירות הבטחון הכללי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ח בסיון התש"ע (31.05.10]) בשם העותרים: עו"ד בן צור בעז בשם המשיבים: עו"ד הלמן ענר ][]פסק-דין

מונחת בפנינו עתירה לקבלת נתונים סטטיסטיים משירות הבטחון הכללי בנוגע להקף השמוש בנוהל הגבלת מפגש עורך דין – עציר בין השנים 2004-2008.

...

סבורני, כי אין בנפסק בעניין פריד לסייע לעותרים.

אולם, ההסבר המפורט של הגורמים המוסמכים מטעם המשיבים שכנעוני כי קבלת העתירה, בין אם באופן רחב ובין אם באופן צר, עלולה לפתוח צוהר שבסופו של דבר ושלא במכוון יסייע במידה זו או אחרת לגורמים עוינים החפצים לפגוע במדינה.

לנוכח מסקנתי שקבלת העתירה ולו באופן חלקי עלולה לפגוע בביטחון המדינה, דין העתירה להידחות ללא צורך להידרש לסוגיות נוספות שנטענו.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6732/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון העותרים: 1. האגודה לזכויות האזרח בישראל 2. עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל 3. רופאים לזכויות אדם – ישראל 4. פרטיות ישראל נ ג ד המשיבים: 1. הכנסת 2. הממשלה 3. שירות הבטחון הכללי 4. משרד הבריאות 5. הרשות להגנת הפרטיות היתנגדות לעשיית הצוו על-תנאי לצוו מוחלט תאריכי הישיבות: ד' בחשון התשפ"א (22.10.2020) ד' בשבט התשפ"א (17.1.2021) בשם העותרים: עו"ד גיל גן-מור; עו"ד דן יקיר בשם המשיבה 1: עו"ד אביטל סומפולינסקי בשם המשיבים 5-2: עו"ד שוש שמואלי; עו"ד רן רוזנברג ][]פסק-דין

כך, בחוות הדעת מטעם משרד הבריאות שהוצגו בפני צוות השרים ובכתבי הטענות מטעם משיבי הממשלה שהוגשו לנו במסגרת ההליך דנן, הוצגו לעיתים הנתונים במספרים מוחלטים ולעיתים באופן יחסי; בשום שלב לא הוצג היחס בין הנתונים בחוות דעת אחת לזו שאחריה; ואף לא הובהר מה הם אותם נתונים שמשרד הבריאות מתייחס אליהם כנתונים החשובים ביותר לשם קבלת ההחלטה על השמוש בכלי השב"כ. הערנו על כך במהלך הדיונים בעתירה, אך גם במהלך ישיבתה האחרונה של ועדת החוץ והבטחון מיום 15.2.2021 ניטש ויכוח ביחס לשאלה כיצד יש לחשב ולהציג את התועלת מן השמוש בכלי השב"כ, ויו"ר הועדה עמד על כך שיש להציג את הנתונים באופן אחיד, כאחוז החולים שאיתר השב"כ באופן בלעדי מתוך כלל החולים.

לפיכך, אציע לחבריי לקבל את העתירה באופן חלקי במובן זה שככל שהממשלה תבחר להמשיך להסתייע בשב"כ לאחר יום 14.3.2021, עליה לגבש קריטריונים להפעלת שיקול דעתה בהתאם לאמור בפיסקה 48 ובכל מקרה החל ממועד זה תוגבל אפשרותה של הממשלה להסמכת השב"כ רק לאותם מקרים שבהם החולה המאומת אינו משתף פעולה בחקירה האפידמיולוגית, או שלא מסר כלל דיווח על מגעים.

על הנתונים הממשיים שלאורם ניתן להעריך את "מידת היעילות של ההסתייעות בשירות", כמו גם "המשך הצורך" בה (ראו דברי ההסבר לסעיפים 18-21 להצעת חוק הסמכת שירות הבטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצימצום התפשטות נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף-2020, ה"ח הממשלה 1334, 374, 385; להלן: דברי ההסבר), מצביע סעיף 19 לחוק, המטיל על ראש השב"כ ועל נציג משרד הבריאות חובת דיווח שבועית לועדת חוק ובטחון בסוגיות הבאות: (א) ראש השרות ידווח [.

