עתירה למתן צו על תנאי לאישורי שהייה כדין בישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3739/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: האני פתחי מוחמד אבו סתה נ ג ד המשיב: המפקד הצבאי לאיזור איו"ש עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אשרף אבו סנינה בשם המשיב: עו"ד רנאד עיד ][]פסק-דין

העותר ניכנס לישראל ומשם לאיו"ש, אך מאז לא שב לרצועת עזה, אלא נותר בשטחי איו"ש. (-) כחצי שנה לאחר מכן, ביום 14.9.20217 הוזנה לעותר מניעה ביטחונית בשל היותו שוהה בלתי חוקי.

בהקשר זה, מציין המשיב כי טענות העותר בדבר נסיבותיו הפרטניות, ובפרט הגעתו לאיו"ש ומצבו הרפואי, נטענו ללא האסמכתאות הדרושות, והן אף סותרות זו את זו. לגופו של עניין, טוען המשיב כי לעותר אין כל זכות שבדין לשהות באיו"ש. בתוך כך, מדגיש המשיב כי היתנהלות העותר עולה לכדי חוסר תום לב, וזאת נוכח שהות העותר במשך 4 שנים בשטחי איו"ש ללא כל היתר, ומבלי שנקט בהליך כלשהוא להסדרת מעמדו כדין עד לאחר שנעצר העותר על ידי כוחות הבטחון.

...

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה המקדמית, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף ממספר טעמים, אשר די בכל אחד מהם לבדו כדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף.

לפיכך, גם בשל התנהלות זו של העותר, דין העתירה להידחות.

אשר על כן, העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8361/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא כבוד השופטת י' וילנר העותרים: איוב שקיר ו-38 אח' נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. משרד הפנים 3. שר הפנים 4. ראש הממשלה 5. מפקדי כוחות צה"ל עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ד בתשרי התשפ"ב (30.9.2021) בשם העותרים: עו"ד נג'את אבו גוש בשם המשיבים: עו"ד אודי איתן ][]פסק-דין

סעיף 2 לחוק הוראת השעה קבע את הנחת היסוד, שלפיה: "בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב איזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האיזור לא ייתן לתושב איזור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הבטחון באיזור". לצד זאת, נקבעו כמה חריגים, ובהם חריג 'איחוד מישפחות', המאפשר ליתן היתר שהייה בישראל לתושבי איו"ש, למניעת הפרדתם מבן זוגם או ההורה המשמורן שלהם, השוהה כדין בישראל, בכפוף לתנאים מסוימים, כמפורט בחוק הוראת השעה (ראו סעיפים 3, 3א ו-3א1 לחוק זה).

...

על כן, כבר מטעם זה, דין העתירה להידחות על הסף.

מעבר לכך, דין טענות העותרים להידחות גם לגופן.

זאת ועוד, טענת העותרים – כי במצב הדברים הנוכחי קיימת הפליה בינם לבין מי שהחלו בהליכי איחוד משפחות עובר לשנת 2003, וזכו לאחרונה לשדרוג מעמדם, מכוח החלטת שר הפנים – דינה גם היא להידחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3869/16 לפני: כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון העותרת: לורנצה דנטה, שירה לאה נ ג ד המשיב: משרד הפנים מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ה' בכסלו התשפ"ב (9.11.2021) בשם העותרת: עו"ד דודו זהבי; עו"ד רועי רון בשם המשיב: עו"ד אבישי קראוס; עו"ד רועי שויקה; עו"ד ענת גולדשטיין ][]פסק-דין

אשר לחוקיות שהותה במדינה – העותרת גורסת שאין בחטאי העבר הרחוק כדי לשלול את תחולת חוק השבות בעיניינה, שכן במועד השלמת גיורה היא שהתה בישראל כדין, מכוח צו שפוטי שמנע את הרחקתה (עמ"ן 14447-10-14, בו נידון ערעורה על החלטה אחרת של משרד הפנים בנוגע למעמדה בישראל).

בהקשר זה נקבע כי – "שהות כדין שיש בה כדי להגשים תכלית זו היא שהות באשרה בת תוקף. אשרה זו מהוה 'אישור' מטעם רשויות המדינה לכך שהשהות בישראל נעשתה בהתאם להוראות הדין. מתן האשרה, להבדיל מעצם הגשת בקשה, נסמך על מיגוון שיקולים רלוואנטיים על פי הוראות הדין ואינו נובע באופן בלעדי מרצונו של אדם, כשלעצמו, להסדיר את מעמדו בדרך זו או אחרת. בנוסף, קיומה של אשרה בתוקף הוא מבחן ברור וקל להפעלה, המספק תשובה חד משמעית לשאלה האם שהות מסוימת הייתה כדין אם לאו. זאת, בנגוד לקריטריון של הגשת בקשה שטרם הוכרעה, אשר מעבר לקשיי ההוכחה הטבועים בו, מושפע ממספר משתנים, כגון היחס בין מועד הגיור למועד הגשת הבקשה והיחס בין מועד הגיור למועד קבלת ההחלטה בה" (שם; ההדגשה אינה במקור).

...

דין העתירה להידחות, בהעדר עילת התערבות בהחלטת המשיב.

