התביעה היתנגדה לביטול ההרשעה, תוך ששמה דגש על מהות העבירה, ונסיבות בצועה בידי חבר כנסת ושר בממשלה כלפי קצינה בשירות במשרד ראש הממשלה; כן עמדה על הפגיעה במתלוננת עקב המעשה, ולאור האופן בו ניהלה ההגנה את מהלכיה, שהסב לה, כנטען, פגיעה מיוחדת.
העותרת בבג"צ 5853/07 – אמונה, תנועת האישה הדתית לאומית, טוענת כי מינויו של ח"כ רמון לשר ומישנה לראש הממשלה הוא צעד בלתי סביר באופן קצוני, הפוגע פגיעה אנושה ברשויות השילטון ובכבודה של הממשלה; לדבריה, מינוי זה מעיד על הפעלת שיקול דעת פסול בידי של ראש המשלה, הממשלה והכנסת, בהיותו נוגד את המבחנים שעוצבו בהלכה הפסוקה למינויים של אנשי ציבור לתפקידים צבוריים שונים.
ואכן, בעבר, כאשר נידרש בית משפט זה לעתירות שבקשו לבטל את מינויו של חבר הכנסת רפאל פינחסי ליושב ראש ועדה מוועדות הכנסת נקבע כי "יש איפוא להבחין בין כשירותו של חבר כנסת למלא את תפקידיו כחבר כנסת לבין כשירותו לפעול במסגרות חיצוניות לכנסת, כגון במסגרת הרשות המבצעת" (בג"ץ 7367/97 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(4) 547, 557 (559).
בהקשר זה נזכיר, כי בית משפט זה קבע שהיקף הבקורת על חקיקת משנה שקבלה אישור של הכנסת מצומצם יותר מזה המופעל כלפי חקיקת משנה רגילה, שאינה חייבת באישור כאמור (ראו למשל, בג"ץ 108/70 מנור נ' שר האוצר, פ"ד כד(2) 442, 445 מול האותיות ג-ד (1970); בג"ץ 491/86 עירית ת"א נ' שר הפנים, פ"ד מא(1) ,757 774 (1987); בג"ץ 4769/90 זידאן נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד מז(2) 147, 172 (1993); כללית לגבי שקולי ההתערבות בחקיקת משנה, ראו בג"ץ 156/75 דקה נ' שר התחבורה, פ"ד ל(2) 94 (1976)).
...
ההגנה התנגדה לבקשה זו. בית המשפט דחה את בקשת התביעה, וכך נימק את עמדתו (פסקה 16ה לגזר הדין):
"בעניינו של הנאשם בתיק זה הגענו לידי מסקנה כי הנסיבות הכוללות של ביצוע העבירה אינן מצדיקות את הקביעה כי יש בעבירה משום קלון. המעשה החד-פעמי והבלתי מתוכנן בוצע על ידי הנאשם בעקבות שיחה חסרת טעם, במצב נפשי של אדישות. המעשה נמשך 2-3 שניות ונפסק מיד. השארת ההרשעה על כנה בניגוד להמלצת שירות המבחן, והקביעה כי אין במעשיו של הנאשם משום קלון, הם איזון נכון בין האינטרסים השונים, ומתן ביטוי נאות להיבטים השונים שהתעוררו בתיק זה, לרבות שיקולי מדיניות משפטית ראויה".
בענין העונש, גזר בית המשפט על ח"כ רמון עונש של 120 שעות שירות לתועלת הציבור, ופיצוי למתלוננת בשיעור 15,000 ₪.
במסגרת הודעת השר שיטרית לכנסת הוא, אמר, בין היתר, את הדברים הבאים:
"אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה בישיבתה היום כדלקמן: צירוף שרים לממשלה בהתאם לסעיף 15 לחוק יסוד: הממשלה... אני מבקש לומר... לפני שאני מוסר את ההודעה, כי ראש הממשלה בדבריו בפני ישיבת הממשלה שבה אושרו השינויים הללו בממשלה אמר כדלקמן: ח"כ רמון הורשע בבית המשפט. צריך לומר, שבית המשפט, כשדן בנושא העונש, פסק את העונש במפורש באופן כזה שלא ימנע ממנו פעילות ציבורית בכנסת ובממשלה, וזאת אף על פי שהתביעה בקשה לפסוק שיהיה בעניינו קלון, ואף בקשה עונש שימנע ממנו לחזור לכנסת ולממשלה. שקלתי את המינוי של חיים רמון ואת כלל השיקולים בנושא זה – מחד גיסא את פסק הדין, העונש, ואת כל מה שכרוך בנושא; מאידך גיסא, את התרומה שיש למינוי חיים רמון לממשלה, לכנסת, ולעבודתו כראש הממשלה. לאחר ששקלתי בנושא, החלטתי שבאיזון בין השיקולים גוברים השיקולים למנותו לשר מאשר לא למנותו, ועל כן קבלתי את ההחלטה, וזאת אחרי שלמדתי את החלטת בית המשפט בנושא. על בסיס הדברים האלה של ראש הממשלה, ביקש ראש הממשלה, וכך החליטה הממשלה, לצרף את חבר הכנסת חיים רמון לשר נוסף בממשלה".
בעקבות הודעה זו של השר שיטרית, התקיים דיון במליאת הכנסת ביחס לשאלת אישורה של הכנסת את החלטת הממשלה בענין צירופו של ח"כ רמון לממשלה.
יחד עם זאת, משזוהי עמדת חבריי, ביקשתי לפרוש עמדתי שתמציתה כי לעת הזו אין מנוס מביטול ההחלטה על המינוי לכהונת שר.
בסיומם של דברים אפנה לדבריו של השופט טירקל בעניין פלונית, שם הפנה לדברים שאמר בשעתו השופט זילברג:
"אם מבקשים אנו להיות מדינה למופת, חברה שהיא אור לגויים ועם סגולה, עלינו לזכור - כפי שהיטיב לומר זאת השופט מ' זילברג - כי:
במילים לא די. על שיקול זה לקבל משקל ההולם את מידותיו בקבלת החלטה על מינויו של אדם לתפקיד ציבורי, וכך צריך היה להיעשות במקרה זה.
ש ו פ ט ת
השופט א' גרוניס:
במחלוקת שנפלה בין חברותי השופטות, מצרף אני דעתי לדעתה של השופטת א' פרוקצ'יה כי דין העתירה להידחות.
על יסוד כל האמור מסקנתי היא שעל בית המשפט להימנע מהתערבות בהחלטה.