לא למותר להזכיר בהקשר זה את סעיף 10(א) לחוק הסמכת השב"כ, המורה למנכ"ל המשרד לקבוע "נוהל שיכלול [...] הוראות לעניין הגשת בקשה לקבלת סיוע". גם אם אניח שהנוהל המדובר מיתמקד בהסדרה "טכנית" של הפנייה לשב"כ (לדיון בעיניין, ראו פרוטוקול ישיבה מס' 27 של ועדת החוץ והבטחון, הכנסת ה-23, 46-48 (19.7.2020)), אין ספק שעליו לכלול גם מרכיבים מהותיים (למשל, הטיפול בעיתונאים; סעיף 10(א)(6)) – והדבר מישתלב עם הרישא לסעיף 3(ג) לחוק, בה הוגדרה, כאמור, סמכות משרד הבריאות לפנות לשב"כ כסמכות רשות.

מידע טכנולוגי מיצטבר, ובתוך כך נתוני מיקום, עלולים לחשוף את "השובל הייחודי" שכל אדם מותיר אחריו, באופן שמאפשר נגישות למידע אישי ביותר – לרבות קשרים אישיים ומפגשים חברתיים (ראו בהקשר דומה: מיכאל בירנהק מרחב פרטי: הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה 170-169 (התשע"א), להלן: בירנהק מרחב פרטי); ולדברים נודעת חומרה יתרה, כאשר ההקשר נוגע למידע רפואי שהוא סודי מטבעו ונחלתו של הפרט.

...

ככל שההשגה נדחית, ההחלטה על דחייתה תהיה מנומקת ותימסר לפונה לא יאוחר מ-24 שעות ממועד הפנייה (סעיף 8(ו) לחוק); עד לקבלת ההכרעה בהשגה נדרש הפונה להישאר בבידוד.

עם זאת, אני סבורה כי יש להוסיף סעד של "התראת בטלות" – שתכליתו להותיר מסר ברור שלפיו מאחר שבעת הזו הסמכות הגורפת שקבועה בחוק איננה מידתית, בנסיבות הקיימות אין מקום להאריך את תוקפו במתכונת גורפת זו (לכל הפחות) מעבר להארכה האוטומטית שנעשתה מתוקף סעיף 38; וככל שהדבר ייעשה, החוק צפוי להתבטל לפי התראה זו. אמנם מדובר בסעד חריג, אך בנסיבות המקרה סעד זה עומד בהלימה לפגיעה הקשה והבלתי מידתית שהחוק מסב לזכות לפרטיות ולמרקם החיים הדמוקרטי בישראל (ראו והשוו: בג"ץ 8260/16 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' כנסת ישראל, פסקה ל"ד והאסמכתאות שם (6.9.2017); בג"ץ 3002/09 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה מ"א (9.6.2009); ולהרחבה ראו: חנן מלצר ואוריאל רוזנברג "התראת הבטלות: דוגמה לדרך האמצע של השופט א' רובינשטיין" ספר אליקים רובינשטיין 1175 (אהרן ברק, אילה פרוקצ'יה, מרים ביטון ורינת סופר עורכים, 2020)).

סוף דבר ממד הזמן הוא שחקן ראשי בעתירה שלפנינו – והוא חוזר בכל אחת מ"מערכות" הדיון.

זמניות החוק וחקיקתו לכתחילה כהוראת שעה, מטילה צל כבד על המשך השימוש בו עתה – לאחר שהחוק הוארך באופן אוטומטי ומבלי שהתקיים הליך חקיקה חדש ומלא שבחן את כלל השיקולים הרלוונטיים לשעה זו. ושינוי דרמטי שאירע בחלוף הזמן בכל הנוגע להתמודדות עם מגפת הקורונה – שילוש מערך החקירות האפידמיולוגיות וטיובו, הגדלת וייעול היקף בדיקות הקורונה ומבצע החיסונים האפקטיבי – מוביל גם הוא למסקנה שאין זה מידתי להוסיף לעשות שימוש באיכוני השב"כ. המדובר בשימוש באמצעי מעקב חסר תקדים של שב"כ אחר אזרחי ותושבי המדינה.

