עתירה לעיכוב הליכי גבייה מנהליים של חוב ארנונה שנוי במחלוקת

הסעדים המבוקשים בעתירה הם כדלקמן: להורות לעירייה לכנס את וועדת ההנחות המוסמכת לבחון את בקשת העותר למתן הנחה ומחיקת חוב בהתאם לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג- 1993 (להלן: "תקנות ההנחות") ובהתאם ל-"נוהל מחיקת חובות לרשות המקומית" שפירסם מנכ"ל משרד הפנים בדצמבר 2012 (להלן "נוהל מחיקת חובות"); להורות על מחיקת חיובי הריבית וההצמדה על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980, והעמדת החוב על בסיס חיוב אמת כשהוא כולל את ההנחה לה זכאי העותר בהתאם לשעור נכותו; להורות על היתיישנות חוב הארנונה ו/או על נקיטת הליכים תוך שהוי והתיישנות בשל אי נקיטת הליכי גבייה אפקטיביים מצד הערייה; לקבוע כי נפלו פגמים מינהליים בהחלטות הערייה אשר בכללם פגיעה בזכות העותר לקבלת הליך הוגן; ולהמנע מנקיטת הליכי אכיפה וגביה מכוח פקודת המסים (גביה) ו/או מכוח חוק ההוצאה לפועל.

לכן, העיריה הייתה מנועה מלנקוט בהליכי גבייה מינהליים של חוב הקודם לתקופת ההתיישנות.

אין עסקינן בחוב מס שנוי במחלוקת, החוב במשרדי המשיבה חלוט משזה 20 שנים, ואין כל נימוק בטענת העותר שיש בו כדי להפחית ריביות בגין היתנהלותו השגויה והלקויה.

בגדר פעולות אלה: דרישות לתשלום החוב, עיקולים בחשבונות בנקים; עיקולים בחברות כרטיסי אשראי, ובחברות ביטוח, לפני ולאחר ביטול הליך פשיטת הרגל של העותר בגדרם עוכבו הליכי האכיפה.

התקשיתי לקבל את גרסת העותר לפיה אי הכללת חוב הארנונה נשוא המחלוקת בפירוט חובותיו ונושיו בהליך פשיטת הרגל מעידה על חוסר ידיעה על החוב.

...

אין מנוס מלציין כי בנסיבות העניין לעותר תרומה משמעותית לתפיחת החוב, וטענת השיהוי נטענת על-ידו שלא בתום לב לאור התנהלותו ודינה להידחות.

בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענות העותר בדבר שיהוי או התיישנות, והן נדחות.

התוצאה: העתירה נדחית.

בנוסף הנתבעת עתרה בבקשות למחיקת חוב הארנונה, שבמהותן הן בקשות לפטור מתשלומי ארנונה ובקשותיה נדחו.

בעקבות הליכי גבייה מנהלית כנגד הנתבעת נגבה סך של 2,140 ₪ באמצעות עיקולי צד ג' ובנוסף הוצאו מיטלטלין מחזקתה של הנתבעת.

הנתבעים פנו לבעלת הנכס שהעבירה תשלום, אך זה התעכב עקב קשיים שהערימה התובעת.

לפיכך, גם אם תהליך הבירור אצל התובע ארך כחצי שנה וגם אם אקבל את טענת הנתבעים כי לא ניתן היה במהלך תקופה זו לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת – הרי שמרגע שמחלוקת זו הוסדרה היה על הנתבעת לשלם את תשלומי הארנונה ואת חובה לתובעת.

בהתאם להוראת סעיף 6 האמור, בית המשפט רשאי להרים את מסך ההיתאגדות ולייחס חוב של חברה לבעל המניות בה, במקרים החריגים שבהם השמוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות או לקפח נושה של החברה או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע חובותיה (ראו: ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, פ"ד סד(1) 398 (2010(; ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (פורסם בנבו, 16.10.2005)).

...

לאור כל האמור לעיל, נוכח התשתית העובדתית שהתבררה לפני ואמות המידה שהתוו בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, אני סבורה כי במקרה זה יש לחייב את הנתבעים 2 ו- 3 בחוב הארנונה של הנתבעת.

