עתירה לקבלת מעמד לפי אמנת הפליטים

הגם שסעיף 8 לחוק בתי משפט מינהליים מתייחס במשותף לעתירה מנהלית ולערעור מינהלי, הרי משום אופיו של הליך העירעור המינהלי, ההחלטה נושא הבקורת אינה החלטת רשות מנהלית כפשוטה אלא החלטה שניתנת בדרך כלל על ידי גופים מעין שיפוטים שהחלטתם ניתנת לאחר הליך הדומה במהותו להליך של ערכאות דיוניות (כך ועדות ערר שונות, וראו למשל ספר של השופט בדימוס אורי גורן בתי משפט מינהליים (עמ' 56) שם נאמר כי מדובר בערכאה "שיפוטית מובהקת המקבילה לבית משפט שלום").

הרף הראייתי הנידרש מהמערער הוא רף מינהלי, רף מקל מבחינת מבקש המקלט, שעל בסיסו מבסס המשיב את מסקנותיו: "בכל הנוגע לבקשות למקלט מדיני, הנטל להביא ראיות אשר יוכיחו את זכאותו של מבקש המקלט לקבלת מעמד של "פליט" לפי אמנת הפליטים, ולמצער להגנה מפני גירוש, מוטל על המבקש.

...

ואולם מקום בו המסקנה שאליה הגיע המומחה מטעם המשיב, היות המסמך מזויף, הוא אחד השיקולים המהותיים לאי מתן המקלט, ראוי אפוא שהמערער יקבל את המיידע בוודאי כאשר לאור המידע האמור קבע המשיב מסקנות משמעותיות המשפיעות באופן מהותי על חיי המערער.

אדגיש כי למסקנה זו הגעתי לא בגלל שהחלטת בית הדין אינה ראויה, אלא שבעניין אחד, עניין הגשת התצהירים, אינני רואה עין בעין כפי שראה זאת בית הדין לעררים.

חשוב לי לציין כי בהחלטה לעיל, אינני קובעת כי הנורמה היא כי על הרשות לבחון כל תצהיר שנמסר לה בכל שלב, ומקובלת עלי גם קביעת בית הדין כי לא "מוטלת חובה על המשיב לזמן את המצהירים מטעם העורר לראיונות..." וכי "אין מקום לכפות את המשיב לעשות כן בכל מקרה ומקרה בהתחשב בנטל שהנחיה כזו תעמיס על כתפי המשיב..." (סעיף 18 לפסק הדין).

בשים לב לאמור, קבע בית הדין לעררים שמשהודיעו העותרים כי הם חוזרים בהם מהערר ולאחר שנבחנו טענות הצדדים ולא נמצא פגם בהחלטת הממונה לדחות את בקשתם למקלט מדיני, באשר בקשתם של העותרים אינה נסמכת על אחת מעילות אמנת הפליטים ואין סכנה הנשקפת להם בארצם- הערר נדחה.

יחד עם זאת, הנני מוצאת לציין לעניין זה כי לא נעלמו מעיני דרכי הפעולה של העותרים בניסיונותיהם לקבל מעמד בישראל, ובין היתר, שהייתם בארץ שלא כדין וללא אשרה משנת 2017, חזרתם בהם מטענותיהם והתחייבותם – כפי שניתנו ביום 7/5/19 ואף קיבלו תוקף של פסק דין - לצאת מהארץ עד ליום 4.6.19, ולאחר מכן, השארותם בארץ שלא כדין והגשת העתירה דנן חלף זאת, וכן העובדה כי העותרת הגישה בקשתה למעמד לפי חוק השבות רק לאחר שנתיים ששהתה בארץ ולאחר שניסיונותיהם האחרים של העותרים לקבלת סיוע הומניטארי ובקשת מקלט לא צלחו.

...

בנסיבות אלו נקבע כי אין בבקשת העותרים למקלט נסיבות ייחודיות ומשכך, דין הבקשה למקלט להידחות בסדר דין מהיר.