בבית המשפט העליון ע"פ 9165/20 לפני: כבוד השופט א' שטיין המבקש: מיכאל פרץ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (השופטים נ' זלוצ'ובר, ס"נ, י' רז לוי וש' פרידלנדר) שניתן ביום 17.11.2020 בתפ"ח 3767-03-15 בשם המבקש: עו"ד עדי קידר; עו"ד אבי חימי; עו"ד ימימה אברמוביץ'; עו"ד משה וויס בשם המשיבה: עו"ד יובל קדר ][]החלטה

תחילה הוחזק המבקש במעצר במתקני שב"כ ונחקר שם, וביום 22.2.2016 שוחרר למעצר בפקוח אלקטרוני.

ביום 22.10.2020 בוטל הפיקוח האלקטרוני, בכפוף לתנאים מגבילים: הפקדה כספית כבדה, ערבויות, עיכוב יציאה מהארץ ותפיסות רכוש.

ביום 15.6.2017 בוטל מעצר הבית החלקי בו היה נתון המבקש, ואילו יתר תנאי שיחרורו בערובה נשארו בעינם.

לפי נוהל המדינה, העברת סחורות לרצועת עזה מישראל היתה טעונה הצהרה על מהות הסחורה ופירוטה בפני מנהלת המעברים ואנשי המכס, וכן תאום או קבלת היתר, בהתאם לסוג הסחורה (להלן: הנוהל).

עוד טוען המבקש, כי מן הראוי היה לפסול את הודאותיו במסגרת משפט הזוטא שנערך בעיניינו – זאת מאחר שהופעל נגדו לחץ פסול בחקירותיו; נימנע ממנו מפגש עם עורך דינו; הוטחו בו איומים; ועוד.

...

העובדה שמדובר במורשע אשר מקיים בקפידה את תנאי שחרורו ממעצר ואינו מנסה להימלט מאימת הדין מהווה אך ורק שיקול עזר בהחלטות שעניינן עיכוב ביצוע.

לבסוף, הנני דוחה על הסף את בקשת המבקש לעכב את תחילתו של עונש המאסר המותנה שהושת עליו על ידי בית משפט קמא.

הבקשה נדחית אפוא.

מבין נימוקי שירות המבחן נטען, בין היתר, כי חגי תשרי בפתח, קיימות מיגבלות קשות לקבל עמדות פנויות לצורך מפגשים עם עצורים באמצעות הווידיאו קונפרנס, קיימות מיגבלות נוספות אשר כוללות מיגבלות כוח אדם לצורך קיום השרות, העומסים רבים, ומכאן הבקשה לדחות את מועד הדיון וכן לדחות את מועד הגשת התסקיר עד ליום 29/10/20.

בית משפט קמא סקר בקצרה את טענות הצדדים וקבע בהחלטה מיום 1/10/20 כי "לגופו של עניין ובקשה – אצא מנקודת הנחה כי תנאי מעצרו של המשיב קשים עבורו, בהיותו – כפי שנימסר נתון בהפרדה ארצית בכלא "נפחא". עם זאת השאלה הנשאלת היא האם ניתן להורות על שיחרורו של המשיב לחלופת מעצר כבר עתה, אף מבלי להדרש לתסקיר, בשים לב שהמשיב צעיר נעדר עבר פלילי ומאז הוגשו ההליכים בעיניינו הוא עצור משך תקופה ארוכה באופן יחסי בהיותו עצור לצורכי חקירה כבר מיום 20/8/20 ועד עתה בהליך שבפניי".

עוד נטען בערר כי בית משפט קמא קבע בהחלטה מיום 7/9/20 הנ"ל שהעורר זכאי לקבל 10 שיחות טלפון, אולם בהמשך לבקשת השב"ס אשר הוגשה למחרת לעיון בהחלטה מחדש, ומבלי לקבל את תגובת העורר, ביטל את ההחלטה בקשר לשיחות, תוך שהוא קובע כי המקום לברר את ההחלטה אשר מבטלת את הוראות סע' 9(א)(6) לחוק המעצרים הוא במסגרת עתירת אסיר.

