על הליכי המיכרז:
בחודש 5/2018 פירסמה המשיבה מס' 1 בשתי העתירות (להלן: "הערייה") מיכרז פומבי 24/18 "לבצוע עבודות קבלן ראשי להקמת מרכז אמנויות המוסיקה ואודיטוריום ערוני" בקרית ים (מיסמכי החלק הכללי של המיכרז צורפו כנספח 2 לעתירת אבו עיאש; ממסמכי המיכרז בכללותם צורפו כחלק מן ההצעות שצרפו כל אחת מן העותרות אבו עיאש ושתית בעתירותיהם).
סעיף 5 לתנאים כלליים של המיכרז כלל "תנאים מוקדמים להישתתפות במיכרז" מאחר ונידרש בהמשך לתנאי הסף, שכן הם עומדים בלב המחלוקת, נביא את תנאי הסף האמורים בסעיף 5.1 לתנאי המיכרז:
"...המציע ביצע בישראל בעבר לפחות 2 (שני) פרויקטים אשר הקמתם הסתיימה במהלך 7 (שבע) השנים האחרונות שלפני היום הקבוע, הדומים במורכבותם לעבודות נשוא מיכרז זה, ואשר הנם מבני ציבור, או מוזיאונים, או אולמות למופעים, או מבני אקדמיה, או מבני משרדים ברמה גבוהה, או בתי אבות סיעודיים ובתי חולים, או בתי מלון, או היכלי ספורט בני 2,000 מושבי קהל ומעלה: בהקף שלא יפחת מ- 35,000,000 (שלושים וחמישה מיליון) ₪+ מע"מ לכל אחד מהפרויקטים. למען הסר ספק, מבני תעשייה (למעט משרדי תעשיית הייטק), מבני איחסנה, מבני ספורט פשוטים ומבני בתי ספר ומגורים/ אכסניות/ מעונות, לא ייחשבו פרויקטים דומים לצורך סעיף זה.
נטען כי צורפו הוכחות לבניית פרויקט בעלות של 86 מיליון ₪ והקף העבודות של פרויקט פארק מדעי החיים הוא 65 מיליון ₪, כאשר אפילו נקבל את פרשנות ועדת המכרזים ופרופ' דקל, הרי ביצעה העותרת עבודות בהקף 30 מיליון ₪, אמנם נמוך ב-5 מיליון ₪ מן ההקף שנידרש, אך מקום שזהו ההפרש, ומקום שבו אבו עיאש ביצעה פרויקט אחר בהקף 86 מיליון ₪ הרי שפסילת הצעתה הוא מעשה מינהלי בלתי סביר.
...
בעתירה טענה אבו עיאש, כי המכרז לא כלל כל תנאי הקובע כי קבלני משנה ממונים לא ימנו על קבלני המשנה כאשר הן נוסח סעיף 5 לתנאים הכלליים למכרז והן תכלית סעיף זה אינם תומכים במסקנה זו. נטען עוד, כי נוסח סעיף 5 (שצוטט לעיל), אינו מזכיר, ולו ברמז, שקבלני משנה שמונו על-ידי המזמין אינם יכולים להיחשב כקבלני משנה.
עיון בכתב התשובה מעלה כי הנימוקים שהביאו את העירייה לבטל את החלטת ועדת המכרזים הוא צירוף תמליל שיחה בין מר דונסקי לבין נציג אבו עיאש ממנו למדה העירייה, כי מר דונסקי אישר לאבו עיאש לצרף כחלק ממילוי התנאים הכלליים את מכרז פארק מדעי החיים, שחברת קידן היתה מפקחת בו. נטען כי העירייה עיינה באותו תמליל והגיעה למסקנה כי בנסיבות אלה רשאית היתה אבו עיאש לסמוך על כך. נטען בתגובה, כי "אותם דברים שנאמרו על-ידי יועץ המכרז באותה שיחת טלפון שהוקלטה ותומללה (נספח 8 לעתירה), היו עשויים להתפרש כך, שהיועץ למעשה אישר ואם לא אישר במפורש, אז רמז, באופן שעשוי היה לטעת אצל העותרת את האמונה, שפרויקט פארק מדעי החיים מוכר לו ושהוא יודע שקבלני המשנה שהועסקו בו היו קבלנים ממונים" (סעיף 3 לכתב התשובה).
עוד אוסיף כי הטענה כי קבלן ראשי אחראי לאספקת שירותים לאתר והוא אחראי לאספקת אמצעים לקבלני המשנה אף היא אינה מובילה למסקנה, כי במקרה זה אין להכליל את העבודות שביצעו קבלני משנה ממונים בהיקף הפרויקט.
מסקנתי אפוא, כי אף פרשנות תכליתית מובילה למסקנה כי הפרשנות, לפיה יש להוסיף את היקף העבודות של קבלני משנה ממונים במקרה ספציפי זה ולאור הוראות ההסכם המשולש להיקף העבודות בפרויקט פרק מדעי החיים בחיפה, היא פרשנות סבירה בהחלט, הן לשונות, הן תכליתית ומציע סביר רשאי היא לבין את תנאי הסף באופן זה.
לאור האמור לעיל ומאחר ואף פרשנות זו סבירה, ופרשנות זו מרחיבה את מעגל המשתתפים במכרז, יש לקבוע כי אבו עיאש עונה על תנאי הסף האמור בסעיף 5 לתנאי המכרז.
לסיכום:
מצאתי שלא לאשר ההסדר אליו הגיעה העירייה עם אבו עיאש ולהחזיר את העניין לועדת המכרזים.