לאור כל המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי העותרים לא הרימו את נטל ההוכחה ביחס לטענות העותרת כי סבתא רבתא שלה הייתה יהודייה.

לאור כל המקובץ לעיל, מצאתי, כי החלטת המשיבים ולפיה סורבה בקשת העותרים לקבלת מעמד בישראל מכוח חוק השבות עומדת במתחם הסבירות, וכי לא נפל בה כל פגם המצדיק את התערבות בית המשפט.

סוף דבר; אשר על כן - העתירה נדחית.

ביום 25.5.2016 המבקש הגיש ערר פנימי על החלטה זו וטען, בין היתר, כי מעמדו של המבקש ניתן לו מכוח אמנת הפליטים ולא "לפנים משורת הדין" כפי שטענה המשיבה, וכי לא ניתן להתייחס למעמדו ככזה שניתן "לתקופה קצובה". בהקשר זה, טען המבקש אף נגד העובדה שאין נוהל המאפשר לפליטים לקבל מעמד של קבע בישראל מעצם היותם פליטים, וכי בנוהל שמתייחס למבקשי מקלט (נוהל מס' 5.2.0012 שעניינו "הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל"; להלן: נוהל מבקשי מקלט) אין כל היתייחסות כאמור.

ביום 25.7.2016 הגישו המבקשים ערר לבית הדין לעררים, ובו עתרו הן לשידרוג מעמדו של המבקש, והן להענקת מעמד למבקשת כתוצאה מכך בתוקף היותה בת זוגו.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

עם זאת, מאחר שפסיקת הוצאות במקרה הנדון אכן מעוררת אי-נוחות מסוימת, ייתכן כי יהיה מקום להתחשב בכך אם ההתדיינות בין הצדדים לא תסתיים בהליך זה. כאמור, בסופו של דבר, לא מתחייב בעת הזו דיון בכל השאלות העקרוניות שעלו.

סוף דבר: בנסיבות העניין, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

זאת, בשים לב לעובדה שלפי אמנת הפליטים, תנאים הכרחיים לזכאות למעמד פליט הם קיומו של פחד מבוסס היטב מפני רדיפה והעדר יכולתו של מבקש המקלט לזכות להגנת המשטר.

לפי המידע שנימסר מרשות האוכלוסין, בקשות המקלט של מי שקבל מעמד מטעמים הומנטאריים נסגרות משום שהרישיון שניתן לו זהה לרישיון הניתן לפליט (רישיון א/5), אולם אם מבקש המקלט עומד על בקשתו בשל טעמים מבוססים, טענותיו ייבחנו וייתכן שיוחלט להמשיך בטיפול בה (תשובת רשות האוכלוסין מיום 28.2.2018 לבקשת חופש המידע שהגישו העותרים בעתירה הראשונה וצורפה כנספח א' להודעתם מיום 25.10.2018).

...

ואולם, לאור כל האמור לעיל, ובייחוד לנוכח הפגיעה המתמשכת במבקשי המקלט יוצאי דרפור, אשר נובעת ממחדלה של המדינה לקבל החלטה בעניינם, אף אני סבורה כי הגיעה העת לקצוב למדינה זמן למציאת פתרון עבור מבקשי מקלט אלה, ומשכך אני מצטרפת לפסק דינה של חברתי בכל הנוגע למתן סעד זה. ברם, נוסף על מתן הסעד בגדרו נקצב פרק הזמן כאמור, ראתה הנשיאה להוסיף ולפסוק סעד נוסף שלפיו אם עד ליום 30.12.2021 לא יימצא ולא ייושם פתרון ל-2,445 יוצאי דרפור אשר הגישו את בקשות המקלט שלהם עד למועד הקובע, אזי יוענקו להם רישיונות לישיבת ארעי מסוג א/5 (סעיף 27 לחוות דעתה).

