עתירה לפיצוי בגין אבדן הכנסות מתיירות עקב המלחמה

עם חזרתו ארצה הגיע מנשה להסדרים עם מספר בנקים לכסוי חלקי בלבד של חובותיו, על יסוד הצהרות ומצגים שלא היו מהימנים על אודות איתנותו וחוסנו הכלכלית באותה עת. מההסכמים שנחתמו בין מנשה לבין חלק מהבנקים, כפי שהוצגו לבית המשפט, עלה כי מנשה זכה להפחתות חוב מפליגות והפטרתו מתשלום מרבית חובותיו לאותם הבנקים, על יסוד הצהרותיו כי אין ברשותו או ברשות משפחתו הקרובה נכסים והכנסותיו אינן עולות על השכר הממוצע במשק.

כפי שכתב המשנה לנשיא מ' חשין בפ"ד שם טוב: "טול מחוק איסור הלבנה את חובת הדיווח, ונטלת ממנו את נשמתו... ידענו כי דיווח הוא מאושיותיו של חוק איסור ההלבנה, כי בלעדיו לא ייכון החוק, כי הוא תשתית ליכולתן של הרשויות ללחום בפשיעה הגדולה, לכוחן של רשויות לנסות ולמגר את עבריינות הלבנת ההון. חובת הדיווח על אודות תנועות הון נועדה לשמש כלי עזר למלחמה בהלבנת ההון, אך משקמה ונהייתה, הפכה חובת הדיווח להיות אחד העמודים המרכזיים הנושאים על כתפיהם את חוק איסור ההלבנה" (עמ' 416).

ביחס לנאשם 1 נשקלו מאמציו לתיקון מעשיו ופצוי על הנזק שניגרם לקופה הציבורית וזאת ע"י הסרת המחדל, היותו מפרנס יחיד, אורח חייו הנורמאטיבי והעדר עברו הפלילי.

בשים לב לגילו של הנאשם, 73, העדר עבר פלילי, העובדה שנטל אחריות על מעשיו וחלקו היה קטן יחסית, אישר בית המשפט את העונש המוסכם אליו עתרו הצדדים במסגרת הסדק הטיעון וגזר על הנאשם 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה, קנס בסך 10,000 ₪ וחילוט 675,000 ₪.

ועם זאת, בקביעת גובה הקנס שנידרש להטיל על הנאשם בנסיבות דנא, הבאתי בכלל חשבון את ההפסד הכספי שספג הנאשם בשל אבדן ערכם של תיקי ניירות הערך שהוחזקו במשך תקופה ארוכה בידי המדינה.

...

שקלתי האם יש מקום לחלט את הכספים שבחשבונותיו של הנאשם, בהיותם "רכוש שאיפשר ביצוע עבירה", אך לא שוכנעתי כי כך הדבר.

בדרך זו לא ניתן לקבוע שסכומי כסף מושא העבירות "עורבבו" עם סכומי כסף כשרים, השייכים לנאשם, ונטמעו זה בזה והתמזגו זה לתוך זה, מתוך מטרה שלא ניתן יהיה להבחין בין הכסף "הנקי" והכסף "המלוכלך", עד כי הייתה מתבקשת המסקנה לפיה סכום הכסף כולו מהווה "רכוש אסור" אשר ניתן לחלטו.

