עתירה לפיצויים בגין תאונת דרכים באוטובוס

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.2.2019 שתוקן ביום 26.3.2019 (ת"א 44217-06-12 ו-ת"ת 41302-10-17, כבוד השופטת ח' וינבאום וולצקי), נדונה תביעת פיצויים שהגיש המשיב נגד המבקשים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

רקע המשיב, יליד 21.2.1951, נפגע בתאונת דרכים ביום 24.5.2011 בהיותו נוסע באוטובוס.

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המבקשים שבה עתר לפיצויים בגין התאונה.

...

המשיב טוען כי סיכויי הערעור קלושים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ומשכך יש לדחות את הבקשה.

סופו של דבר – הבקשה מתקבלת במובן זה שהתשלום בגובה 669,000 ש"ח יעוכב בשלב זה עד לקבלת החלטות במל"ל בנוגע לזכאות ושיעור הקצבאות העתידיות שלהן זכאי המשיב; שלאחר קבלתן ניתן יהיה לחשב במדויק את הסכום לניכוי, ולנכותו בהתאם.

הוא עותר לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לו, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

בהקשר זה יצוין, כי לו היה ממש בטענת הנתבעת בסיכומיה, לפיה מעורבות האב לא נזכרה טרם ההליך וגירסתו נבדתה לצרכי ההליך (בלשונה: "צץ משום מקום כדי לנסות לתמוך בגירסת בנו ולחזק אותה"-פ/17), ניתן היה לצפות לגירסה מצידו של האב שהיא קרובה יותר לתאונה עצמה ותומכת בתיאורי התובע אודותיה: התובע העיד כי המתין לאוטובוס, שעתיד היה להגיע מכיוון מסוים, ואז נפגע מרכב שחלף בכיוון הנגדי, בו הספיק לחזות בחטף בלבד ולהבחין בצבעו השחור בלבד.

...

עוד לא שוכנעתי כי יש לייחס משקל משמעותי לחובת התובע, בגין הימנעות מזימונו לעדות של דודו נאסר, שלדברי התובע ואביו הגיע למקום האירוע במהלך בו פינה האב את התובע לבית החולים.

מסקנה זו מתחדדת נוכח טענת התובע ובא-כוחו, כי הנתבעת הפעילה חוקר מטעמה שביצע חקירה ובכלל זה שוחח עם התובע ואביו.

איני מקבל את עתירת התובעים לחייב את הנתבעת בהוצאות נוספות.

הנתבע 1 הגיש כתב תביעה שכנגד, במסגרתו עתר לפצוי בסך 10,300 ₪ בגין נזקיו שנגרמו בתאונת הדרכים.

היא גם נישאלה האם היו רכבים חונים במקום התאונה במועד התאונה, והיא השיבה שלא היה שום רכב היכן שהייתה הפגיעה, אך בהמשך העידה כי היא לא יכלה לראות טוב מכיוונה כיוון שלא היה שדה ראייה טוב בשל הסיבוב, והיא הוסיפה כי בכיוון שלה היה אוטובוס אבל לטענה הוא לא הפריע לה. היא נישאלה בחקירתה הנגדית על גירסתה לפיה האוטובוס לא הפריע לה, אך היא טענה שהיא לא יכולה לענות על שאלה זו וניכר כי היא מיתחמקת ממתן תשובה (עמ' 6, שורות 22-26).

יצוין כי דו"ח המישטרה קבע כי לא ניתן לקבוע מה גרם לתאונה מאחר ונהג רכב ב' הזיז את רכבו.

...

סוף דבר משכך, מצאתי לקבוע כי התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, כך שהנתבע 1 בלבד יישא בשיעור של 20% מהנזק, דהיינו הנתבע 1 ישלם לתובעת סך של 14,893 ₪.

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, התובעות יישאו בשיעור של 80% מהנזק שנגרם לרכב התובע, דהיינו התובעות ישלמו לתובע סך של 7,022 ₪.

בפניי תביעה לפצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לאוטובוס שבבעלותה (אוטובוס מסוג מאן, מ.ר. 66-953-32, להלן: "האוטובוס") בשל תאונת דרכים שארעה ביום 5.8.2018 ברחוב חטיבת גבעתי ביבנה (להלן: "התאונה").

בהקשר זה יש לציין כי למרות שבחשבונית המוסך מאהר מצוין כי הרכב שהה במוסך ארבעה ימים (6-9.8.2018), עתרה התובעת לפצוי בגין 1.5 ימים בלבד, בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמה.

...

בכל הנוגע לטענות הנתבעת כנגד חוות דעתו של רו"ח בנצקי אני מפנה לדברים שכתבתי בפסק דיני בתא"מ (חי') 38755-01-19 אפיקים - שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ נ' משה פריד (26.5.2019): "10. איני מקבלת את טענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי השבתת האוטובוס לשלושה ימים גרעה מפדיון התובעת. בחוות דעתו מתאר רואה החשבון בנצקי את האופן בו מתוגמלת התובעת על-ידי משרד התחבורה וכיצד שיטת תגמול זו נועדה להמריצה לקיים נסיעות רבות ככל האפשר. עוד ציין רואה החשבון בנצקי כי כל אוטובוס פנוי בתובעת מבצע נסיעות תגבור, בדרך כלל בקווים הרווחיים ביותר. מכאן כי כל אוטובוס תקין משמש להשאת פדיונה של התובעת, ואין צורך בהוכחת הזמנת עבודה ליום מסוים על מנת לעמוד בנטל הראיה כי השבתת האוטובוס פגעה בפדיונה של התובעת.

אף איני מקבלת את טענת הנתבעת, כי אין לקבל את חוות דעתו של רואה החשבון בנצקי, שכן לא התייחס למצבת האוטובוסים העודפים.

כן תשלם הנתבעת לתובעת החזר מחצית ראשונה של אגרת בית המשפט בסך 379 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 1,200 ₪.

בתביעה שלפניי עותר התובע לפצוי בשל נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 7.4.2011, מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

הפסד שכר וגריעה מכושר ההישתכרות התובע טוען בתצהירו כי לפני התאונה עבד כמלווה של ילד בעל נכות, תמורת שכר חודשי של 2,099 ש"ח, ובמקביל נטל חלק בגידול ילדיו, וכי סמוך למועד התאונה היתקבל לעבודה כנהג אוטובוס בחברת הסעות, עבודה בה אמור היה להתחיל לעבוד ביום 1.5.2011 עבור שכר של 7,000 ש"ח, אך הדבר נבצר ממנו בעקבות התאונה.

...

על רקע כל האמור לעיל יש לבחון, מהו בסיס השכר אשר לפיו יש לחשב את הפסדי השכר של התובע, לעבר ולעתיד.

נוכח כל האמור לעיל ייפסק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר כדלקמן: א. בגין תקופת הנכות הזמנית עליה הורה המומחה בתחום האורתופדיה, ארבעה חודשים ועשרה ימים, ייערך חישוב על בסיס שכרו האחרון של התובע קודם לתאונה (סך של 2,099 ש"ח * 4.3 = 9,025 ש"ח, כולל פנסיה - 10,153 ש"ח) בניכוי גמלת הבטחת ההכנסה שקיבל התובע בחודשים אפריל עד יוני 2011 (1,758 ש"ח*3 = 5,275 ש"ח).

סיכומם של דברים - הנה כי כן, ומכל הטעמים המפורטים לעיל, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך של 115,239 ש"ח. כמו כן תישא הנתבעת באגרת המשפט ובשכר טרחת עורך-דין בהתאם להוראות הדין.