בקשותיו של התובע להישבון בלו, הוגשו במסגרת הסדר השבת בלו שנקבע בשנת 2005 בחוק הבלו ובצו הפטור וההישבון, לפיו חברות או עוסקים הצורכים סולר לשימושים מסוימים בתחומי התעשייה והשירותים יזכו להשבה חלקית של הבלו על הסולר, אשר גולגל עליהם בעת רכישת הדלק, בכפוף לעמידתם בקריטריונים שונים- כלכליים, מינהליים ואחרים- אשר הוגדרו בחוק ובצו הפטור וההישבון.
בהקשר זה ראו פסק הדין בבג"צ 171/09 נ.ט.ל.י. החברה לשירותי רפואה דחופה בישראל בע"מ ואח' נ' שר האוצר ואח', שם נפסק כי אין להתערב בהחלטת שר האוצר שלא להכליל את האמבולנסים בהסדר הסולר:
"נקודת המוצא לדיון הנה כי לעותרים, ככל אדם, אין זכות קנויה לפטור ממס. הסדר הסולר קובע כלל של מסוי הסולר. מכאן, המקרים בהם נקבעה זכאות להישבון הם בגדר חריג לכלל.
כך, למשל, הכללת סקטור התחבורה הציבורית ברשימת הזכאים - לרבות אוטובוסים, אוטובוסים צבוריים זעירים ומוניות – מקדמת ערכים חברתיים וכלכליים באמצעות עדוד הנסיעה בתחבורה ציבורית והקטנת העומס בכבישים.
...
. עיון במערכת הדינים באופן כולל מובילה למסקנה, כי מונית - הן לעניין רישיון ההפעלה שלה ככזו, והן לעניין הזכאות להקלות במס - היא קודם כל מכונית, אשר נועדה לספק שירותי הסעה לציבור הרחב, במובחן ממתן שירותים כאמור למסגרת מתוחמת וקבועה של משתמשים (יהיו אלה אדם פרטי, בית עסק או משרד פלוני).
סוף דבר
המחלוקת בין הצדדים בתיק זה נסובה סביב הפרשנות הנכונה שיש להעניק להוראות ההישבון בחוק הבלו ובצו הפטור וההישבון ביחס להישבון בלו על דלק למוניות.
על כן – התביעה נדחית.
