עתירה לפיצוי בגין הסתמכות שווא על קבלה לעבודה

התובע עותר לתשלום הסכומים הבאים: פיצוי בגין אובדן שכר עבודה בסך 948,112 ₪.

פיצוי בגין אי תשלום אש"ל והחזר הוצאות נסיעה לארה"ב באוגוסט 2016 בסך 3,400 ₪: אש"ל בעבור 6 ימי עבודה בסך 1,400 ₪; החזר לינה שלא בבית מלון למשך 2 לילות בסך 800 ₪ כאשר לפי נהלי החברה התובע זכאי לסכום המבוקש בגין "חסכון" לנתבעת; והוצאות לפי קבלות בסך 55.24 $ + 195.10 ₪ בגין מוניות.

עד לישיבת ההוכחות סמך התובע טענותיו על ההסכם הכתוב עמו.

פיצוי בגין עוגמת נפש התובע טען כי הנתבעת הציגה לו מצג שוא, בעקבותיו שינה אורחות חייו ונגרמו לו נזקים ועוגמת נפש.

התובע צירף דוח להחזר הוצאות אש"ל מיום 20.9.16 בו פירט הוצאות בעבור רכב, חניה, דלק ומוניות וצרף קבלות על חלק המפריטים עליהם הצהיר בדוח (נספח 19 לכתב התביעה ונספח 29 לתצהיר התובע).

...

הצדדים חלוקים באשר לתפקיד שהוצע לתובע ולסיכום בין הצדדים.

הטענות בהקשר זה נדחות.

סיכום לאור כל האמור, נדחית התביעה, פרט לרכיב החזר אש"ל והחזר הוצאות נסיעה לארה"ב. הנתבעת תשלם לתובע 3,400 ₪.

בנסיבות העניין לא מצאנו מקום לחייב את התובע בהוצאות.

לפנינו תביעת התובעת הגב' אינסה קניאזבסקי (להלן: "התובעת") לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין היתעמרות בעבודה.

כאשר הגב' אנה נוכחה לדעת כי היא לא תוכל להביא את התובעת לכדי עזיבה, היא טפלה האשמות שוא על התובעת, נטפלה אליה בעיניין המדים- אותם התובעת כלל לא נדרשה ללבוש- והובילה לפיטורי התובעת בטענות שוא.

התובעת עותרת לקבלת פיצוי בגין הפיטורים שלא כדין ואי עריכת השימוע בסכום של 68,010 ₪.

בעת הקבלה לעבודה, התובעת התראיינה לתפקיד מפקחת קומה, אך בפועל, בהסכמתה, היא שימשה כעובדת מחסן מדים בשל הידע שלה בתפירה.

היא יכולה לבוא לידי ביטוי בצעקות, בקללות, בהאשמות שוא, בהפצת שמועות מזיקות, בגרימת נידויו של אדם או החרמתו, במתן משימות משפילות, בפגיעה בדימויו, בפגיעה ביכולתו לבצע את תפקידו או בפגיעה בסכוייו להצליח או להתקדם בעבודה וכיו"ב"[footnoteRef:24].

נדגיש, כי חרף קביעתנו לעיל שלפיה לא מצאנו לבסס ממצאים עובדתיים ביחס לעילת ההתעמרות כלפי התובעת על סמך עדותם של עדי התובעת, כן התרשמנו שניתן ללמוד מעדויות אלה ובכלל זה מהפוסט שהוקרא על ידי הגב' נטליה[footnoteRef:82], כי היו עובדים שלא היו שבעי רצון מיחסי העבודה עם הגב' אנה וכי סביבת העבודה לא תמיד הייתה מכבדת ונעימה.

...

בענייננו, שוכנענו, כי הליך הפיטורים התנהל כנדרש ולא שוכנענו כי ההליך התנהל למראית עין בלבד.

כך שהטענה לקבלת פיצויים בשל פיטורים שלא כדין- נדחית.

סוף דבר התביעות לתשלום פיצוי בשל התעמרות בעבודה ולתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין- נדחות.

תיכתובת מיום 02.11.16 גם כן חשובה ומעידה כי היתקשרות התובעים וכן הסכם השפוץ, היו מול הנתבע, והוא גם שהתחייב בפניהם על מועד סיום השפוץ: התובעת: "באיזה שהוא שלב שאתה יודע שבעוד שבוע אתה צריך לסיים חוזה ואין לך לאן ללכת... מה ניתן לעשות". הנתבע: "למה את לא מבינה שהבית שלך גמור היום עבדו שם?". התובעת: "לא בא אף אחד גם לא החלונות". הנתבע: "חבל אתם יורדים לרמה נמוכה...". התובעת: "אבל די עם ההבטחות לשוא שלא מתבצעות מחר מחר שבפועל אין כלום". גם בתכתובת מיום 13.11.16 התובעת כותבת לנתבע שצריכה לפנות את הדירה השכורה ולעבור לדירה נשוא התביעה, כשלפני כן גם צריך לנקות אותה.

עוד אוסיף, כי התובעת טענה כי לפני תחילת ביצוע עבודות החשמל, היא ביררה אודות מומחיותו ורישיונו של אבו רוסטום, ונימסר לה כי יש לו את כל האישורים לעבודה כחשמלאי, והיא הסתמכה על מילתו של הנתבע בעיניין זה. הנתבע אולם לא ניסה להראות במסגרת הליך זה, כי לאבו רוסטום אכן היו האישורים הדרושים לבצוע עבודות החשמל בדירה.

