עתירה לקבלת מידע ממשרד הבריאות על תרופות מסוימות

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8544/20 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' כשר העותרת: חברת מוקד אנוש בע"מ נ ג ד המשיב: נציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים במשרד הבריאות היתנגדות לצוו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ו בתמוז התשפ"ב (25.7.2022) בשם העותרת: עו"ד ברוך אברהמי; עו"ד רנאטו יאראק; עו"ד מתן ספקטור בשם המשיב: עו"ד תהילה רוט ][]פסק-דין

במסגרת דיוני ועדת העבודה והרווחה של הכנסת בהצעת החוק, היתייחס נציג משרד הבריאות לצורך שהתעורר להסדיר את הנושא במסגרת פקודת בריאות העם: "הנושא הבא שאנחנו מבקשים להסדיר הוא עניין המרפאות. בפקודת בריאות העם דנים בבתי-חולים ולא דנים במרפאות, כאשר לגבי מרפאות אין כל הסדר בחיקוק ואיש הישר בעיניו יעשה. יש איפוא לקבוע בחקיקה הסדרים לגבי דברים שונים במרפאות כמו: שמירת הכרטסת הרפואית, תברואה מיוחדת, הכשרת צוות סיעודי, מעבדות, חדרי תרופות" (פרוטוקול ישיבה של ועדת העבודה והרווחה, הכנסת ה-9, 170, בעמ' 6 (6.2.1979)).

בדברי ההסבר לתיקון הובהר כי: "מטרת התיקונים הנה להבטיח ניהול נאות של רשומות רפואיות ולאפשר למשרד הבריאות לפקח על מרפאות על ידי קבלת מידע אודות הטיפול הרפואי בהן, במיוחד בקשר למקרים שלגביהם הוגשו תלונות. לא אחת קורה שטיפול בבית חולים שהוגשה לגביו תלונה, תחילתו בטיפול במרפאה" (דברי הסבר להצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 14), התשנ"ב-1991; ההדגשה הוספה – ע' פ').

שנית, פרשנות המדינה שלפיה לצד ההסמכה הפארטיקולרית שקבועה בסעיף 29א(3) לפקודה, ניתן לפנות אל הסמכות הכללית של משרד הבריאות כמקור הסמיכה משלים – עשויה לעורר מורכבות מסוימת.

...

המדינה טענה כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות.

בתחילה, מצאנו כי הן פרשנות לשונית, הן פרשנות תכליתית של הביטוי "מקום" מוליכות אותנו למסקנה כי שירות רפואי שניתן באופן טלפוני או מקוון עשוי לבוא בגדר ביטוי זה. נוכח האמור, פנינו לבחון האם שירותי מוקד טלפוני שמכוון לפניות על רקע מצוקה רפואית מיועד לספק "שירותי רפואה". במישור לשון הפקודה, מצאנו כי על אף שפרשנות המדינה מעוררת מורכבות מסוימת, אין לומר כי היא חורגת ממתחם הפרשנויות האפשרויות.

לכך מצטרפות התכליות האובייקטיביות שעניינן הגנה על בריאות הציבור והזכות לחופש העיסוק, כאשר האיזון ביניהן מוביל למסקנה שלפיה יש לבכר את פרשנות המדינה שלפיה שירותי מוקד טלפוני על רקע מצוקה רפואית באים בגדר "שירותי רפואה". זאת, נוכח קידום ההגנה על בריאות הציבור, לעומת הפגיעה המוגבלת בחופש העיסוק.

לפיכך, מסקנתי היא כי יש לאמץ את פרשנות המדינה שלפיה מוקד כאמור מצוי בגדר "מרפאה" כהגדרתה בסעיף 34(ג) לפקודת בריאות העם, ובהתאם לנציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים נתונה סמכות בעניינו בהתאם לסעיף 29א(3), כפי שפורט לעיל.

זיקתה של הנתבעת 4, קופת חולים כללית, לטפול בתובעת היא בשניים: בהיותה האחראית על המרכז הרפואי שלוותה (להלן: שלוותה) בו טופלה התובעת בשנת 1998, ובהיותה אחראית על המרפאה לבריאות הנפש ברמת חן בה טופלה התובעת בשנים מאוחרות יותר.

בחוות דעתו, בהתייחס לתרופת ה- SEMAP ציין ד"ר ורטניק כי בשום מאגר לא הצליח למצוא מידע פומבי במדינת ישראל כדי לוודא שהתרופה היא בעלת אישור שיווק ממשרד הבריאות במועד בו קיבלה התובעת את התרופה.

אמנם, חוות הדעת נשענת על הטיעון העובדתי, וזה טרם הוכח, אך כידוע, הלכה היא כי השמוש בסמכות להורות על מחיקת תביעה על הסף שמור למקרים חריגים בהם ברור כי אין כל אפשרות, ולו קלושה, כי יעלה בידי התובע לקבל את הסעד לו הוא עותר בהתבסס על העובדות להן טען (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ ([פורסם בנבו], 4.6.2007)) [דוגמא למקרה כזה הוא חלקה הראשון של ההחלטה – כאשר מדובר בטענה רפואית שלא ניתן להוכיחה אלא באמצעות חוות דעת רפואית ומשזו לא הוגשה ניתן לקבוע כי אין אפשרות אפילו קלושה להוכחתה].