בנסיבות אלה באיזון האינטרסים בין הרצון בהחמרה עם הרשות השלטונית וחיזוק אמון הציבור, לבין האינטרס הציבורי בתשלום מסים וגביית כספי ציבור, ומאחר שאף אחד מהצדדים לא הוכיח שווי המיטלטלין, והמסמך עליו סומכת התובעת אינו משכנע בשלב זה להוכחת תמורת המכר - אני סבורה כי האיזון הנכון הוא קביעת סכום על דרך האומדנה אשר יופחת מסכום התביעה ויהיה בו כדי לקחת בחשבון את העוול שנגרם לנתבעת מאי גילוי המידע אודות מכירת המיטלטלין.

סיכום: לאחר שבחנתי טענות הצדדים וראיותיהם הגעתי לכלל מסקנה כי על התביעה להתקבל כנגד כלל הנתבעים בהפחתת סך של 2,500 ₪ בגין המיטלטלין שהוצאו מחזקת הנתבעת ונמכרו על ידי התובע, אני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן: הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 36,995.46 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.9.19 ועד למועד התשלום בפועל, ובצירוף אגרת בית משפט בסך 988 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪.

כמו כן, הערייה פתחה הליכי גביה ועיקול עוד טרם חלף המועד להגשת השגה או עתירה מנהלית בעיניין החוב השנוי במחלוקת.

כמו כן המשיבים פועלים בחוסר תום לב הואיל והם מנהלים זמן רב הליך מנהלי לגביית ארנונה מול עובדיה ביחס למיתחם כולו, כך שלמעשה הם מנהלים הליך כפול בגין אותם חובות ארנונה.

כאשר הוגשה התשובה לעתירה במרץ 2019 נטען, כי נושא החיוב הרטרואקטיבי בגין הנכס ביחס לחשבון הארנונה תלוי ועומד בביהמ"ש העליון במסגרת עע"ם 7007/18 ועע"ם 8142/18 שהוגשו ביחס לפסה"ד שניתן ביום 6.8.2018 בעת"מ 1032-05-16 ויש לעכב הדיון בעתירה עד להכרעה בעירעור.

...

אני סבורה כי התשובה על כך בשלילה מהנימוקים שיפורטו להלן.

ג) באשר לחיובים החל ממרץ 2016, אני סבורה כי גם אם אצא מנקודת מוצא לטובת העותר כי מדובר בחיוב רטרואקטיבי (וספק רב אם כך הדבר) אזי אין הצדקה לפטור אותו מהתשלום.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין העתירה להתקבל בחלקה.

ביום 12.3.18, מיד לאחר הגשת ההשגה לשנת 2018, שלחו התובעים לעירייה מכתב מאת בא כוחם, המתריע על משלוח הודעות פסולות בדבר קיומו של חוב למרות ההליכים התלויים ועומדים.

סמוך למועד ישיבת ההוכחות עתרה הערייה לדחיית הדיון ועיכוב ההליך עד למתן פס"ד בבר"מ 8286/20.

עיקר טענות התובעים בכתב התביעה בכתב התביעה נטען כי בשנת 2018 נקטה הערייה שלא כדין הליכי גבייה מנהליים נגד התובעים, לגביית חובות נטענים בארנונה בהתייחס לנכסים, למרות שכל החובות היו שנויים במחלוקת והיו נתונים להליכי השגה וערר.

עיקר טענות הערייה בכתב ההגנה המתוקן בכתב ההגנה המתוקן נטען כי התובעים מנהלים מזה שנים הליכים משפטיים בגין הנכסים אך לא צורפו המסמכים הרלוואנטיים מכל ההליכים דבר שמונע מהעירייה להיתגונן כראוי מפני תביעה זו. בנוגע לנכס ברח' אילת, התובעים עתרו לסיווג הנכס בסווג למגורים בתעריף נמוך ולמרות זאת הם לא שילמו בשום שלב את חיוב הסווג הנמוך שלכל הדיעות אינו שנוי במחלוקת.

...

אינני מקבלת את טענת העירייה שלא נעשה "פרסום" של לשון הרע בהיותו מועבר 'ממחשב (העירייה) למחשב (הבנקים)', שהרי העיקול מופיע בחשבון, ופקידי הבנק התקשרו לתובעים להודיע להם על העיקולים.