הנה כי כן, בהינתן שהנכסים בהם בוצעו העבירות, ובין היתר הבית ברמות השבים והדירה בהוד השרון אינם מצויים בידי הנאשם, הנאשם לא הפיק כל רווח או הנאה כלכלית מביצוע העבירות, ובהתחשב במצבו הכלכלי שאינו מהמשופרים כפי שעלה מדבריו ומדברי בני משפחתו, עליו לא חלקה המאשימה, סבורני כי קיימים "נימוקים מיוחדים" המצדיקים להימנע מחילוט כספי הנאשם, וכי די ברכיבי הענישה שיפורטו להלן.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2397/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרים: 1. דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס עורכי דין 2. נשיאות הארגונים העסקים 3. להב לישכת אירגוני העצמאים בישראל 4. לישכת עורכי הדין 5. לישכת יועצי המס בישראל 6. עמותת מסעדנים חזקים ביחד 7. היתאחדות אולמות וגני אירועים בישראל 8. היתאחדות המלאכה והתעשייה בישראל 9. היתאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל 10. לישכת מסחר ירושלים 11. קארה אביר 12. זברה תערוכות ותפאורות בע"מ 13. זיו שיפר ושות רואי חשבון 14. היתאחדות מעונות היום בפרטיים בישראל 15. רו"ח עודד אילת 16. רו"ח רון פישמן ושות' 17. מורשת דרך - עמותה למורי דרך בתיירות נכנסת 18. איגוד מקצועות העיסוי בישראל 19. לישכת ממוני הבטיחות בישראל נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. שר האוצר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אלי דורון, עו"ד אסף גרשגורן, עו"ד אפי אוחנה ועו"ד עמית משה כהן בשם המשיבים: עו"ד יונתן ברמן ועו"ד אבי טוויג ][]פסק-דין

כך ארע, למשל, בשנת 2006 בעקבות מלחמת לבנון השנייה; בשנת 2009 בעקבות מבצע "עופרת יצוקה"; בשנת 2013 בעקבות מבצע "עמוד ענן"; בשנת 2014 בעקבות מבצע "צוק איתן"; ובשנת 2019 בעקבות שיגורי טילים מרצועת עזה.

לא עלה בידי העותרים להראות כי במרוצת השנים נעשה שימוש בחוק ובתקנות מכוחו כדי לפצות בעד "נזק מילחמה" או "נזק עקיף" שאינם תוצאה של פעולות איבה או מילחמה, במשמעותן המקובלת.

גם לא ניתן להיתעלם מהעובדה כי לפי הגדרת "נזק עקיף", פיצוי בגין אבדן רווחים עשוי להנתן ביישובי ספר בלבד, בעוד שהעותרים מבקשים פיצוי כזה לעסקים ללא מיגבלה גיאוגרפית.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

אדרבה, מכך שהגדרת ה"נזק" בחוק מס רכוש כוללת גם "נזק בצורת", נמצאנו למדים כי כשהתכוון המחוקק להעניק פיצוי מכוח חוק זה בגין נזק שאינו נובע מפעולות איבה או ממלחמה, במובנן הרווח, נקבעה לשם כך הוראה מפורשת.

לנוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי מתקיימים בענייננו טעמים המצדיקים התערבות של בית משפט זה. בנסיבות אלו, "נקודת המוצא היא גם נקודת הסיום ולפיה 'בית המשפט אינו נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות להתוויית מדיניותה של הממשלה ולקביעת סדר העדיפויות הכלכלי והחברתי שלה, ואין הוא מורה לממשלה כיצד לנהוג בעניינים כגון אלה' (בג"ץ 3975/95 קניאל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(5) 459, 497 (1999))" (עניין לשכת רואי חשבון, בפסקה 19).

סוף דבר, העתירה נדחית.

תביעה נגד מנכ"ל חברה כלכלית בגין פירסום לשון הרע ובגין מניעת הכנסות של קבלן ותביעה שכנגד נזיקית בשל עצם הגשת התביעה כאן תוך שימוש לרעה בהליכי משפט ובגין פירסום כתבה בעתון, העוסקת בעצם הגשת התובענה כאן, כשהפיצוי בגין פירסום הכתבה הנו גם בעילת לשון הרע.

התובעים הם המנהלים כנגד החכ"ל 'מלחמת התשה', המילחמה כוללת הגשת ארבע תביעות נגד החכ"ל בסך של עשרות מיליוני שקלים בעוד ששני הליכים ניפתחו טרם כניסת הנתבע לתפקיד: ת"א 2967/08- תביעה ע"ס 1,732,348 ₪, הוגשה ביום 17.5.08 (כשנה טרם כניסת הנתבע לתפקיד), ת"א 5299/08 – תביעה ע"ס 8,610,327 ₪, הוגשה ביום 25.9.08 (כשנה טרם כניסת הנתבע לתפקיד), ת"א 5200-03-10 – תביעה ע"ס 13,575,312, ות"א 5094-05-10- תביעה ע"ס 710,000 ₪.

