עתירה לצו על תנאי לדחיית שימועים בעבירות ניירות ערך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 950/19 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון העותרת: התנועה למען איכות השילטון בישראל נ ג ד המשיבים: 1. פרקליט המדינה 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אליעד שרגא; עו"ד תומר נאור; עו"ד זהר אלטמן-רפאל בשם המשיבים: עו"ד ד"ר יובל רויטמן; עו"ד יונתן נד"ב ][]פסק-דין

הרקע להגשת העתירה המשיב 3 המכהן כשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, נחקר כחשוד במסגרת שתי פרשות שונות: במסגרת הפרשה הראשונה (להלן: "תיק ניירות הערך") נחקר המשיב 3 בחשד לבצוע עבירה של שימוש במידע פנים, כשבהמשך הורחבה החקירה בשל חשד לבצוע עבירות בקשר להליכי חקיקת תיקון 44 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, וביניהן שוחד, מירמה והפרת אמונים.

בתגובתם לעתירה טוענים המשיבים כי יש לדחותה על הסף, הן מכיוון שהעותרת מתעברת על ריב לא לה, והן בהיעדר עילה להתערבות בשקול הדעת המסור לגורמי התביעה בכל הנוגע לניהול חקירות.

כך, בתיק ניירות הערך המשיב 2 הודיע כי הוא שוקל הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע, ולאחר עריכתו הוחלט על השלמת חקירה שמתבצעת בימים אלו ממש.

...

מכל מקום, לא מצאנו כי התנהלות המשיבים לוקה בחוסר סבירות או מגלה עילה להתערבותנו בנסיבות המקרה.

על מצב דברים זה עמדתי אך לאחרונה בבג"ץ 837/19 פוקס נ' היועץ המשפטי לממשלה (‏4.2.2019) ואפנה את הקורא לדברים המובאים שם. גם בענייננו קיים נפגע ישיר היכול לייצג את עניינו במובהק יותר מכל עותר, ומשכך לא מצאנו להידרש לטענות מהסוג דנן (וראו גם בג"ץ 1416/19 עמותת הרצליה למען תושביה נ' היועץ המשפטי לממשלה )‏28.2.2019)).

העתירה נדחית אפוא על הסף.

על פי הודעת הפרקליטות, במהלך החקירה "בוצעו פעולות חקירה נרחבות, לרבות חקירת שורת בעלי תפקידים בשיכון ובינוי ובחברות בנות... פרשת שיכון ובינוי היא פרשת השוחד הזר החמור ביותר שנחקרה עד היום בישראל, בין היתר, בהיבט של הקפי העבירה ומספר החשודים המעורבים" וכן "במסגרת החקירה נתפס רכוש רב מהחשודים לשם הבטחת חילוט עתידי, כאשר כיום עומד על הקף כולל של כ-400 מיליון ₪". ביום 16.2.2021 פירסמה שיכון ובינוי דיווח מידי לבורסה שכותרתו "הודעת הפרקליטות בדבר שקילת העמדה לדין והזמנה לשימוע" (להלן: "הדיווח המידי"; נספח 9 לעתירה).

ההחלטה התקבלה תוך הוועצות בלווי משפטי פנימי וחיצוני, כמו גם לווי כלכלי פינאנסי; על יסוד תשתיות עובדתית רלוואנטית לגביה נערך בירור על ידי הועדה ובכלל זה טענות העותרת, עמדת שיכון ובינוי לרבות דיווחיה לרשות ני"ע וההליכים הפליליים הפומביים ובכלל זה ההחלטה בעיניין חילוט התפוסים; וכן לאחר בחינה יסודית של איתנותה הפינאנסית של שיכון ובינוי היום ובחינת השפעה של תרחישי חילוט שונים.

אשר לחשש מפני היתנהלות פסולה נשקלו בין היתר הנסיבות הבאות: (א) חילופי גברי בשיכון ובינוי ובכלל זה העובדה שהשליטה בחברה והנהלתה התחלפו מאז קרות האירועים ואין כיום אף נושא משרה שנחשד בדבר העבירות; נת"ע דחתה את טענות העותרת כי לא ניתן מצד אחד להסתמך על ניסיון שיכון ובינוי בתקופת ההנהלה הקודמת ומצד שני להיתחשב בכך שההנהלה התחלפה.

נטען כי הדין מחייב העלאת טענה נגד כשרות מתמודד בהקדם האפשרי; אורבניקס טענה בנוסף כי העותרת התחייבה במסגרת מיסמכי המיכרז שלא לבקש סעד לצורך עיכוב המיכרז או הפרויקט, והיא הפרה את היתחייבותה זו בטענה שהבקשה לצוו ביניים מוגשת בחוסר ברירה, טענה שאינה מצדיקה היתעלמות מתוקפן של הוראות המיכרז המחייבות; כמו כן נטען כי העותרת הסתירה בחוסר תום לב את התמונה המלאה ביחס למכרז קריית המודיעין שם נדחו טענות שפיר, הדומות לטענות בעתירה דנה.