כפי שהעיר חברי, השופט נ' סולברג, בעניין מקלרן, "ישנם גרי-צדק, לא מעט גיורים איכותיים, לעֵלא ולעֵלא מבחינה דתית, שנקלעים למבוי סתום ולמצוקות אישיות ומשפחתיות מכיוון שלא באו בגדרי חוק השבות, מחמת שהייה בלתי-חוקית כנ"ל בישראל תוך כדי הליכי הגיור [...] משרד הפנים צריך לחתור ל'ריכוך' הנוקשות החוקית הנ"ל, באפיקים אחרים, אם בוועדת חריגים, אם בנהלים מיוחדים, גם לפנים משורת הדין. כל עניין קובע כמובן פרק לעצמו – כל איש, כל אישה – אך לבטח ישנם גרי-צדק שראוי לחתור חתירה לקראתם, לקבלם בנפש חפצה, ולהסדיר את מעמדם האזרחי בישראל". בהליך דנן אין להידרש לשאלה האם העותרת נמנית על גרי צדק אלה, אך בידיה לשוב ולפנות, כאמור, למשיב בהקשר זה. העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7637/23 לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט ח' כבוב העותרים: 1. מוחמד שרוקי קשטה 2. חסן עטא חסן לובד 3. אמג'ד ראני חמוד שלח 4. נזאר האני מחמוד אבו סאפי 5. שאקר עבד אלרחמאן שאקר קולאב 6. כאמל אחמד סלימאן שעת 7. מוחמד עימאד סאלח אבו האשם 8. יוסף סאלח עבדללה אלזראבי 9. מוחמד חלמי זיד אבו סולטאן 10. חסן יוסף מוחמד עדואן 11. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר 12. גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע 13. הועד הצבורי נגד ענויים בישראל 14. עמותת רופאים לזכויות אדם - ישראל 15. עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל 16. האגודה לזכויות האזרח בישראל נ ג ד המשיבים: 1. צבא ההגנה לישראל 2. קצין מישטרה צבאית ראשי 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. המפקח הכללי - משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי; הודעה מטעם המדינה; בקשה מטעם העותרים בשם העותרים: עו"ד נדיה דקה; עו"ד אסנת כהן-ליפשיץ בשם המשיבים: עו"ד אבי מיליקובסקי; עו"ד מיכל ****י ][]פסק-דין

הלכה למעשה מבוקש כי נורה למשיבים – גורמי צבא, שירות בתי הסוהר ומשטרה, כדלהלן: "א. להודיע למשפחות העותרים 10-1 (להלן: העותרים) ומאות נוספים במצבם, שערב פרוץ המילחמה שהו בישראל מכוח היתרי כניסה לצורכי עבודה, או בהיתר לצורך טפול רפואי, שנעצרו על ידי כוחות הבטחון בימים האחרונים ומקום הימצאם אינו ידוע; האם הם מוחזקים על-ידי מי מהם או על-ידי מי מטעמם; היכן הם מוחזקים ומכוח איזה דין; אם שוחררו או הועברו לגורם אחר – מתי, היכן ולידי מי; ומה ידוע להם על מקום הימצאם היום. ככל שהעותרים מוחזקים בידי רשות ישראלית שלא כדין, ובין היתר במקום מעצר שאינם מקום מעצר מוכרז, יתבקש בית-המשפט להורות על שחרורם לגדה המערבית. לחלופין, וככל שהם מוחזקים במקום מעצר שלא שימש עד כה כמתקן מעצר מוכרז, להורות להציג את הצוו המכריז עליו כמתקן כליאה.

...

לא זה הדין ביחס לשני הסעדים הנוספים שנתבקשו בעתירה שלפנינו, שדינם להידחות לגופם של דברים, כאמור מעלה, ומשניתנה הכרעת בית משפט זה בעתירה הנוספת.

יוער, כי ממילא, דינו של הסעד השלישי שהתבקש בעתירה, היה להידחות על אתר.

סוף דבר: העתירה נמחקת בחלקה ונדחית בחלקה, הכול כאמור בפסקה 6 לעיל.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9021/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ר' רונן העותרים: ואדי זכריה- 61 עותרים ברשימה נ ג ד המשיבים: 1. צבא הגנה לישראל 2. קצין מישטרה צבאית ראשי 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. המטה לבטחון לאומי 5. היועצת המשפטית לממשלה 6. הפרקליטה הצבאית הראשית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד נאדין אבו ערפה; עו"ד נדיה דקה בשם המשיבים: עו"ד מתן שטיינבוך ][]פסק-דין

ראשית, נקבע כי הצוו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (איזור יהודה ושומרון) (מס' 1651), השת"ע-2009 (להלן: הצוו בדבר הוראות בטחון) – עליו הסתמכו בין היתר העותרים – קובע כי מסירת המידע תיעשה "לקרוביו" של העצור ולכן לא ניתן למסור את המידע למוקד להגנת הפרט.

בין העותרים יש כאלה שהוחזקו מכוח תקנות שעת חרום (חרבות הברזל) (משמורת והרחקה של שוהים שלא כדין שהם תושבי רצועת עזה), התשפ"ד-2023, ואשר חלקם הורחקו זה מכבר לרצועת עזה (ובהם העותרים מספר 50, 53, 54, 60, ו-61); ויש כאלה המוחזקים בישראל מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשב"ס-2022, או כעצורים בצו מעצר פלילי.

...

לטענת המשיבים, יש לדחות את העתירה על הסף בשל כך היותה כוללניות ומשום שהיא נוגעת לעותרים שעניינם נבדל זה מזה, לרבות באשר למערכת הדינים החולשת על מעצרם, ככל שאכן נעצרו.

עוד טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף מאחר שהסעדים המבוקשים בה לא נתמכו בתשתית עובדתית ומשפטית הולמת.

דיון והכרעה לאחר שעיינו בעתירה ובתשובה, אנו סבורים כי דין העתירה – סילוק על הסף.

לאור כל האמור, העתירה נדחית.