אם כן, אני סבורה כי חרף התנהלות המדינה בענייננו עד כה, לא הונחה במקרה דנן תשתית לביסוס החשש המוקדם כי המדינה תנקוט בצעד קיצוני כדוגמת הפרת פסק דיננו הקוצב את פרק הזמן לצורך מציאת פתרון למבקשי המקלט יוצאי דרפור.

לאור המקובץ, וכפי שצוין בפתח הדברים, אני סבורה כי עלינו להסתפק בסעד המידתי של קציבת זמן לשם מציאת פתרון למבקשי המקלט יוצאי דרפור, וכי אין מקום בענייננו לחרוג מהכלל ולהוסיף וליתן סעד גורף של הענקת מעמד מסוג א/5 לקבוצה כולה.

נטען כי בתי המשפט עמדו במשך השנים על שני סייגים להתחייבות זו: האחד הוא שהאמנה מגדירה תווים כלליים שהמדינות החתומות חופשיות להחליט באשר להחלתם בחקיקה, ובמדינת ישראל, בהיעדר חוק הגירה, חלק מעקרונות האמנה נותרו כהמלצה בלבד; והשני הוא המנעות המדינה ממתן מעמד של פליטים למרבית המבקשים, שמותירה אותם במצב של "ערפל נורמאטיבי". לפיכך הובהר כי אין לסעיפי האמנה שהבקשה מסתמכת עליהם בסיס חוקתי או מינהלי בישראל, ואין הכרח להחלתם על אזרחי אוקראינה השוהים בה, משום שהמדינה לא מעניקה להם מעמד של מבקשי מקלט או פליטים.

לאחר שניתנה למערערת האשרה הזמנית כסעד זמני לערעור בהתאם להחלטתי, היתקיים ביום 05.06.23 דיון בעירעור לפניי, ובו העלו הצדדים את טענותיהם, לרבות לעניין עמידת המדינה בסטאנדארטים הנדרשים לפי אמנת הפליטים, בכל הנוגע למבקשי מקלט, ולמי שקבלו הגנה זמנית, חלף הגשת בקשות מקלט פרטניות, ולעניין הפער הקיים בין המצב של אזרחי אוקראינה השוהים בישראל לבין מי שמחזיקים ברשיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל.

אשרת 2א(5) נבחנה בפסיקה ונקבע כי הזכויות הנילוות לה עונות על אמנת הפליטים (לרבות לעניין הסדר אי האכיפה בהקשר של הזכות לעבודה שנקבע בעתירה בבית המשפט העליון).

...

משהמשיבה נמנעה מהגשת תגובה במועד, וזאת על אף הארכות שביקשה וקיבלה לצורך כך, החלטתי ביום 22.09.22 כי תינתן למערערת אשרת 2(א)(5) כסעד זמני למשך ששה חודשים, והוריתי למשיבה להגיש תגובה כתנאי לקביעת דיון בערעור עצמו, שאחרת יוארך הסעד הזמני עד למועד שבו ניתן יהיה להגיש בקשות פרטניות למקלט מדיני לאזרחי אוקראינה.

כמו כן קבעתי כי ברע"מ 13592-02-23, נטענות טענות דומות במישור העקרוני, ועל כן החלטתי זו תחול גם באותו עניין, והמזכירות תצרף החלטה זו גם לתיק זה." ולאחר הדיון צורף לאותו מהלך גם תיק נוסף המעלה את אותה שאלה בעמ"נ 32301-10-22.

על פניו, ההודעה שפורסמה אינה עומדת בסטנדרטים ובהוראות אמנת הפליטים, אינה עומדת בסטנדרטים שנקבעו על-ידי בית המשפט העליון (לסטנדרטים לגבי קיום מינימלי בכבוד ראו: בג"ץ 2293/17 אסתר צגיי גרסגהר נ' הכנסת (נבו 23.04.2020); וכן החלטתי בעמ"נ (מינהליים ת"א) 39815-12-21 יונינה סמרנובה נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים (נבו 16.05.2022)) ואינה עומדת בהחלטותיי בתיקים הנוכחיים.