באיזור זה היו אמורות להתבצע עבודות פיתוח על ידי החברה הממשלתית לתיירות, שאינה קשורה לחכ"ל. כתימוכין לטענתו, הגיש הנתבע תצהיר של ויקטור אלבראנס ששמש בין השנים 1990-2014 בתפקיד סמנכ"ל שיווק, תיכנון וסמנכ"ל פיתוח בחברה הממשלתית לתיירות, שהצהיר כי החב' הממשלתית לתיירות ביצעה את העבודות בסמוך לאיזור הסוכה הלבנה.

בית המשפט ציין בין היתר כך: "מעבר לכך לא ראיתי בעצם קיומו של הליך משפטי אליו הפניתה העותרת, ככזה המחייב את אי נוכחותו של מנכ"ל החכ"ל דאז בדיון. ... " הפסיקה הכירה בפצוי בעל דין בשל שימוש לרעה בהליכי משפט, בע"א 2273-02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2) 36, 45, היתייחס בית המשפט (כב' הש' חיות) ליסודות הנדרשים בהוכחת עוולת הרשלנות על מנת להטיל אחריות נזיקית בשל שימוש לרעה בהליכי בית המשפט: "אכן, בית-משפט זה הכיר בקיומה של חובת זהירות שחב בעל-דין כלפי יריבו בנוגע לפעולות המתבצעות במסגרת הליך שפוטי, וכדברי השופט מצא ברע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ (להלן – פרשת סחר ושירותי ים [9]):

...

בע"א 8553-19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' יהודית כהן (פורסם בנבו 17.11.20) קבע בית המשפט (כב' הש' שטיין), כי ניתן לפסוק פיצוי בגין שימוש לרעה בהליכי משפט מבלי להיזקק לעוולת הרשלנות, בתנאי שמדובר במצב בו בין בעלי הדין קיימים יחסים מיוחדים: "הדברים שאומר יתייחסו אך ורק להתדיינות אזרחית ולכלליה. סבורני, כי דוקטרינת השימוש לרעה מסמיכה את בית המשפט להטיל על מי שעושה שימוש לרעה בהליכי משפט – לצד סנקציות אחרות או במקומן – את החובה לפצות את הנפגע על נזקיו ועל הפסדיו. קיומה של תרופת פיצויים כאמור מייתר את ההיזקקות לעוולת הרשלנות כבסיס להטלת החובה לפצות את הנפגע על מי שהסב לאותו נפגע הפסדים או נזקים על ידי שימוש לרעה בהליכי משפט.

ברע"א 3614-97 דן אבי יצחק עו"ד נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ [71 עמ'] , פ"ד נג(1), 26, 93 , נקבע כי הוראת סעיף 13 (7) חלה על גם על כתבי טענות: "נוכח טעמים אלה, אני סבור כי ההנחה הכללית, העומדת ביסוד החסינות שבסעיף 13(7), כי התועלת החברתית הגלומה בפרסומים על אודות דיונים של בית-משפט עולה במידה משמעותית על הנזק אשר עלול להיות כרוך בפרסום כאמור לשם הטוב, חלה גם על כתבי בי-דין. על-כן, יש לפרש את הוראת סעיף 13(7) כחלה גם על כתבי בי-דין, החל משעת המצאתם לצד האחר להליכים." בע"א (ירושלים) 1003-96 מיכאל בן חורין נ' רן לוי , פ"מ תשנז(1) 424, 440 עמד בית המשפט על האיזון הראוי בין חופש הביטוי בהקשר של הזכות לדיווח נכון והוגן לבין הזכות לשמו הטוב: "אין איש חולק – והמערער בכלל זה – כי לעיתון המשיבים עמדה הזכות לפרסם מידע אובייקטיבי ומאוזן על הליכים משפטיים המתקיימים בנושא שבמחלוקת בין המערער למפרסמי הכתבה ב"מוניטין". אולם מימוש חופש הביטוי בהקשר זה משתקף בזכות לדיווח נכון והוגן של האירועים הקשורים בהליכים המשפטיים המתנהלים.