גם בעניינינו, בשים לב לדיון הרציני שערכה ועדת המכרזים ובכלל זה קבלת חוות דעת יועצים פיננסים מטעמה, לכך שאין מקום לעשות מניפולציה בדוחות הכספיים, שמצבה הפינאנסי העדכני של שיכון ובינוי ללא המניפולציה המתבקשת עולה בהרבה על תנאי הסף ואין מחלוקת כי מדובר בחברה בעלת חוסן פינאנסי, כי ההליך הפלילי נמצא בראשיתו ואין לדעת כיצד יסתיים והאם יוטלו על שיכון ובינוי קנסות ובאיזה גובה, כי גם לאחר סימולציית קנסות בגובה 450 מיליון ₪ קבעו היועצים הפיננסים של הועדה כי יש לשיכון ובינוי איתנות פינאנסית, כי שותפות שיכון ובינוי באורבניקס בעלות איתנות פינאנסית משל עצמן, וכי הפרויקט צפוי להתנהל כמשק סגור ולקבל לווי פינאנסי עוד בטרם יסתיים ההליך הפלילי - החלטת ועדת המכרזים סבירה ואין מקום להתערב בה. שהוי ויתר טענות הסף אמנם על פניו, יש שהוי במועד העלאת הטענה כיוון שהחשדות היו ידועים כבר בשנת 2018, החלטת כב' השופט אבנון התקבלה באוקטובר 2020 ושפיר, בעלת המניות בעותרת, הגישה עתירה דומה בעיניין קריית המודיעין כבר בחודש ספטמבר 2020.

...

בית המשפט העליון קבע כי "מקובלת עליי טענת המשיבות בהקשר זה, כי בקשת המערערת לשנות את הדוחות הכספיים רטרואקטיבית – וזוהי משמעות טענת המערערת הלכה למעשה – היא ספקולטיבית ונטולת בסיס חוקי ומעשי. אין זה מתפקידה של הוועדה להכריע בדבר עברה הפיננסי של שיכון ובינוי על סמך ספקולציה בדבר העונש שייגזר עליה ככל שתורשע, ואין שום תימוכין לסברה כי התחשבות בחשדות הייתה מובילה למסקנה כי שיכון ובינוי לא הייתה עומדת בתנאי הסף הפיננסיים" (שם, פס' 38).

בית המשפט העליון קבע "שמלוא השיקולים נשקלו על ידי הוועדה והמסקנה אליה הגיעה סבירה בנסיבות העניין ואינה מגלה עילה להתערבות" (שם, פס' 37).

סוף דבר העתירה נדחית.

הנאשם אינו עובד בעת הזו אם כי עבד בעבר משך כארבע שנים בבורסה לניירות ערך.

לאור האמור עתרה המאשימה להרשעת הנאשם, הטלת צו של"צ, מאסר מותנה והתחייבות.

מועד שימוע ההחלטה נדחה בשבוע נוסף, מטעמים הנובעים מעבודת בית המשפט, אך גם בהגיע מועד השימוע לא היתקבל כל מיסמך.

באשר לענישה לגופה, לאחר ששקלתי היטב את טיעוני הצדדים ונתתי דעתי לכלל השיקולים הצריכים לעניין, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, שלא יעבור על העבירות בהן הורשע.

...

לאור כל האמור, לא מצאתי כל נימוק לסטייה מן הכלל על פיו האשם בביצוע עבירה יורשע בה. משכך אני מרשיע את הנאשם בעבירות בהן נמצא אשם על פי הודייתו ובהתאם להכרעת הדין.

באשר לענישה לגופה, לאחר ששקלתי היטב את טיעוני הצדדים ונתתי דעתי לכלל השיקולים הצריכים לעניין, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, שלא יעבור על העבירות בהן הורשע.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8311/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ העותרת: משמר הדמוקרטיה הישראלית נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פרקליטות מחוז תל אביב (מסוי וכלכלה) 3. בית משפט השלום בראשון לציון 4. ח"כ חיים כץ עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרת: עו"ד יובל יועז; עו"ד אוהד שפק בשם המשיבים 2-1: עו"ד שוש שמואלי; עו"ד רנאד עיד בשם המשיב 4: עו"ד נוית נגב; עו"ד יאנה פוגל-סלוצניק; עו"ד תובל בוך ][]פסק-דין

מימצאי החקירה גילו חשד לבצוע עבירה נוספת, בתחום טוהר המידות, שנעברה אגב הישתתפותו של חה"כ כץ בהליכי החקיקה של חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (תיקון מס' 44), ס"ח 2272 (להלן: תיקון 44).

החלטת החסינות פקעה עם התפזרותה של הכנסת ה-22, ואולם היועמ"ש לא פעל להגשה מחודשת של כתב האישום נגד חה"כ כץ – וזאת בנסיבות שבהן התברר כי ישנם חשדות נוספים נגדו, בנוגע לבצוע עבירות מס. ביום 18.1.2021 נערך שימוע לחה"כ כץ בעבירות המס, ובסופו של דבר הוחלט כי יש לגנוז את התיק בהעדר סיכוי סביר להרשעה.

