עתירה לפיצוי בגין נזקי רכוש עקב רשלנות משטרת ישראל

על כן, עתר התובע לפצוי כולל בסך של 94,982 ₪ בגין ניזקי רכוש, על פי חוות דעת שמאי מטעמו (נספח ג' לכתב התביעה).

" בע"א 3580/06 עיזבון המנוח חגי יוסף נ' מדינת ישראל (21.03.11), עמ' 35, בפסק דינה של כב' השופטת פורקצ'יה, נקבע כי בבחינת אחריות המישטרה בעוולת הרשלנות, יש לבחון חובת הזהירות במנותק מהנזק ולברר הקשר הסיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק הנטען: "קיומו של נזק שניגרם בעקבות פעולת המישטרה אינו בהכרח, כשהוא לעצמו, אינדיקאציה להפרת חובת הזהירות. עשוי להיות כי איש מישטרה יעמוד בחובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליו, ויפעל כאדם סביר בנסיבות העניין, וחרף זאת ייגרם נזק אגב הפעולה המשטרתית. השאלה היא, תמיד, האם במסגרת חובת הזהירות המוטלת על איש המישטרה, חלה עליו חובה לצפות את הנזק שארע בעקבות היתנהגותו, והאם הוא נקט באמצעים סבירים למנוע אותו. שאלה זו אחוזה באופן הדוק בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. עניינה במבחן האם איש מישטרה סביר היה צופה את היתרחשות התוצאה המזיקה בנסיבות המקרה, ונוקט אמצעים למניעתה (ענין לוי נ' משטרת ישראל, פסקות 6-11 לפסק דיני; ע"א 337/81 בוסקילה נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 337, 346 (1984)). יש, איפוא, לבחון את שאלת קיום החובה במנותק מהנזק, ואף לברר את שאלת הקשר הסיבתי בין הנזק להפרת החובה, ככל שזו ארעה." ובהמשך, בעמ' 53-54, נפסק כי יש לבחון את היתנהגות אנשי המישטרה בזמן אמת, בעת עשיית הפעולות וקבלת ההחלטות: "שאלת הפרת חובת הזהירות הקונקרטית שחלה על גורמי החקירה והתביעה נחתכת על-פי הנסיבות, התנאים והאפשרויות שהיו קיימים במועד הרלוואנטי שבו היתנהגות הרשות עומדת למבחן. סבירות ההיתנהגות נבחנת על-פי מכלול הנתונים ששמשו את הרשות במועד הקובע. אין בוחנים את ההיתנהגות בדרך של "חכמה לאחר מעשה". הטיעון המרכזי של התובע הנו כי כוח ההשתלטות שפרץ לביתו גרם לנזק רכוש במזיד וכי עצם הפריצה לביתו הייתה מיותרת ובנגוד להוראות צו החיפוש.

...

לאור האומר, אינני מקבלת את טענות התובע לגבי נקיטת אלימות כלפיו וכלפי בני משפחתו.

על כן, אני דוחה את טענת התובע לגבי תקיפה מכוח סעיף 23 לפקודת הנזיקין.

חרף עוגמת הנפש ושלילת חירותו של התובע עד לסיום פעילות כוח ההשתלטות, אני רואה לנכון לדחות את טענות התובע גם בעניין זה. סוף דבר: התביעה נדחית.

בפניי תביעה כספית בגין ניזקי רכוש שנגרמו לבית התובע וחצר ביתו כתוצאה משריפה שפרצה במשאית הנתבע 1, אשר חנתה בסמוך לבית.

בנוסף, התובע עתר לפצוי בגין עגמת נפש בסך של 20,000 ₪ וכן החזר שכ"ט השמאי בסך של 5,900 ₪.

התובע טען עוד, כי בנסיבות העניין מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ומשלא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל המוטל עליו מכוח סעיף 39 לפקודת הנזיקין ומשאין חולק, כי הנזקים לבית התובע נגרמו בשל השריפה שפרצה במשאית הנתבע, יש לקבוע, כי הנתבע התרשל ועליו לפצות התובע בשל הנזקים שנגרמו לביתו.

נטען, כי חזוק לכך ניתן למצוא בדו"ח משטרת ישראל לאחר הארוע, לפיו הרקע לארוע "אינו ידוע". אמנם ההצתה הייתה בזדון, אך לא ידועות לנתבע נסיבות המקרה ומי האשם בכך.

(ראו, ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר (מיום 30.7.95), רע"א 2843/18 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' ישראל פוליקוב, (15.10.18), ת"א (ת"א) 29616-06 קבוץ אייל - חקלאי אייל השרון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' קרן לביטוח ניזקי טבע בחקלאות (29.12.09)).

...

לאחר בחינת חוות דעת של השמאי ושמיעת עדותו של מר שרייבר, הגעתי למסקנה, כי תוכן חוות דעתו לא נסתרו על ידי הנתבעים וכי יש מקום לקבל את מלוא חוות הדעת, בפרט נוכח היעדר חוות דעת נגדית או קביעת מומחה אחר מטעם הנתבעים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל.

אני מורה לנתבעים, באמצעות הנתבעת מספר 2, לשלם לתובע פיצוי בסך של 119,829 ₪ (כולל מע"מ).

