עתירה לפיצוי בגין נזק לרכב מקריסת עץ

לפניי תביעה כספית בסך 15,144 ₪ שעילתה נזקים שנגרמו לרכב התובע בעטיו של ארוע נזיקי במהלכו צנח ענף עץ על רכב התובע במהלך נסיעתו ברחוב יהודה הלוי בעיר אשקלון.

התובע טוען, כי הנתבעות התרשלו ועל-כן רובצת לפתחן האחריות לפצות אותו בגין נזקיו.

בדיון עתר התובע לפצותו גם בגין "יום עבודה והוצאות משפט". הראיה המרכזית מטעם התובע הוצגה באמצעות הגב' משעלי ובמהלך עדותה.

מכאן שלא הוכח קיומה של חובה קונקרטית שמוטלת הייתה על המועצה בנוגע לאפשרות לקריסת העץ שסוגו אינו ידוע, והסבת הנזק בעקבות זאת.

יצוין שבסיפת פסק הדין בעיניין שומרה (סעיף 12) קבעה כב' השופטת וסרקרוג, כי "קבלת התביעה על ידי בית משפט קמא יש בה כדי להטיל על המועצה חבות כימעט מוחלטת לכל נזק עקב נפילת עץ, ולשחרר את המשיבה מחובת ההוכחה המוטלת עליה מעצם מעמדה כתובע, כל זאת על אף שמדובר בעילת רשלנות". עוד נקבע בעיניין שומרה, שאין להחיל בסוגיה את הכללים בדבר שינוי נטל הראיה כנקבע בסעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועל כן נטל ההוכחה מוטל, מתחילתו ועד סופו, על התובע.

...

המסקנה המתבקשת מן האמור שדי היה בטעם זה כדי שבית משפט השלום ידחה את התביעה".

בע"א (ת"א) 57334-06-18 עיריית רמת השרון נ' סלעי (2.1.19) סיכם כב' השופט ד' חסדאי את פסק דינו וקבע , כי: "לא למותר לציין כי הלכה היא, כי לא די באמפתיה שמעורר הניזוק או באנטגוניזם שמעורר המזיק על מנת להקים חבות נזיקית. גם עצם היווצרות הנזק אינה בבחינת יסוד מספיק להתקיימותה של עוולת הרשלנות שהרי "טרם הגענו בגדרי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] לאחריות (מוחלטת) של אדם בגין כל סיכון שהוא יוצר...דיני הנזיקין מציבים מערכת של דרישות, המשקפות שיקולי מדיניות, ואשר רק בהתקיימן יחוב המזיק בפיצוי נזקי הניזוק. באופן זה מכונן הדין איזון עדין בין פעולות הנושאות באחריות נזיקית לפעולות שאינן נושאות בה, ואיזון זה, הוא המאפשר פעילות כלכלית וחברתית תקינה וסבירה בעולם רווי סיכונים". אני סבור שמסקנה זו תקפה אף בענייננו.

סוף דבר- התביעה נדחית.

בסוף השבוע האמור, נטען, קרסו קורות הברזל אשר החזיקה את הסכך, קרסו קורות העץ ופריטים נוספים אשר היו צמודים למבנה הנבה – ונפלו על האוטובוס תוך גרימת נזקים קשים לאוטובוס (כל המתואר לעיל, להלן: הארוע).

התובעת עתרה בכתב תביעתה לפצוי כולל בסכום של 42,070 ₪ בגין נזקים לאוטובוס (35,400 ₪), שכ"ט השמאי (2,920 ₪) ועלות השבתת האוטובוס מפעילות בסכום של 750 ₪ ליום (ובסך הכל 5 ימי עבודה בסכום של 3,750 ₪).

עד הנתבעת, מר נחום אלה, העיד בתצהירו כי קיבל הודעה על נזק שניגרם לרכב, ואף הצהיר כי עובדיו ניסו לאתר את בעליו של האוטובוס.

...

משגם זו לא נענתה – הוגשה תובענה זו. לסיכום טענה התובעת, כי הנתבעת התרשלה בהתקנת או תחזוקת הסכך, וכי מדובר על מקרה בו נטל הראיה שלא הייתה התרשלות הוא על הנתבעת בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).

איני מקבלת הסבר זה. היה מקום לבדיקה פרטנית וממוקדת של נזק שנגרם, אם נגרם, למערכת המיזוג הממוקמת על גג האוטובוס, ומשלא נעשה כך – אין לקבל רכיב זה. בכל הנוגע לטענת הנתבעת, כי על התובעת היה להציג חשבונית מס מדויקת על כל פרטי התיקון שנכללו בחוות הדעת – הרי שיש לדחות טענה זו. התובעת אישרה וציינה, כי היא נוהגת לטפל בתקלות מסוימות באמצעים שלה עצמה, וברור שהתובעת לא צריכה להוציא חשבונית לעצמה (ע"א (ת"א) 24423-03-18 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים; 28.6.2018)).