בהמשך תוקנה התביעה פעם נוספת לבקשת התובעת, וכן עוכב ההליך לתקופה מסוימת גם זאת לבקשתה בשל בר"ע שהגישה (בהמשך משכה התובעת את הבר"ע וההליכים נמשכו מאותה נקודה).

...

הנתבעת 4 טוענת כי דין התביעה נגדה להידחות על הסף הן בהעדר עילת תביעה – שכן לא הוגשה חוות דעת רפואית בתמיכה לטענות התובעת נגדה, והן בשל התיישנות התביעה שעניינה טיפול שניתן לתובעת בשנת 1998 (אין חולק כי מאז לא טופלה התובעת ולא ביקרה בשלוותה).

לסיכום ציין ד"ר ורטניק כי הוא הציג לתובעת "שיש לבקש את מסמכי האישור/רישום של תרופת ה- SEMAPבארץ, כי יתכן שיש כאן אפשרות של ניסוי הקשור לרישום התרופה במשרד הבריאות. דבר שדורש שורה של מסמכים ואישורים וקודם כל את אישור הפציינט להשתתפותו לניסוי בבני אדם". בהסתמך על דברים אלה טוענת הנתבעת כי היא שותפה בניסוי, טיפול בתרופת ה- SEMAP, ללא הסכמתה וללא ידיעתה, וכי התרופה לא הייתה מאושרת כדין באותה עת. לטענת הנתבעת 4, המומחה לא קבע כי התובעת שותפה בניסוי כאמור אלא רק ציין שיש לבדוק אם התרופה אושרה כדין, בירור שהתובעת לא עשתה, ומכאן שאין לה עילת תביעה של ממש.

לסיכום, מהטעמים שפורטו בבקשת הנתבעות 1-3 ראיתי להיעתר לבקשתן ולהאריך את המועד להגשת כתב הגנה וחוות הדעת מטעמן עד ליום 15.2.23.

על כן, אין מקום לפיצול הדיון והבקשה לפיצולו נדחית.

לסיכום, הבקשה לסילוק התביעה נגד הנתבעת 4 על הסף מתקבלת בחלקה ונדחית בחלקה האחר כמפורט לעיל.

בבית המשפט העליון עע"ם 5427/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: מדינת ישראל – משרד הבריאות, משטרת ישראל ובית החולים נ ג ד המשיבים: פלוני ו-19 אח' בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 27.6.2021 בעת"ם 12469-07-20 שניתן על-ידי כבוד השופטת ת' שרון-נתנאל בשם המבקשת: עו"ד יצחק ברט בשם המשיבים: עו"ד צבי ילינק ][]החלטה

הבקשה שבפני מיתמקדת רק בשניים מהסעיפים – המועד המדויק שבו הובא לראשונה לידיעתו של בית החולים השמוש בתרופות שפג תוקפן (סעיף ח' לבקשת המידע) והרשימה המלאה של תרופות שפג תוקפן ונעשה בהן שימוש (סעיף ט' לבקשת המידע).

בהקשר זה הודגש, כי המשיבים ציינו שהמידע דרוש להם על מנת להבין האם הם עצמם נפגעו מהפרשה ומה מידת הנזק שניגרם להם, בין היתר לשם קבלת ייעוץ מגורמי רפואה וכן לשם היתמודדות נפשית עם הפרשה.

בית משפט זה קבע כבר בעבר כי "בנסיבות שבהן רשות ציבורית נידרשת בפסק דין של בית משפט לעניינים מנהליים למסור לעותר מידע מסוים מכח חוק חופש המידע, ראוי להוציא צו לעיכוב ביצוע עד להכרעה בעירעור, שכן 'ברגע שיבוצע פסק הדין, יהפוך העירעור לתאורטי'" (עע"ם 3908/11 מדינת ישראל הנהלת בתי המשפט נ' עתון "דה מרקר" עתון הארץ בע"מ, פסקה 16 (12.7.2011)).

...

החלטתי מבוססת כאמור אך על העובדה שמסירת המידע בשלב הנוכחי תייתר את הדיון בטענות המדינה בעניין זה בערעור.

לצד זאת, ולנוכח האינטרס הברור של המשיבים בקבלת יתר המידע המבוקש, אני מורה כי הדיון בערעור ייקבע למועד קרוב, ולכל המאוחר עד סוף חודש נובמבר 2021.

סוף דבר: אני מורה על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי במובן זה שפריטי המידע שאליהם מתייחסים סעיפים ח'-ט' לבקשת המידע לא יימסרו למשיבים, וזאת עד להכרעה בערעור.

ביום 13/9/21 בוטל רישיון העסק על ידי רשות הרשוי בגין אי ביצוע דרישות משרד הבריאות ,לאחר שנמצאו בעסק תרופות מירשם לא חוקיות שהוצעו למכירה בעסק, כשעל פי ההודעה הביטול ניכנס לתוקף ביום 29/10/21.