ב"כ העורר הסכים כי אכן אין מקום להתערב בתנאי כליאתו ובתנאי המעצר, אולם טען כי יש לקחת בחשבון תנאי כליאה לרבות שלילת קשר עם עורך דין (אם זה המצב) כאחד השיקולים לגיבוש החלטה, ובהעדר אפשרות להשמיע טענות בעיניין זה, יש בכך כדי לפגוע בהליך הוגן ובזכויותיו של העורר, גם אם מדובר בהחלטת ביניים לקבלת תסקיר.

...

מכאן נקבע בהחלטה מיום 7/9/20 כי "בנסיבות אלו אני סבורה כי נכון לבחון את שאלת מעצרו או שחרורו של המשיב עד תום ההליכים בזהירות המתבקשת, ולשם כך יש צורך בקבלת תסקיר מאת שירות המבחן". הדיון נדחה ליום 1/10/20 ונקבע כי יש להגיש את התסקיר עד ליום 30/9/20.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את הערר כדי לאפשר לב"כ העורר להשלים את טיעוניו הממוקדים והרלוונטיים לעניין זה. לאחר מכן ישקול בית משפט קמא אם יש מקום להמתין לקבלת תסקיר לצורך קבלת חוות דעת מקצועית ומקיפה מאת שירות המבחן וכן יבחן אם יש מקום לתת הוראות אופרטיביות נוספות בהתאם לשיקול דעתו.

על כן, אני מקבל את הערר לצורך השלמת טיעוניו של העורר הנ"ל וקובע דיון בבית משפט קמא ליום 8/10/20 בפני שופט תורן לשעה 10:00.

כתב התשובה: נתונים מינהליים: העותר מרצה עונש מאסר בפועל של 18 שנה לאחר שהורשע במספר רב של תיקים בעבירות של סיוע לרצח, איומים, תקיפה, חבלה בנסיבות מחמירות, חטיפה, סחיטה, עבירות אמל"ח ועוד.

לעניין השיחות הטלפוניות עם עוה"ד, הודיע ב"כ המשיב כי המיגבלה של 10 דק' הוסרה משהסתיים מועד מעצר הימים וכעת ניתנו יש לעותר אפשרות לשוחח עם עו"ד למשך 120 דק' כל יום.

בתום הדיון ניתנה החלטת ביניים המורה למשיבה להגיש כתב תשובה משלים שהתייחס לעניין ההגבלות באשר למפגש עם עו"ד נוספים לפי "רשימה" שלטענת העותר אושרה בעבר ע"י המשיב, וכן, לטענה שהועלתה במהלך הדיון כי פרק הזמן של 120 דקות לשיחות טלפון חולק ע"י המשיב ל-3 פעימות של 40 דקות.

· באשר לעו"ד נוספים מומלץ לעוה"ד הנוספים, למען הסר ספק, לפנות למשיב בהתאם לנהלים ולצרף את המסמכים שיש לצרף לפנייה שכזאת וחזקה על המשיב שככל שלא תהיה מניעה או החלטה של גורם מוסמך להגבלת מספר עורכי הדין, יתאפשר לעותר להיות בקשר עם עו"ד נוספים אלה.

הפקודה נותנת לנציב שיקול דעת להגביל את מספר עורכי הדין אם הוא סבור שהמפגשים מעלים חשד ממשי כי הפגישות לא נועדו לקבלת שירות מקצועי וכי קיים חשד ממשי שפגישות אלה מנוצלות לשם פגיעה.

...

טיפול רפואי ותיעוד: · לאחר שעיינתי בתגובת המשיבה ובמסמכים שצורפו לתגובה, נחה דעתי שהמשיבה פעלה בהתאם להחלטת הביניים שניתנה ביום 18.04.24 העותר נמצא במעקב רפואי, נבדק ע"י רופא, מצבו תועד והמסמכים מצויים בתיקו הרפואי האישי.

· לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון שנערך בפני כב' השופט אבי וסטרמן במ"ת 3552-04-24 ביום 05.05.24, לא מצאתי מקום ליתן הוראה בעניין זה. · באופן כללי, לשב"ס קיים קושי מיוחד להתארגן ולאפשר ביקורים ומפגשים של עו"ד עם אסירים בהתראה של ימים ספורים וזאת לאור מצב המלחמה בו מצויה המדינה שבעקבותיו נוצר עומס כמעט בלתי סביר על שב"ס לארגן מפגשים כאלה.