בנסיבות אלו מבקשים הנאשמים לקבל מידע כמפורט בנספחים ג ו-ד לבקשה מיום 2.6.20 (בקשה מס' 13), פניות ב"כ הנאשמים למאשימה בדרישה לקבלת המידע, כמפורט להלן:
2.1 האם קיים נוהל בנוגע להתיישנות עבירות בניה?
2.2 האם באיזורים מסויימים בעיר לא נאכפת בניה לא חוקית אשר היתיישנה?
2.3 האם קיים הסדר מול היועמ"ש לממשלה תחום אזרחי – שעבירות הקשורות לתקנות הפטור לא יאכפו?
2.4 האם קיים נוהל בנוגע לאכיפה של עבודות פטורות מהיתר?
2.5 האם קיים נוהל המאפשר לתושב לדעת האם עבודה פטורה מהיתר אם לאו? האם מקבלים את המידע הנ"ל בכתב?
2.6 האם לאחר קבלת הודעה על עבודה פטורה מהיתר הרשות מודיעה לתושב מדוע לא מתאימה העבודה לקבלת פטור, זאת במידה והעבודה אינה מתאימה.
2.7 האם המאשימה מדווחת על עבירות הבניה בתחום השיפוט, בהתאם לנוהל המחייב לעשות כן אחת לחודש?
2.8 תוך כמה זמן מרגע תלונה על חריגת בניה המפקח אמור להעביר מידע לשירות המשפטי?
2.9 תוך כמה זמן מרגע תלונה על חריגת בניה המפקח אמור לבקר בנכס או ליצור קשר עם בעליו (במידה והוא קיבל את המידע הנ"ל)?
2.10 האם קיים נוהל בנוגע להתאמת תיק מסויים לצורך בחינת אפשרות הסדר מותנה בגינו?
2.11 למי מוצע הסדר מותנה ולמי לא?
2.12 האם מפקח מטעם מחלקת פקוח על הבניה מקבל הדרכה כיצד לפעול כאשר הובא לידיעתו על עבודה שבוצעה בלא היתר?
2.13 האם המפקח מקבל גם מידע מהשרות המשפטי? האם הוא מקבל מידע מהשרות המשפטי לאחר שנתקבלה תלונה או האם תלונה מועברת ישירות למחלקת הפיקוח והיא מעבירה את התלונה למפקח?
2.14 האם על המפקח קיימת חובת דיווח ביחס לעבודה ללא היתר שהוא בא איתה במגע בסיור בשטח?
2.15 האם על המפקח קיימת חובת דיווח ביחס לעבודה ללא היתר שהובאה לידיעתו בעקבות הליך משפטי?
2.16 האם העבודות שמבוצעות בשטחים צבוריים, כגון: מצללה, סככת צל, סוכך/סוכך מיתקפל וכיו"ב – האם עבודות אלו אושרו להיות פטורות מהיתר? האם קיים תיק בנין ביחס לשטחים עליהם בוצעו עבודות כגון מצללה, סככת צל, סוכך/ סכוך מיתקפל?
2.17 מי הגורם שמאשר את התאמת העבודות להיות פטורות מהיתר – במידה ולא קיים היתר לעבודות כלשהן?
2.18 בתמונות המצורפות לנספח ד הנ"ל מוצגות עבודות הנראות בבירור לכל מי שנימצא בחזית הרחוב בהתאם לכתובת המצוינת מעל כל תמונה.