אינני מקבלת את טענת העירייה לפיה בהקשר של התובעים אין בהטלת העיקולים משום לשון הרע בשל כך שגם בעבר הוטלו עליהם עיקולים (בשנים 2009 ו- 2011), ולא אף זאת אלא שביחס לעיקולים שהוטלו בשנת 2017, התובעים לא הגישו תביעת לשון הרע, ומכאן, לשיטת העירייה, שגם התובעים סברו כי אין בהטלת עיקול באופן זה משום לשון הרע.

אינני מקבלת טענה זו. ליאורה העידה כי היא זו שטיפלה מטעם התובעים (בנוסף לב"כ התובעים) בפניות לעירייה בשל העיקולים שהוטלו שלא כדין, ומשכך היא זו שבקיאה בעובדות הצריכות לתביעה.

העתירה הוגשה, כך לפי האמור בה, כנגד החלטות הערייה מיום 13.3.2023 ומיום 29.3.2023 לנקוט כנגד העותר בהליכי גבייה מינהליים בגין חוב ארנונה בסך 1,691,287 ₪ שנצבר בגין הנכס (ההחלטה) (יוער כי מדובר במכתבי תשובה של המשיבה לפניות ב"כ העותר למשיבה לאחר שנשלחה לעותר הודעה על קיום חוב מיום 26.5.2022).

לטענת העותר, החלטת הערייה עומדת בנגוד להתחייבותה להקפיא את הליכי הגבייה עד למועד פינוי הנכס, כאמור בכתב התחייבות מיום 28.10.2014, והוצאה חרף היותם של חיובי הארנונה שנויים במחלוקת.

ההסכם מסדיר חוב ארנונה בגין נכסים אחרים של העותר, אך כולל גם היתייחסות לחוב הארנונה בגין "הנכס" כהגדרתו לעיל, שנידון בעתירה זו, והוגדר בהסכם "החוב המשותף". כך נקבע, בין היתר, בהסכם: "5. ידוע לי כי קיימים על שמי חשבונות נוספים אשר החובות בהם הנם במשותף עם אבי מ' כהן עזרא, אשר עומדים נכון ליום 9/9/14 ע"ס של 1,163,141 ₪ (להלן: 'החוב המשותף'), אשר אינם כלולים בהסדר ובגינם הסכימה הערייה לפנים משורת הדין ומבלי להודות ו/או לוותר במן [כך במקור] מטענותיה לעניין החוב לעכב את ההליכים לגביית החוב כנגדי וזאת עד למועד פינוי עתידי של הנכסים נשוא החוב". ידוע לי, כי ההליכים כנגד אבי .

נטען עוד כי "במסגרת ההסכם קיים סעיף עליו הוחתם העותר כשידיו כבולות לפיו הוא מודע לחיובי ארנונה נוספים על שמו ועל שם אביו המנוח בסך 1,163,141.49 ₪, נכון לתאריך 9/9/2014, אשר אינם חלק מההסדר"; וכי "העותר ... חלק על גובה החוב המשותף לו ולאביו וחתם על ההסכם תחת לחץ, אילוץ, וכפייה מצד העיריה אשר בדרכי תחבולה איימה לנקוט בהליכי גבייה על מנת לשרבב את העותר לסלק את חובות העבר של אביו המנוח". העותר העלה טענות נוספות לפיהן הוא רשאי לתקוף את עצם קיומו של החוב או שיעורו וסבור כי יש "לפתוח את ההסכם" בכל הקשור לסכום שקובּע בו כביכול.

...

כפי שכבר מצאנו, הדגש בקביעת הסמכות אינו על הסעד שהתבקש (אף שהוא יכול להיות רלבנטי) כי אם במהות ההליך, ומהותו היא, כאמור, אזרחית-חוזית.

סוף דבר מכל המקובץ מצאתי כי מדובר במחלוקת שבעיקרה ובמהותה היא אזרחית ולפיכך יש לבררה בבית המשפט האזרחי המוסמך.

אני מקבלת אפוא את הבקשה לסילוק על הסף ומורה על מחיקת העתירה.