ביום 8.3.2016 הגישו הורי המנוח, בשם עיזבונו, נגד מדינת ישראל, תביעה לפיצויים עקב מותו ולפי פקודת הנזיקין.
המדינה, בהגנתה, עתרה לדחיית התובענה על הסף, בטענה לחסם דיוני בשל מותו של המנוח במהלך פעילות מלחמתית מובהקת.
"פעולה מלחמתית" הוגדרה בחוק, ולאחר תיקון מס' 4, החל בעניינינו, כדלקמן: "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טירור, מעשי איבה או היתקוממות שהיא פעולה בעלת אופי לוחמתי, בהיתחשב במכלול נסיבותיה, ובכלל זה במטרת הפעולה, במיקומה הגיאוגרפי או באיום הנשקף לכוח המבצע אותה".
להלכה, "לאורך השנים נאלצת ישראל להיתמודד שוב ושוב עם מצבים מורכבים כאלה במהלך העימות המזוין המתמשך שבינה ובין חמאס וארגוני טירור אחרים הפועלים באזורנו. בעקבות כך נדרשו בתי המשפט לא אחת לאפיין את הפעילות המבצעית במקרים קונקריטיים ולקבוע אמות מידה אשר לפיהן ייקבע, למשל, האם מדובר בארוע "לוחמתי" החוסה תחת פטור מאחריות נזיקית לפי סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 .
בית המשפט קבע (בסעיף 12) כי הפעולה בגינה נפגע המנוח נועדה לשם מניעת פגיעה בגדר מטעמים בטחוניים להבדיל מפעולת שיטור למניעת גניבת רכוש.
...
מכך, נשמעו ראיות הצדדים בסוגיה זו.
בפסק-הדין קבע בית-משפט קמא, כי דין התובענה להידחות על הסף בשל נסיבות האירוע והיות המעשה "פעולה מלחמתית". בית המשפט נימק החלטתו בכמה טעמים, יחד ולחוד, כדלקמן: במצב המשפטי הקיים, לאחר תיקון מס' 4 לחוק, המחוקק הרחיב את הגדרת הפעולה המלחמתית לכל פעולה שנועדה למניעת טרור ומעשי איבה; גדר ההפרדה, ככלל ובתוואי זה בפרט, הוקמה לצורכי ביטחון ועל מנת לסכל חדירת גורמי טרור למדינת ישראל; במקום פעל כוח צבאי של יחידה מובחרת שתכליתו לסכל חדירה בתוואי זה של גדר ההפרדה לישראל, על רקע של אירועי חדירת מחבלים, ולאחר שנסתמו פרצות בגדר; המנוח וחבריו תועדו במצלמות האבטחה ונצפו על-ידי החיילים – עדויות שלא נסתרו והשתלבו בעדות חברו של המנוח, אלדרדון, אשר יחד עמו חצה את גדר ההפרדה באירוע – מבצעים פעולות שונות על מנת לפרוץ את הגדר ולחדור לשטחי ישראל; ולאחר שהוחל בנוהל מעצר חשוד ונקראו קריאות אזהרה ובוצע ירי באוויר, המנוח וחבריו החלו לרוץ לעבר שטחי ישראל, מה שחיזק את החשד בעניינם ונטע בכוח הצבאי תחושת סיכון; וזאת – בהינתן סברת החיילים, נוכח גובהם של המנוח וחבריו, כי מדובר בנערים בני 18-17; וכך גם בהינתן עדותו של אלדרדון כי בתוואי הגדר בו עסקינן לא עוברים מחפשי עבודה, כך שהכוח פעל לצורכי מניעת טרור.
אכן, מקובלת עלינו טענת המדינה כי לא בכדי הוקפץ לגזרה כוח של יחידה מובחרת חלף הכוח הצבאי שביצע אבטחה ביישובים.
משכך, מסקנתו של בית-משפט קמא כי מדובר בפעילות מלחמתית נטועה בחומר הראיות בתיק ולא נמצאה עילה שבדין להתערב בה.
במכלול האמור, מטעמים אלו, בנסיבות בהן פעל כוח של יחידה מובחרת במשימת מארב לצורך מניעת חדירה דרך גדר ההפרדה לשטחי ישראל, על רקע מידע מודיעיני, ופעילות המנוח וחבריו לפרוץ את גדר ההפרדה אשר נסתמו חוריה ומנוסתם ארצה חרף קריאות האזהרה וביצוע ירי באוויר, תוך שנוצר החשש בקרב החיילים מאירוע ביטחוני – לא שוכנענו להתערב בסיווגו של האירוע כ"פעולה מלחמתית".
אשר על כן, הערעור נדחה.