לעניין זה ראה האמור בבג"ץ 4922/19, נווה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 9.12.19, סעיף 25 לפסה"ד ואילך, ובעיקר האמור בסעיף 28 לפסה"ד:
"החשוב לענייננו הוא, שהנאשם אינו יכול לפטור את עצמו מהנטל של הנחת תשתית ראשונית לצורך קבלת מידע הנוגע למדיניות האכיפה, בטענה כי על פי חוק חופש המידע הוא ממילא זכאי לקבל את המידע והנתונים. אין לקבל את טענת העותרים כי עצם הנטל להניח תשתית ראייתית כלשהיא לטענה של אכיפה בררנית, קולע את הנאשם ל'מעגל שוטים', באשר על מנת להוכיח טענת אכיפה בררנית העותרים נזקקים למידע. טענה מעין זו נשמעת לעיתים תכופות גם לגבי התנאי המקדמי של רלוואנטיות – הכיצד יכול נאשם להוכיח כי מיסמך מסוים הוא רלוואנטי לקו ההגנה שלו, אם לא מתאפשר לו לעיין תחילה באותו מיסמך. אלא שטענות מעין אלה נדחו בפסיקה, והתנאי המקדמי של רלוואנטיות נותר כתנאי סף".
כפי שנאמר לעיל, במקרה דנן לא הניחו הנאשמים תשתית ראייתי כלשהיא לטענות בגינן מבוקש המידע.
...
כוונתי לפסה"ד בעע"מ 7485/19, קשקוש נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 6.7.20, ואצטט להלן קטעים רלוונטיים למקרה דנן מתוך פסק הדין הנ"ל.
בסעיף 17 לפסה"ד נאמר ע"י כב' השופט עמית:
"ככלל, קיומו של אינטרס אישי ממשי לחומר המבוקש, עשוי לחזק את זכות העיון הציבורית-כללית שעומדת לכל אזרח, ולהטות את נקודת האיזון לטובתו של נאשם בהינתן האינטרס האישי שלו. אולם איני סבור כי לנאשם שהעלה טענה לאכיפה בררנית יש מיניה וביה 'מעמד מוגבר' מזה שנקבע בסעיף 10 לחוק חופש המידע. באופן פרדוכסלי לכאורה, במקרה דנן, לאור השתלשלות העניינים שהובילה להגשת העתירה כפי שפורט לעיל, דומה כי מעמדו של המערער במסלול של חוק חופש המידע, אף חלש יותר ממעמדו של כל אזרח שאין לו נגיעה אישית בחומר שהתבקש. זאת, מאחר שטענתו של המערער בהליך הפלילי כבר נבחנה על ידי בית משפט השלום במסגרת סעיף 108 לחסד"פ, ונדחתה משנקבע כי לא נמצא בסיס לטענה של אכיפה בררנית".
בסעיף 21 לפסה"ד נאמר:
"הגנה מן הצדק היא אכן כלי דיוני שההליך הפלילי מעמיד לרשות בית המשפט לשם ביקורת מינהלית, אולם השימוש בכלי זה צריך לחזור למידותיו הראויות, וכפי שציינתי בעניין נוה 'לא די לנאשם להגות את מילת הקסם 'אכיפה בררנית' על מנת לפתוח את פתח מערת המידע' ובית המשפט נדרש 'לסנן' טענות אלה, שאם לא כן, אין לדבר סוף".
בסעיף 25 לפסה"ד נאמר:
"בבוא בית המשפט לבחון טענה לאכיפה בררנית כללית (להבדיל מטענה לאכיפה בררנית בין מספר מעורבים או נאשמים באותו מעשה) יש להבחין בין עבירות חמורות לבין עבירות קלות, בין עבירות נפוצות לבין עבירות בנסיבות חריגות או מיוחדות, עבירות שאינן 'שגרתיות' או שמעוררות רגישות מיוחדת, כמו עבירות של ביטוי שפתיים".
בסעיף 26 לפסה"ד נאמר:
"הקלות הבלתי נסבלת של העלאת טענה לאכיפה בררנית כללית, באה לידי ביטוי בהעלאת טענה זו בעבירות ובנסיבות בהן ברור על פניו כי הטענה היא חסרת שחר. הדברים אמורים במיוחד לגבי עבירות חמורות 'שגרתיות.
יחד עם זאת, סבורני כי באופן עקרוני יפים הדברים גם למקרה דנן.
על כן, דין בקשתם להידחות.
סיכומם של דברים, בקשת הנאשמים לקבלת המידע נדחית.