סוף דבר: סוף דבר, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

ביום 25.3.2021 הרשיע בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' עדן) את המשיב 1 בעבירות של גניבה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 384א(ב) לחוק העונשין; פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון; חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה, לפי סעיף 5 לחוק המחשבים; ערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (ת"פ 43770-04-19).

המבקש צירף העתקי פניות ב"כ אל בנק הפועלים, בנק לאומי ובנק דיסקונט (מיום 22.10.2021), ובהן עתר לקבלת אישור על יתרת חשבונו.

בבקשה הנוכחית טוען המבקש כי הוא מצליח לקיים את עצמו בקושי רב, אין לו נכסים בארץ, ובאוקראינה יש לו ארבעה נכסים ששוויים פחות מדירת מגורים בישראל, וממילא הם אינם בעלי שווי כיום נוכח המילחמה המתנהלת באוקראינה.

לטענת המשיב 1, אין כל בסיס לכך שמטבעות שרכש המבקש איבדו משווים, וטענה זו שיקרית לחלוטין.

המבקש רשאי להסתמך על הפצוי לצורך מימון האגרה, ולו בחלקה.

...

אין חולק כי המבקש זכאי לקבל את הסכום, משנדחה הערעור בבית המשפט העליון.

לטעמי, אין מניעה להיעתר לבקשת המבקש כי סכום הפיצוי, לכשיופקד, ישמש לתשלום האגרה.

סוף דבר – הבקשה לפטור מאגרה נדחית, אך סכום האגרה יופחת ב- 258,000 ₪.

טענה זו גורסת כי בהתאם להוראת השעה לחודש יולי יחד עם חוק הגנה על עובדים, עובד שלא הגיע לעבודה בשל המילחמה ייהנה משכר מלא ומעסיקו יזכה בפצוי, בעוד עובד שהגיע לעבודה באותו אזור יקבל אמנם שכר מלא, אולם מעסיקו, שגילה כושר עמידה ובקש למזער את נזקיו, אך לא הצליח ליצור לעסקו הכנסות בתקופה הרלוואנטית, לא יפוצה.

הם מציינים כי הפצוי לא בא לכסות על אובדן רווחים, כיוון שעל נזק עקיף זה אין באפשרות המדינה לפצות; היותו של שכר העבודה פרמטר זמין ופשוט לאיתור ולבדיקה; היות הנזק הנובע מתשלום שכר עבודה למי שנימנע ממנו להגיע לעבודה בשל המילחמה ייחודי לאיזור ההגבלה, בעוד נזק הנובע מאובדן רווחים היה מנת חלקם של עסקים בכל רחבי המדינה.

בעיניין גני חוגה שהוזכר לעיל נדחתה עתירתה של חברה המפעילה אתר תיירות בבקעת בית שאן, מחוץ לאיזור ההגבלה אך בסמוך לגבולו הדרומי, לזכות אותה בפיצויים בגין נזק עקיף בעקבות המילחמה, כשם שזכאים להם עסקי תיירות באיזור ההגבלה.

...

השופטת א' פרוקצ'יה: אני מצטרפת בהסכמה למסקנתה של חברתי, השופטת ארבל, לפיה, בנסיבות הענין, דין העתירות להידחות.

במכלול הנתונים שתוארו לעיל, נראה לי כי חלקיות הפיצוי לישובי איזור ההגבלה על-פי הסדר חודש יולי 2006 אינו חורג ממתחם הסבירות, וגם אינו פוגע בשוויון ביחס שבין תושבי איזור ההגבלה לבין תושבי ישובי הספר.

אני מצטרפת, איפוא, למסקנה כי דין העתירות להידחות.