ביום 11/5/22, לאחר שהעותר קיבל את כל האישורים הנדרשים, כולל אישור משרד הבריאות, ניתן בשנית רישיון לעסק.

אכן, לא ניתן להיתעלם מחשש המשיבות לשלום הציבור וביטחונו, עקב, בין היתר, המידע החסוי המודיעיני שהוצג לעיוני במעמד צד אחד והדברים הגלויים המופיעים בפרפרזה וכן בדברי ב"כ המישטרה בדיון בעתירה וכן מעשיית הדין העצמי מצד העותר הממשיך להפעיל את העסק ללא רישיון גם כיום למרות שעומד כנגדו בגין זה ם הליך פלילי תלוי ועומד , כמו גם בתקופות מסויימות בעבר בהן פעל העסק ללא רישיון לאחר שבוטל רישיון העסק הראשון ובטרם ניתן רישיון העסק השני.

...

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתובים, החלטתי להחזיר את הדיון לעריכת שימוע בעל פה לעותר ובא כוחו וזאת על ידי רשות הרישוי בעיריה ובנוכחות נציג המשטרה ,כאשר מצופה ששימוע שכזה ייערך בהקדם בלב פתוח ובנפש חפצה ולאחר מכן תתקבל החלטה נוספת של המשיבות ,שכמובן, במידת הצורך, ניתן יהיה לתקפה שוב בבית המשפט.

אני סבור שלא ניתן לבטל זכות זו של העותר לשימוע ולהגיד לו למעשה שאין צורך בשימוע בעל פה ,שהתכוונו לעשותו בהתאם לדין "על מלא" בנוכחות נציג המשטרה ולא עשו כן רק עקב תקלה שנפלה אצל המשיבות.

התוצאה: לאור כל האמור לעיל ,אני מחזיר את הדיון לעריכת שימוע בעל פה לעותר ובא כוחו וזאת על ידי רשות הרישוי בעיריה ובנוכחות נציג המשטרה ,כאשר מצופה ששימוע שכזה ייערך בהקדם בלב פתוח ובנפש חפצה ולאחר מכן תתקבל החלטה נוספת של המשיבות ,שכמובן, במידת הצורך, ניתן יהיה לתקפה שוב בבית המשפט.

לכשנודע לעותרת אודות התרופה והחוזר שיצא בעיניינה, פנתה למשיבה ביום 5.9.2022 בבקשה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק") וביקשה נתונים הנוגעים לחוזר ולהחלטה לעשות שימוש בקרוסיה, כן נתבקשו הפרטים הבאים: מועד הישיבה בה התקבלה ההחלטה בעיניין "תחליפיות לשימוש ב-Crusia שהנו תכשיר ביו-סימילאר ל-Clexane" וכן העתק פרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בנושא זה בכלל ובפרט את הנימוקים לקבלת ההחלטה לאשר את השמוש בקרוסיה בבתי החולים ובקופות החולים של המשיבה; זהות הנוכחים בישיבה כאמור ותאור תפקידם; זהות המוזמנים; העתקי החומרים הכתובים שנמסרו טרם קבלת ההחלטה וכן העתקים מהתגובות, ככל שהגיעו, מבתי החולים ו/או ממשרד הבריאות ו/או מגורמים אחרים, לחוזר שהופץ (נספח ה' לעתירה).

אולם, הזכות לקבלת מידע אינה מוחלטת, ובנסיבות מסוימות, המפורטות בסעיפים 9-8 לחוק, היא עשויה לסגת מפני אינטרסים מוגנים אחרים" (עע"מ 6863/18 קובי סניץ נ' משרד המשפטים, פסקה 5 (07.10.2019)).

סעיף 10 לחוק משרטט קווים מנחים לשיקול דעת הרשות בטרם תחליט לסרב למסור מידע, ולפיו בבוא הרשות לשקול לסרב למסור מידע עליה לתת דעתה "בין היתר, לעניינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו, וכן לענין הצבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה". סעיף 11 מתייחס למידתיות והוא מתוה לרשות את הדרך למסור מידע תוך השמטת פרטים, עריכת שינויים או הצבת תנאים בדבר דרך קבלת המידע והשמוש בו, חרף היות המידע מידע שאין למוסרו או שאין חובה למוסרו.

...

בדומה לנספח 3, גם נספח 4 הוא תכתובות דוא"ל בין הגורמים הרלוונטים במשיבה בעניין השימוש בקרוסיה (גורמים שזהותם שונה מזו בנספח 3 כשיש הודעת דוא"ל חופפת בשני הנספחים), ועל כן ומטעמים דומים אני מורה על גילוי התכתובות בנספח 4 תוך השחרת המלל המתייחס לאוכלוסיית היעד לשימוש בקרוסיה.

על כן, אני מקבלת את עמדתה העקרונית של המשיבה ומורה לחסות את נספח 5.

סוף דבר לאור האמור - אני מורה למשיבה לגלות/לחסות את המסמכים בהתאם להוראותי כמפורט בהחלטה.