על פי הסכם זה, משמכיר המוסד הביטוח הלאומי במנוח כ"מוגבל בניידות" כמשמעות מונח זה בהסכם, רשאי הוא לפנות לקבלת הלוואה עומדת לצורך רכישת רכב והאבזרים הנלווים לו. בהתאם לסעיף 3 להסכם זה נוטל על עצמו האדם הסובל מנכות חובות שונות, כאשר סעיף 12 להסכם הניידות קובע כי אם הוא הפר את התחייבותו, למשל בדבר הפסקת שימוש ברכב (12(א)(7)), חייב הוא בהחזר ההלוואה העומדת שניתנה לו. במקרה כזה, וככל שהתאונה הייתה מתרחשת במהלך תקופת הזכאות, ייתכן ועל פי הסייג בפוליסה, הייתה הנתבעת מפצה את המנוח בגין הנזקים, ובעטיים היה מחזיר למוסד לביטוח לאומי את ההלוואה שנטל.
התובעים עתרו לפצוי בגין שירותי גרירה, הוצאות בגין טירטור, טירדה, טלפונים, נסיעות, עוגמת נפש והפסד קיצבאות המל"ל. בנסיבות העניין, ולאור הנימוקים אשר הבאתי לעיל והתנהלות הנתבעת, יש לפצות את התובעים בסך גלובאלי בגין רכיבים אלו של 15,000 ₪.
...
אין בידי לקבל דרישה זו המתבססת על מסמך שאינו מהווה חוות דעת ויש לפצות את התובעים בהתאם לחוות דעת השמאית שהגישו התובעים.
באשר ליתר מרכיבי התביעה, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי לפסוק לתובעים פיצוי בגין מרכיבי הנזק הנוספים המבוקשים במסגרת התביעה, ובכלל זה בגין הפסד קצבאות המל"ל, בין משום שלא הוכחו טיעוניהם כי המנוח לא קיבל קצבאות בשל מעשי או מחדלי הנתבעת ובין משום שאינם מגיעים על פי הפוליסה.
סוף דבר:
סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים באמצעות בא כוחם סך של 181,260 ₪ אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל; החזר שכר טרחת שמאי בסך 1,755 ₪ בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום לשמאי ועד למועד התשלום בפועל (בכפוף להצגת אישור תשלום), סך של 15,000 ₪ כמפורט בסעיף 55 לעיל; החזר האגרה ששולמה בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום (על פי קבלה שתוצג) והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪, אשר ישולמו לתובעים באמצעות בא כוחם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