בפניי תביעה כספית לפצוי בגין ניזקי גוף ורכוש בסכום של 33,800 ₪ הכוללים בחובם רכיבים שונים והם: רשלנות, איומים, תקיפה, שימוש שלא כדין בסמכויות עפ"י חוק, שימוש בכוח מופרז ובלתי מידתי, הפקר, השפלה והחרמה של רכוש שלא כדין, וכן בנוסף רישום דו"ח פקטבי.

כן טוען הנתבע, כי ביום 1.9.19, קיבל דו"ח נוסף בגין רוכלות שלא כדין, אעפ"י שלטענתו, כלל לא נכח במקום, ולשיטתו בשל כך, קבלת הדו"ח מיום 1.9.19 נחשבת לארוע שני נשוא כתב התביעה, אשר היתרחש בתחנת משטרת ישראל, לב הבירה.

דיון והכרעה: כפי שציינתי ברישא לדברים, התובע עתר לתשלום כספי שחולק לשניים: השבת סחורה וכספים שהוחרמו בסך של 7,200 ₪ , תשלום בגין רישום דו"ח פקטבי ותשלום פיצוי בגין אלימות ונזקים שנגרמו לו בסך של 26,600 ₪.

קיומה של חובה זו כולל שני היבטים: היבט כללי-עיקרוני ("חובת הזהירות המושגית"), "אם הסוג הכללי, אליו משתייכים המזיק, הניזוק, הפעולה והנזק עשויים להקים חובת זהירות" (ע"פ 186/80 יערי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 769, 77 (1980) , והיבט ספציפי ("חובת הזהירות הקונקרטית"), האם ביחס לניזוק המסוים בנסיבות הנדונות קיימת חובת זהירות (ע"א 243/83 עריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113 (1985)).

...

לנוכח האשם התורם שייחסתי לתובע בסך של 50% אני קובעת כי נתבעים ישלמו לתובע סכום של 10,800 ₪.

בעת הזו אשוב לשאלת הענקת החסינות לנתבע 2 לפי האמור לעיל והדיון בה מתקיים על יסוד סע' 7ג(א) לפקודה ותקנה 9 לתקנות לה. לאחר ששמעתי את הצדדים והתקיים דיון הוכחות ארוך, ולאחר שדנתי בטענותיהם ובסיכומים, עיינתי שוב בחומר שהוצג בפניי, מצאתי להעניק חסינות לנתבע 2.

לסיכום: הנתבעים יישאו בתשלום 10,800 ₪ כפיצוי לתובע באמצעות הנתבעת 1.

בית משפט השלום בנצרת תא"מ 39286-09-20 מרג'יה נ' מדינת ישראל בפני כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי התובע כמאל מרג'יה הנתבעת מדינת ישראל – משטרת ישראל פסק דין

לפניי תביעה כספית בסך 72,303 ₪ בגין ניזקי רכוש נטענים, שנגרמו לרכב התובע מסוג מיצובישי מ.ר. 17-208-73 (להלן: הרכב) בעת חפוש משטרתי שנערך ביום 21.6.2020, וכן פיצוי בגין מעצר לא חוקי, לכאורה.

בנוסף לפצוי בגין הנזק הישיר לרכב, עותר התובע לפצוי בגין מעצר לא חוקי ופצוי בגין עגמת הנפש.

סעיף זה אינו שולל את אחריות המדינה בגין רשלנות, וכך הוא קובע: "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית; אולם אחראית היא על רשלנות שבמעשה." בעניינינו עולות השאלות, האם השוטרים התרשלו בבצוע החיפוש, האם נגרם נזק ומהו הנזק שניגרם לרכב התובע.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדויות הצדדים ולאחר שבחנתי את הראיות ושקלתי את כלל השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר שהובא בפניי, לא שוכנעתי כי השוטרים נהגו בהגזמה או בהפרזה בעת החיפוש שבוצע ואני קובע כי החיפוש נעשה באופן יעיל וסביר.

סוף דבר בשל כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בפניי תביעה לפצוי התובעת בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב שבבעלותה, בשל תאונה שארעה ביום 4.11.2020 (להלן: "התאונה").

         בתביעתה עתרה התובעת כי אחייב את הנתבעים לפצותה, ביחד ולחוד, בסכומים שנקבעו בחוות דעת השמאי, בצרוף 450 ₪ בגין שכר טירחת השמאי ו-37 ₪ בגין הפרישי הצמדה וריבית.

עוד טענה מנורה, כי הארוע נגרם בשל רשלנותה, או חוסר זהירותה של הנהגת ברכב התובעת, והכחישה את הקשר בין הנזקים הנטענים לרכב התובעת לבין ארוע התאונה.

מהודעת משטרת ישראל מיום 3.7.2022 עולה, כי ניסיון לאתר את הנתבע לא צלח.

...

משכך, אני מקבלת את טענות התובעת בכל הנוגע להיקף הנזק.

משכך, והיות ומנורה לא עמדה בנטל להוכיח את התקיימות החריג לפטור מחבוּת בדבר נהיגה ברכב ללא רישיון בתוקף, ולא עמדה בנטל להוכיח אי-שיתוף פעולה מצד המבוטח שיש בו כדי להצדיק את הפחתת חבותה, הרי שיש לקבל את התביעה כנגד מנורה במלואה.

ה – סוף דבר אשר על כן, אני מורה למנורה (הנתבעת 3) לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: דמי נזק בסכום כולל של 24,660 ₪ (סכום זה מורכב מסכום התביעה 23,335 ₪ (הכולל את שכר טרחת השמאי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום); החזר אגרת בית המשפט; שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,300 ₪.