עתירה לסילוק יד ממקרקעין ביער חדרה

ההליך הקודם ופסק הדין נתבעת 1, הקרן הקיימת לישראל (להלן: "הקק"ל"), הגישה לבית משפט השלום בחדרה תביעה לסילוק ידם של התובעים (ונתבעים נוספים) מחלקה 17 בגוש 18562 שביער תמרה (להלן: "החלקה"), וכן לפינוי והריסת המחוברים שהקימו בחלקה.

עוד טענה הקק"ל כי החלקה הוכרזה כשמורת יער (חלק משמורת יער תמרה אשר מספרה 500, אכרזתה פורסמה בק.ת. 3855 מיום 1.6.1978, נספח ב'1 לכתב התביעה שהגישה הקק"ל).

לפיכך עתרה הקק"ל כי בית המשפט יורה לתובעים לסלק ידם מהחלקה וכן להרוס ולפנות את מעשי הפלישה.

מאחר והתובעים לא הוכיחו כי הינם בעלי זכות להחזיק במקרקעין המהוים את החלקה, כדין הורה בית המשפט על סילוק ידם מהם.

...

משמצאתי כי גם אם אקבל את טענת התובעים כי הריסת חלק מהמבנה תביא לקריסתו כליל (טענה שלא הוכחה) דין התביעה להידחות, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה על הסף.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לכל אחת מהנתבעות שכר טרחת עו"ד בסכום של 3,000 ₪ בתוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין.

התובעת עותרת לסילוק ידה של הנתבעת מחלקת קרקע המצויה בתחומי יער חדרה, שבו מפעילה הנתבעת בית מחסה לכלבים.

לטענת התובעת, לנתבעת הוצע אתר חלופי אולם זה נדחה בעבר על ידיה.

...

ממסמכי העירייה עולה, כי הן העירייה והן התובעת, כרכו את סוגיית פינויה של הנתבעת מן המקרקעין בהחלטות ובמעורבות העירייה, לכל אורך ההדיינויות ביניהן, ושוכנעתי כי התעלמות ממעורבותה העמוקה של העירייה בסוגייה משזו הגיעה לפתחו של בית המשפט תהיה מלאכותית, גם אם מבחינה פורמלית התובעת יכולה לעתור לסעד פינוי מן הנתבעת בלבד.

בסעיף 3 לסיכום הישיבה נכתב: "מתחם בע"ח – הרחבת המתקן נעשתה ללא קבלת האישורים. בכל מקרה, הפעילות במקום זמנית וחיונית ביותר. לכשיומצא צוי פינוי לעמותה ע"י קק"ל יומצא מקום חלופי [.] העירייה דין ודברים מול העמותה למקום חלופי". מדברים אלה עולה, כי גם העירייה סבורה כי לבית המחסה תפקיד חשוב וחיוני.

סוף דבר, אני מוצא כי יש מקום לצרף את עיריית חדרה כנתבעת נוספת בהליך וכך אני מורה.

בית משפט השלום בחדרה ת"א 55022-06-13 קרן קיימת לישראל נ' מריסאת ואח' לפני כבוד השופט יניב הלר התובעת: קרן קיימת לישראל ע"י ב"כ עו"ד רפאל בס הנתבעים: 1. יחיא מריסאת 2. פאיז מריסאת ע"י ב"כ עו"ד עבד אלמאלכ דהאמשה פסק דין

לפניי תביעה לסילוק ידם של הנתבעים ממקרקעין הרשומים בבעלותה של מדינת ישראל, ונמצאים ביער תמרה.

בקשה זו נדחתה על אתר, מהסיבה הפשוטה שההזדמנות לזמן את המומחה ניתנה לשני הצדדים, שיכולים היו לעתור לזימון המומחה מבעוד מועד – והנתבעים בחרו שלא לעשות כן. נוכח כל האמור, אין לי אלא לקבל חוות דעתו של המומחה, ולפיה עולה כי הבנייה "הישנה" במקרקעין מתמצה למבנה אחד מוקדם בשטח מצומצם ביותר של 23 מ"ר, דיר העיזים, שבהמשך שיטחו גדל; בנוסף בנייה מצומצמת בהקף שהוסרה; ולבסוף – רק בשנת 1970 בקירוב, ובודאי לאחר 1968, ניבנה בית המגורים הפולש בחלקו לחלקה 17.

...

סיכום והוראות לסיכום, אחר שבחנתי את ראיות הנתבעים מצאתי לקבל את התביעה למעט לעניין סילוק עצי התאנה במקום, שאליהם נדרשתי כבר בפסק הדין שניתן על ידי בגלגול הראשון.

