לפניי בקשת המערער[footnoteRef:1] לפסלות שופט, לפי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נ"מ], תשמ"ד-1984, שעילותיה הן "חשש ממשי למשוא פנים ודעה קדומה מובנית כלפי [המבקש]" ואף "פגיעה חמורה במראית פני הצדק", בהתבסס על שני פסקי-דין קודמים, שעניינם זהה או קרוב לעניין דנן, ושבהם דחיתי את ערעוריו של המבקש וחייבתי אותו "בהוצאות גבוהות ביותר לטובת המשיבה". [1: מכאן והלאה – המבקש;]
רקע והליכים קודמים:
בבית אריזה ישן ששטחו 900 מ"ר ומצוי בשטח חקלאי בצמוד לכביש 40 ליד צומת תל-נוף מנהלים המבקש, בנו מר רז קירשנר וחברות שבבעלותם, עסק של מרכול לממכר פירות וירקות.
בקשה זו נדחתה על ידי מחלקת רשוי עסקים במועצה המקומית גדרה, ולאחר שנדחתה גם השגה על החלטת הדחיה, הגיש רז את העתירה, בה ביקש לחייב את מחלקת הרשוי הנ"ל לקבל את בקשתו ולהעניק לו רישיון לעסק לפעילות של מכירת פירות וירקות בחלק משטח המבנה.
...
בפסק הדין, שניתן על-ידי ביום 15.08.21, נדחה הערעור שהוגש ע"י המבקש, בנו רז, ושתי חברות בבעלותם והם חויבו בהוצאות בסך כולל של 15,000 ₪.
בשני פסקי הדין, שניתנו בערעורים הקודמים, מופיעות קביעות נחרצות המאיינות כל סיכוי לתוצאה אחרת ועד-כדי "בדין מצא בית המשפט קמא, כי הוצבה לפניו מסכת ראייתית-עובדתית המוכיחה כי המבקש ורז מפעילים עסק ללא רישיון, במבנה ללא היתר הניצב על קרקע חקלאית, כאשר אין סיכוי לקבלת רישיון עסק ולקבלת היתר, כשמשך הזמן והיקף הפעילות המסחרית של העסק מלמדים על חומרת הפגיעה בשלטון החוק..." [הערעור הראשון, פסקה 26].
במקרה דנן מדובר על שלושה הליכים, שאינם יוצרים את אותה מסה מאיימת כבעניין בלום הנ"ל. מצב דברים זה קרוב למצב הדברים בע"פ 3215/97 אבוקסיס נ' מ.י. (1997), "המערער נשפט בעבר פעמיים על ידי השופטת. עתה הוא מובא בפניה בשלישית. מאסר על תנאי - שהטילה עליו השופטת - תלוי ועומד נגדו. המערער ביקש פסילת השופטת. זו סירבה לבקשה. מכאן הערעור שבפני. דין הערעור להידחות. הלכה היא, שאין לפסול שופט מלשבת בדינו של נאשם, רק משום שבעבר דן השופט אותו נאשם. הלכה זו ראויה היא ואין מקום לסטות ממנה".
מצד עיקרו של דין, כמפורט לעיל, ראוי היה שבקשת הפסילה תידחה.
לפיכך מתקבלת הבקשה, הדיון שנקבע ביום 26.06.22 מבוטל, ומועד חדש שייקבע לפני מותב אחר יודע לצדדים.
