עם זאת, וכפי שקבע בית המשפט העליון בעע"מ 8611/08 פ.ז. נ' שר הפנים ואח' (מיום 18.3.10), הזכות לחיי מישפחה ושימורו של התא המשפחתי הם נקודת המוצא לנוהל הנידון, ויש בהם כדי להשליך על נקודת האיזון בין מדיניות ההגירה של ישראל, שככל מדינה ריבונית נתון לה שיקול דעת רחב למנוע מזרים להשתקע בה, לבין שיקולים אחרים המצדיקים מתן מעמד לבן הזוג הזר, גם אם פקע קשר הנישואין.
לטעמו של העותר, יש דמיון רב בין קבוצת נפגעים זו לבין נשים נפגעות אלימות, והנה, על פי נוהל הטיפול במתן מעמד לנפגעי עבדות וסחר בבני אדם לעבדות ולעבודת כפייה (נוהל המשיב שמספרו 6.3.2008), עם הקביעה כי קיימת ראשית ראיה להיות מבקש המעמד קורבן לפי הנוהל האמור, יהיה הוא זכאי לאלתר לרישיון זמני מסוג ב/1 לשלושה חודשים, ואם הקורבן הוא עד בהליכים משפטיים, יוארך הרישיון הזמני עד לסיומם.
...
טענה זו אינה מקובלת עלי, ואני סבורה, כעמדת המשיב, כי אין להשוות בין שתי הקבוצות.
בעניינינו, תכלית מתן האשרה מכוונת, בסופו של דבר, לבחינת השתקעותו בישראל של קורבן העבירה, על אף שאבד הטעם מן הרציונל הראשוני שהביא לתחילת תהליך זה. בחינה זו נעשית על יסוד בירור עובדתי, בין היתר של בחינת הזיקה לישראל בהשוואה לזיקה לארץ המוצא, ונערכת על ידי הוועדה הבינמשרדית.
העתירה נדחית.