הנתבע אמנם הגיש קבלות על הסכום הנטען על ידו (ר' נספחים ה1-ה5 לראיות הנתבע), אך לא הוכיח כי כל ההוצאות המופיעות בהן הוצאו בגין דירת התובעים, כאשר עלה כי במקביל לדירת התובעים, בנה הנתבע דירה פרטית ברח' התפוח בעומר (ר' עדות הנתבע בעיניין זה בעמ' 33 ש' 15-19, וכן ראה הודאתו בתימלול השיחה בינו לבין התובעת: "אני בוילה שלי בעומר, וילה של 4 מיליון שאני בונה...זה אותה צנרת..." (עמ' 34 לתימלול ש' 10-22)).

הנתבע עתר גם לפצוי בגין אבדן הכנסה בסך 32,000 ש"ח (14,000 ₪ לחודש).

...

אני לא מורה לנתבע להשיב לתובעים את הוצאות מומחה בית המשפט, שכן בסופו של דבר חוות דעתו של המומחה הייתה יותר קרוב לחוות הדעת של הנתבע מאשר לחוות הדעת של התובעים.

הנתבע ישלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 16,380 ש"ח. התובעים נאלצו לנהל הליך ארוך עד לקבלת פסק דין זה כמו כן יש לזכור שהתביעה שכנגד בגינה היה על התובעים להתגונן - נדחתה.

חובת השיפוי של צדדי ג' קמה תוך 30 יום מיום שהנתבע ישלם את הסכומים הנ"ל לתובעים.

הצדדים חלוקים באשר לנסיבות סיום היחסים ביניהם; צדיק טוענת שמזיליס הפרו את ההסכם עמה בכך שהפסיקו את עבודתה באופן חד צדדי, ועל כן תובעת תשלום בגין שירותיה, פצויי הסתמכות וכן פיצויים בגין אובדן הרווחים עקב הפרת ההסכם עימה.

מזיליס טוענים מנגד, שצדיק הטעיתה אותם, הציגה בפניהם מצג שוא בדבר מקצועיותה ומסוגלותה לנהל את השפוץ, כאשר בפועל עבדה בצורה לא מקצועית ללא תוכנית סדורה וללא פקוח מהנדס, תוך חסכון בכח אדם מקצועי ומיומן במטרה לצמצם בעלויות הפרויקט, באופן שיאפשר לה לגרוף רווחים לכיסיה, תוך שגרמה לנזקים לביתם.

ביום 5.6.2016 שלחה אלין לצדיק מייל ובו הודיעה לה כי לאור הפסקת עבודתה היא מתבקשת להעביר חשבוניות וקבלות עבור עבודות שבוצעו וחומרים שנרכשו.

באשר לליקוי הנוסף עליו הצביע המהנדס שרמן, הערת המהנדס שרמן לא התקבלה על ידי הקבלן בשטח.

בתביעה שכנגד, עתרו מזיליס לחייב את צדיק לפצותם בגין הנזקים שנגרמו לבית; פיצוי עבור עיכוב באיכלוס הבית; השבת עודף הכספים ששולמו לצדיק; ריבית עבור הלוואה שנטלה אלין לצורך תיקון הנזקים ושווי עבודות שלטענתם שילמו בגינן ולא בוצעו.

...

עם זאת, יש להביא בחשבון כי עבודתה של צדיק הופסקה עוד בשלביה ההתחלתיים, כי המומחה גיל לא קבע כי נגרם נזק כלשהו בשל העובדה כי לא היה מעורב מהנדס בפרויקט השיפוץ, וכי בסופו של דבר הליקויים שמצא המומחה גיל בעבודת הקבלן וצדיק היו מינוריים בלבד (למעט באשר ליציקת הבטון מחוץ לבית לגביה יורחב בהמשך).

לאחר ששמעתי את המומחה, לא מצאתי לסטות מחוות דעתו, גם בעניין זה. עבודה נוספת אליה התייחס המומחה נוגעת לגיזום עצי הפיקוס בחצר.

לאחר ששקלתי מכלול השיקולים הרלבנטיים, אני קובעת שכר לצדיק בעבור שכר תכנון וניהול השיפוץ, על דרך האומדן, בסך של 8,000 ₪ (לא כולל מע"מ).

מדובר בהתנהלות בלתי מקובלת שיש בה הצגת מצג שוא ומעיבה על מהימנות התובע ביחס לגירסתו בנוגע לכל רכיבי התביעה.

קביעה זו יכולה לחול מקום בו "מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגירסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה". מצאנו כי במקרה זה, גרסת התובע אינה מהימנה ולא ניתן לסמוך עליה.

פיצוי בגין תלושי שכר שלא כדין התובע בתביעה עתר לפצוי בגין תלושי שכר שאינם ערוכים כדין, ובהקשר זה הלין על חלוקת השכר לשכר יסוד ולרכיב נסיעות, וכן לאי רישום שעות עבודה בתלוש השכר.

לטעמנו, אין צורך להכריע בשאלה, האם נימסרה לתובע הודעה לעובד, שכן גם אם נבחן את הנוסח שהוגש על ידי הנתבעת ניתן להווכח שלא מדובר בהודעה כהגדרתה בחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן - חוק הודעה לעובד).

...

אשר לטענת התובע כאילו יש במכתב ההמלצה מטעם הנתבעת (מיום 10.7.19) כדי לכרסם בגרסת הנתבעת לגבי חובות - מצאנו, כי ספק רב אם מדובר במכתב המלצה, שנמסר על ידי אבי לתובע, וזאת נוכח עדות אבי בעניין (פרו' עמ' 33 – 34).

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים : גמול שעות נוספות בסך 13,088 ₪.

התובע ישלם לנתבעת את הסכומים הבאים: סך 20,700 ₪ בגין החזר עבור רכיב נסיעות בתלוש השכר.