נתתי דעתי על משך ניהולו של התיק, אשר בסופו של דבר הסתיים אחר הליך ארוך ושמיעה מלאה של הוכחות הצדדים.

הנתבעים ישלמו לתובעת את הוצאות ההליך, שאותן אני מעמיד יחד עם שכר טרחת עורך דין על סך כולל של 25,000 ש"ח. ניתן היום, י"ג ניסן תשפ"ב, 14 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.

בית המשפט המחוזי בחיפה ע"א 50362-06-22 מריסאת נ' קרן קיימת לישראל 18.1.2022 לפני: השופט יצחק כהן השופט אמיר טובי השופטת רבקה איזנברג 1. פאיז חדר מחמוד מריסאת (ת"ז xxxxx9533) 2. יחיא פאיז מריסאת (ת"ז xxxxx7055) ע"י ב"כ עו"ד עבד אל-מאלכ דהאמשה המערערים קרן קיימת לישראל ע"י ב"כ עו"ד רפאל בס המשיבה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט יניב הלר) מתאריך 14.4.2022 בתיק ת"א 55022-06-13. פסק דין

שטחה הכללי של החלקה הוא 646,519 מ"ר (כ- 647 דונם), והיא הוכרזה כ"איזור שמור ליער" לפי אכרזת היערות (איזור שמור ליער) (שמורת יער תמרה), התשע"ה – 2015 (ק"ת התשע"ה, עמ' 777 (חוברת 7482 מתאריך 26.1.2015)).

בתביעה שהוגשה מטעם המשיבה לבית משפט קמא, עתרה המשיבה לסעדים שונים, שעיקרם סילוק ידם של המערערים מהחלקה, וכן סילוק מבנים שהמערערים בנו בחלקה וסלוק עדר העיזים שהמערערים מגדלים בחלקה.

כמו כן ראו ע"א 520/96 חוסין נ. מיר, פ"ד נ"ד(3),487 בעמ' 494, שם נקבע: "מטרתו של סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין הייתה לחסן זכות במקרקעין מוסדרים מפני טענת היתיישנות העומדת בסתירה לרישומים שבפנקסי המקרקעין. בכך עברה מן העולם תפיסת הדין הקודם שהכירה בהתיישנות הן כטענת הגנה בתביעה לסילוק יד, ובמקרים מסוימים אף כאמצעי לרכישת הבעלות במקרקעין (ראו: י' ויסמן חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 – מגמות והישגים [5], בעמ' 82 וכן י' ויסמן דיני קניין – חלק כללי [6], בעמ' 319)." (הדגשה לא במקור – י"כ) בא כוחם של המערערים הוסיף וטען, כי המערערים זכאים להגנה על פי סעיפים 21 ו- 22 לחוק המקרקעין.

...

העובדה, שאדם מחזיק במשך זמן ממושך במקרקעין השייכים למדינה, היא כשלעצמה אינה מבססת את המסקנה שמדובר בהחזקה נוגדת.

אשר על כל האמור לעיל, אציע לחברי לדחות את הערעור.

רבקה איזנברג, שופטת אשר על כל האמור לעיל הוחלט לדחות את הערעור.

תובענה לסילוק יד ממקרקעין המעלה שאלות מדיני היערות ומדיני שתוף במקרקעין.

הבעלות בחלקה ששיטחה 212,417 מ"ר היא במושאע; בהליך שעודנו תלוי ועומד לפני כב' השופטת אסיף בתיק אז' (שלום חדרה) 1599-06-09 מתבררת תובענה בגדרה עתרו התובעות כאן לפירוק שתוף בחלקה בדרך של חלוקתה בעין בין בעלי הזכויות בה; הנתבעים כאן נמנים על הנתבעים באותו הליך (להלן הליך פירוק השתוף).

...

לבסוף, עצם הפרת הצו הזמני אינה מקנה לתובעות היא כשלעצמה זכות לסעדים שהתבקשו בהליך זה. התובענה מתקבלת בחלקה, בהתייחס לגידור השטחים בלבד אך לא בהתייחס לשימוש בהן לנטיעת עצי-זית.

בהקשר זה אני מורה כלהלן: (א) הנתבעים יפרקו ויסירו את הגידור המקיף את השטחים תוך 30 יום מן המועד בו יומצא להם פסק-הדין וישיבו את המצב בשטח לקדמותו כפי שהיה טרם התקנת הגידור.

(ד) הנתבעים ישלמו לתובעות את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,500 ₪ ליום פסק-הדין.