סוף דבר התוצאה היא שהעתירה נדחית, וממילא מתייתרת הבקשה למתן צו ביניים.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובות המשיבים, על נספחיהן, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות התביעה.

בלא לגרוע מכל האמור לעיל, יבואר כי איננו מביעים עמדה לגבי הסדר הטיעון לגופו, וחזקה על בית משפט השלום כי בבואו להחליט אם לאשרו או לדחותו, יבחן את הסדר הטיעון כחוכמתו וכנדרש על פי דין.

סוף דבר התוצאה היא שהעתירה נדחית, וממילא מתייתרת הבקשה למתן צו ביניים.

מונח לפניי ערעור על החלטת מפקד מחוז מרכז של משטרת ישראל, ניצב אבי ביטון (להלן – המשיב) שחתם ביום 25.10.23 על צו מכוח סמכותו לפי סעיף 12ב4 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן – חוק הכניסה לישראל), במסגרתו הורה על סגירת בית העסק של המערער (להלן – המערער), מסעדת "חומוס בהדונס" ברעננה (להלן – בית העסק) למשך 30 יום, וזאת בשל חשד לבצוע עבירה של העסקה והלנת שוהה בלתי חוקי בבית העסק.

המערער, באמצעות בא כוחו עו"ד איתי שוחט, חזר על טענותיו בכתב ואף הוסיף עליהן, ואילו ב"כ המשיב פקד עו"ד איבון בנדל, טענה כי יש לדחות את העירעור משום שלא נפל כל פגם בהחלטת המשיב שהיא החלטה מנהלית, והמערער לא הצביע על כל עילה המצדיקה היתערבות בה. בסופו של הדיון הוגש לעיוני תיק החקירה של משטרת ישראל, במסגרתו נחקרו המערער וכן שוהה בלתי חוקי תושב אזור יהודה ושומרון בחשד לבצוע עבירות של העסקה והלנה של שוהה בלתי חוקי ועבירה של כניסה ושהייה בישראל שלא כחוק, בהתאמה.

אך כאמור, המחוקק לא מצא לנכון לקבוע מנגנון שימוע בטרם מתן החלטה, והמחוקק אף עשה זאת בכוונת מכוון, כפי שצוין בהצעת החוק הממשלתית לתיקון מס' 26 לחוק הכניסה לישראל ("ההצעה קובעת זכות שימוע לאחר הוצאת הצוו וכן זכות ערעור לבית משפט על צו זה"; ה"ח הממשלה תשע"ו מס' 1020, ע' 528).

במלוא הענווה הנדרשת, עמדתי שונה מעמדת כבוד ס' הנשיאה טורס, שבין נימוקיו מצביע על לשון החוק הנוקטת בביטוי "ערעור" ולא "השגה" או "עתירה", כמקובל במשפט המינהלי (ומפנה בעיניין זה לע"א 1326/91 הבורסה לניירות ערך נ' מרקוס, פ"ד מו(2), 441 (1992)), לפגיעה הקניינית הקשה במי שניתן נגדו צו מכוח חוק הכניסה לישראל, כמצדיקה ביקורת שיפוטית רחבה, וכן לעובדה כי אין לקצין המישטרה יתרון על פני בית המשפט, או מומחיות או בקיאות יתרה שמצדיקים את צימצום הקף הבקורת השיפוטית.

סעיף 12ב7 לחוק הכניסה לישראל קובע: (א)  צו הגבלה מנהלי או צו הגבלה שפוטי יקבע תנאים, הגבלות או איסורים על השמוש במקום, לרבות סגירת המקום לתקופה הנקובה בצו, והכול במידה שלא תעלה על הנידרש בנסיבות העניין כדי למנוע המשך ביצוע עבירה במקום.

...

המערער, באמצעות בא כוחו עו"ד איתי שוחט, חזר על טענותיו בכתב ואף הוסיף עליהן, ואילו ב"כ המשיב פקד עו"ד איבון בנדל, טענה כי יש לדחות את הערעור משום שלא נפל כל פגם בהחלטת המשיב שהיא החלטה מנהלית, והמערער לא הצביע על כל עילה המצדיקה התערבות בה. בסופו של הדיון הוגש לעיוני תיק החקירה של משטרת ישראל, במסגרתו נחקרו המערער וכן שוהה בלתי חוקי תושב איזור יהודה ושומרון בחשד לביצוע עבירות של העסקה והלנה של שוהה בלתי חוקי ועבירה של כניסה ושהייה בישראל שלא כחוק, בהתאמה.

על כן, אני דוחה את טענת המערער, וקובע כי ההליך שלפניי הוא הליך מנהלי, שממנו גם נגזר היקף הביקורת השיפוטית על החלטת המשיב.