כללי
לפניי ערעור על פסק-דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין (להלן- בית הדין הארצי) בתיק בד"א 11/20, 14/20 מיום 14.9.2020 (עורכי הדין אב"ד עו"ד אריה רוטר, עו"ד יעקב אמסטר, עו"ד אילן דסאו; להלן- פסק הדין), אשר ניתן בעירעור על פסק-דינו של בית-הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין בירושלים (להלן- בית-הדין המחוזי) בתיק בד"מ 41/19, 17/19, מיום 19.2.2020(עורכי הדין אב"ד עו"ד יהושע קרמר, עו"ד עמיר אברהמי, עו"ד דני נווה).
לחלופין, עתר להקלה בעונשו נוכח נסיבות ביצוע העבירה, הפירסום התקשורתי ונסיבותיו האישיות ובכללן- גילו, וכן בטענה כי בית-הדין הארצי החמיר בעונשו תוך סטייה משמעותית ממדיניות הענישה הנוהגת.
לצד הודעת העירעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, אשר נדחתה בהחלטת חברתי, השופטת בזק-רפפורט, מיום 28.10.20.20.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, בכתב ובעל-פה, ובחנתי את חומר הראיות בתיק, ונדרשתי לענישה הנוהגת במעשים דומים, נוכח הקף הבקורת השיפוטית על גזרי-דינם של בתי-הדין המשמעתיים, שוכנעתי, כי לא נפל פגם בפסק-הדין המצדיק את היתערבות ערכאת העירעור.
לאחר ששקלתי את השיקולים לקולא ולחומרה, תוך היתחשבות בנסיבותיו האישיות ובכלל זה גילו, והתרשמותו של בית-הדין מאישיותו הנורמאטיבית והערכית ותרומתו לחברה, כמו גם ביצוע מעשיו תוך חשש לחייו, שוכנעתי, כי אין בעונשו כדי להוות סטייה משמעותית ממדיניות הענישה במידה שיש בה כדי להצדיק את היתערבות ערכאת העירעור בשים לב למיתחם ההתערבות המצומצם.
...
בפסק-הדין נדחה ערעורו של המערער על הרשעתו וחומרת העונש ונתקבל ערעור המשיבה על קולת העונש.
עם זאת, בענייננו, נחה דעתי כי בית-הדין הארצי גזר את עונשו של המערער תוך התחשבות בתקופת מעצרו.
בנסיבות אלה, לא מצאתי להידרש, בנסיבות תיק זה, לשאלת פרשנות סעיף החוק, שכן, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הנוגעים בעניין, לא שוכנעתי כי נפל בגזר הדין פגם המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.
אשר על כן, הערעור נדחה.