עתירה לפינוי מבנים במאחז "דרך האבות

הנשיאה מ' נאור: בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשיבים לפנות שבעה-עשר מבנים שניבנו במאחז "דרך האבות" (המכונה גם בשם "נתיב האבות"), אשר ניבנו לטענתם שלא כדין על אדמות פרטיות פלסטינאיות.

לטענתם, המדינה צרפה אמנם מיסמך אחד המתייחס לכאורה למימון מאת משרד השיכון למאחז, אולם המילים "נתיב האבות" הוספו לו בכתב יד, ולטענת העותרים "לא ברור מתי ועל ידי מי, והאם האישור התקציבי ניתן לפני או אחרי התוספת האמורה". דיון והכרעה בטרם נרד לשורש המחלוקת, נעמוד בתמצית על מצב הדברים כיום בנוגע למבנים מושא העתירה: כאמור לעיל, המדינה הצהירה על לוחות זמנים לפינוי שבעה מבנים אשר נותרו בחלקם או במלואם מחוץ לשטח ההכרזה.

...

אין בידי לקבל טענה זו. ככלל, מקובלת עליי העמדה שלפיה לצד הבעלות בקרקע יכולים להתקיים שיקולים רלוונטיים נוספים שיש לשקללם בהכרעה (והשוו לדעת המיעוט שלי בעניין קאסם ולהחלטתי בעניין תושבי מגרון; כן ראו: עע"מ 2847/13 איסמעילוף נ' ראש ממשלת ישראל (23.3.2016)).

לעומת זאת, במקרה שלפנינו, לא עלה בידי המדינה והמשיבים האחרים להצביע על שיקולים מסוג זה. בסופו של דבר, הטעמים הציבוריים העיקריים שעליהם הצביעה המדינה ככאלה המצדיקים לעכב את ביצוע צווי ההריסה הם הותרת התושבים בבתיהם ובקשת הדרג המדיני.

בשים לב לכך שמימוש הצווים כרוך בפינוי תושבים מבתיהם, ובהתחשב במספר המבנים שנדרש לפנותם, אני סבורה כי פרק זמן של שנה וחצי מיום מתן פסק הדין לצורך התארגנות אינו חורג מגדר הסביר (ראו: עניין עמונה, פסקה 18; עניין עפרה, פסקה 16; אך השוו: עניין מגרון, פסקה 16).

ה נ ש י א ה בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7292/14 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן העותרים: עלי מוחמד עיסא מוסא יוסף עיסא חמדאן מוסא מוסא עיסא חמדאן מוסא רבחי חוסיין מוחמד סלאח עלי עבד מחמד מוסא עלי סלים מחמד מוסא עומר מחמד מחמוד עטואן ש.ע.ל - שלום עכשיו לישראל מפעליים חנוכיים חגית עופרן נ ג ד המשיבים: שר הביטחון מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ראש המנהל האזרחי בגדה המערבית משטרת מחוז ש"י המועצה האזורית גוש עציון צו על תנאי על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית משפט זה, מצוה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו על תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן טעם מדוע לא ינקטו לאלתר בכל הפעולות הדרושות להריסה ופינוי של 17 המבנים המסומנים בצלום האויר המצ"ב לכתב עתירה זה ומסומן נספח 1, המצויים כולם במאחז הבלתי מורשה והבלתי חוקי "דרך אבות" בגדה המערבית, והממוקמים מחוץ לשטח שהוכרז ביום 6.4.2014 על ידי הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיזור יהודה ושומרון, נציג המשיב מספר 3, כ"אדמות מדינה" על פי צו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה ושומרון) (מס' 59), התשכ"ז-1967.

...

בפסק הדין הורה בית משפט זה על מימוש צוי הריסה שהוצאו ל-17 מבנים שניבנו שלא כדין במאחז דרך האבות, אשר מצויים במלואם או בחלקם על קרקע שלא הוכרזה כאדמת מדינה.

באשר לבקשה לשינוי פסק הדין על דרך הקביעה כי די בניסור חלקים מ-6 המבנים החורגים לאדמות לא מוכרזות, טענו העותרים כי אין לקבלה.

מבקשת משיבי המדינה עולה כי מאמצים שנעשו להגיע לפיתרון מוסכם נשאו פרי, ובעקבותיהם הושגה התחייבות בלתי מותנית מצד תושבי המבנים המיועדים להריסה לפינוי בדרכי שלום ובלא היתנגדות (ראו והשוו: עניין עמונה השני, פסקה 17).

...

במכלול הנסיבות המתואר לעיל, אני סבורה כאמור כי ניתן להיעתר לבקשת הארכה הנוכחית.

כן נקבע בה כי המסקנה בפסק הדין שלפיה יש להורות על מימוש צווי ההריסה למבנים אלה לא נסמכה רק על העובדה שמדובר במבנים החורגים מתחומי ההכרזה, אלא גם על נימוקים נוספים ובהם החשיבות בשמירה על דיני התכנון והבנייה וקיום התחייבויות המדינה לבית המשפט.

אין בידי לקבל טענה זו. בשונה מתכנית חלקה 91 (מושא המרכיב הראשון למתווה), התכנית להכשרה בדיעבד של חלקי המבנים עדיין לא פורסמה למתן תוקף וטרם הסתיים המועד להגשת התנגדויות לה. משכך, האפשרות להוצאת היתרי בנייה מכוחה עודנה תיאורטית.

בדומה, בעתירה שדנה בגורלם של מספר מבנים במאחז מגרון, הוגשה עתירה לאחר שכבר ניתן פסק דין המורה על פינוי המאחז.

עמד על כך בית המשפט בפרשת מאחז דרך האבות: "כידוע, פסק-דין אינו 'סיפור בהמשכים'. לא ניתן להתחיל את ההליך מבראשית ולהציג חזית חדשה בכל פעם שקו טיעון מסוים נדחה" (בג"ץ 7292/14 מוסא נ' שר הבטחון פסקה 9 (22.10.2017) (ההדגשה במקור) (להלן: עניין דרך האבות)).

...

כפי שציין חברי השופט עמית, אם לא נאמר כן אזי כל אימת שיינתן פסק דין בנוגע לצו הריסת בנייה בלתי חוקית, ניתן יהיה להגיש תוכנית או בקשה להיתר בנייה ואין לדבר סוף.

בפסק הדין בעתירות הקודמות עמדנו על המורכבות האנושית הכרוכה בפינוי רחב היקף של מתחם ח'אן אל-אחמר, ובד בבד על כך שאין מנוס מביצוע צווי ההריסה.

ת לנוכח האמור לעיל, העתירות בבג"ץ 5193/18 ו-5257/18 – נדחות.