סיכום ומסקנות תביעת התובעת מתקבלת באופן חלקי.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות המשפט של התובעת בסכום של 5,169 ₪ (סכום זה כולל את אגרת בית המשפט ששולמה על ידי התובעת – 1,049 ₪; שכ"ט השמאי להכנת חוות דעתו – 2,920 ₪; שכר עדות השמאי – 850 ₪; ושכר עדות העד מטעם התובעת – 350 ₪) וכן שכ"ט עו"ד התובעת בסכום של 4,500 ₪.

עוד עתר התובע לקבל פיצוי עבור הנזקים שנגרמו בגין הפסד זמן עבודה, וכן פיצוי עבור הוצאות נסיעה למוסך, וכן פיצוי עבור עוגמת נפש ונזקים רפואיים נוספים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה של הליקויים ברכב, בסכום כולל של 243,960 ₪.

באשר לנזקים הנטענים על ידי התובע, הנתבעת טענה כי התובע לא עמד בחובת הקטנת הנזק, אלא העצים אותו, לאחר שהשבית את הרכב בחודש יוני 2015, על דעת עצמו וללא כל סיבה.

מדובר בפסק דין חריג ביחס לפסקי דין רבים אחרים, בהם נדחו תביעות דומות, בין היתר נוכח אי הגשת חוות דעת לגבי עניין שבמומחיות, [ראו למשל - ת"א (שלום י-ם) 3617/02 רן נ' קרסו מפיצי מכוניות בע"מ (6/10/2004); ת"א (שלום ת"א) 18443/99 מור נ' דוד לובינסקי בע"מ (1/12/2002); ת"א (שלום חי') 30792-09-12 כהן נ' קל אוטו שירותי מימון בע"מ (16/3/14)].

...

אני רואה בכך התנהלות לא ראויה, בכיוון הפוך מחובת התובע להקטין את הנזק שהוא טוען שנגרם לו, משיקולים משפטיים טקטיים בלבד, וספק אם ניתן לראות בכך פעולה בתום לב. סוף דבר לא עלה בידו של התובע להוכיח אף אחת מעילות התביעה - לא שהמכונית שרכש מהנתבעת הייתה פגומה או לקויה, גם ביחס למכונית המשמשת ללימוד נהיגה, לא שבוצעו במכונית טיפולים או תיקונים רשלניים, ואף הנזקים הנטענים לא הוכחו.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התובעת עתרה לחייב את הנתבעת בסך של 14,573 ש"ח ₪, אשר שולם על ידה עקב הנזקים שנגרמו לרכבה של המבוטחת, בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה.

אני קובע, איפוא, כי ביום 2.5.2016, בעת שרכבה של גב' גרינשטיין חנה בסמוך לביתה ברחוב כרמי, קרס העץ הנטוע בשטח הצבורי, נפל על עמוד חשמל הסמוך אליו וכתוצאה מכך נקרעו כבלי חשמל, נפלו על המכונית וגרמו לה לנזקים.

הוכח, שהעץ גרם נזק למכוניתה של גב גרינשטיין ובגינו קיבלה פיצוי לפי תנאי הפוליסה שהוצאה על ידי התובעת.

...

שלישית - הארוע מתיישב יותר עם המסקנה שהעירייה התרשלה, מאשר עם המסקנה שנקטה זהירות סבירה בפעולותיה.

סיכומה של נקודה זו, אני קובע כי העירייה התרשלה כלפי גב' גרינשטיין והיא נושאת באחריות מלאה לנזקים שנגרמו לרכבה.

סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על סך של 14,827 ₪ ועל הנתבעת לשפות את התובעת בגין סכום זה. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 14,827 ש"ח. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את אגרות התביעה ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

לפניי תביעה לפצוי כספי על סך 41,623 ₪ בגין נזק שניגרם לרכב אשר היה מבוטח על ידי התובעת עקב נפילת עץ שקרס.

כעת עותרת התובעת לחייב את הנתבעת ביתרת הסכום אותו שילמה למבוטח.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו בתיק ושמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

טענה זו אינה נתמכת בראיה כלשהי ומהווה ממילא הרחבת חזית אסורה משום כך דינה להידחות.

נוכח האמור, דין התביעה להידחות.