עתירה למתן היתר להעסקת עובדים זרים

(ג) לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה לעובד זר כהגדרתו בפרק ד'1 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (בחוק זה – חוק עובדים זרים), אלא אם כן המבקש להעסיק את העובד הזר מחזיק בהיתר לפי סעיף 1יג לחוק עובדים זרים, ורשאי שר הפנים לקבוע כי לגבי עובדים זרים בתפקידים מסוימים שקבע או לגבי סוגי עובדים שקבע, מתן אשרה או רישיון ישיבה אינו טעון היתר כאמור; שר הפנים יציין באשרה וברישיון הישיבה שניתנו לעובד זר את תחום עסוקו.

זאת, בהנתן שכ-3,500 עובדים המועסקים בענף הסיעוד – ואשר לטענת העותרים מהוים מזה זמן רב את כרית הבטחון האחרונה של המוסדות הסיעודיים – הם מבקשי מקלט, שעתידם לוט כיום בערפל נוכח היוזמות השונות להרחקתם מהארץ.

...

עם זאת, אני סבור כי להחלטת הממשלה 183 עשויה להיות השלכה לעתיד, בכל הנוגע להיטל על העסקתם של עובדים מסתננים בענף הסיעוד המוסדי, אם וכאשר ייקבע ההיטל שיחול על הבאת עובדים זרים לענף זה. לא אכחד כי בלב כבד הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעורים הנוגעים להיטל על העסקתם של העובדים המסתננים במוסדות הסיעודיים.

סיכום וסוף דבר הלכת סעד השוותה דינם של עובדים מסתננים לעובדים זרים חוקיים בכל הקשור לחיוב מעסיקיהם בתשלום היטל מכוח חוק הבראת הכלכלה.

לא מצאנו כי יש מקום לסטות מהלכת סעד, אך כפי שהראינו לעיל, קיימים מספר טעמים בגינם יש להשוות עניינם של עובדים מסתננים לעובדים זרים חוקיים גם לצורך קביעת היטל מופחת בענפים המועדפים, אך גם לצורך תחולת ההיטל בענף הסיעוד המוסדי, שם לא חל הפטור על עובד זר. אשר על כן, למעט הערעור בעניין אר.טו.אם (ע"א 7916/19) ובעניין בית אבות שלמה המלך שנדחים בזה ללא צו להוצאות, הערעורים האחרים (ע"א 6901/19; ע"א 7616/19; ע"א 799/20) מתקבלים במובן זה שיחול היטל מופחת לגבי העסקת עובדים מסתננים בענפים המועדפים כפי שהוגדרו לעיל (ולכן ע"א 7295/19 מתקבל אך באופן חלקי לגבי ענפים מועדפים אלה להבדיל מענף הסיעוד).

בנסיבות אלו, החלטת המשיב להסתפק בהגבלת ההיתר שניתן לעותר להעסקת עובד זר, בלי לשלול את ההיתר לחלוטין, היא בהחלט החלטה סבירה אשר אינה מצדיקה היתערבות בה. מדובר בהחלטה אשר אינה שוללת מהעותר את האפשרות להסתייע בעובד זר, אלא רק מגבילה זאת לעובדים גברים.

...

לאחר עיון בעתירה (מיום 7.7.2022) ובתגובה המקדמית מטעם המשיב (מיום 14.8.2022), נמצא כי דין העתירה להידחות על הסף.

כאמור בפתח הדברים, דין העתירה להידחות אף לגופה מאחר שכאמור, על פני הדברים אין העתירה מגלה עילה המצדיקה להתערב בהחלטת המשיב.

לא רק שזה הכלל, אלא בניגוד לטענת העותר, לשם גיבוש החלטת הרשות המינהלית ודאי אין צורך בראיות המוכיחות את הדברים "מעבר לספק סביר". מעת שנמצא כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר וכי אינה מגלה כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת המשיב, העתירה נדחית על הסף.

למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי גם אם היה צדק בדבריה של העותרת לפיהם לא ניתן היה להטיל עליה סנקציה מכוח הוראת סעיף 1טו(א2) לחוק, הרי שמקובלת עלי טענת המשיב לפיה ניתן היה להטיל על העותרת את אותה הסנקציה מכוח הוראת סעיף 1טו(א) לחוק, המאפשרת להטיל סנקציה על מעסיק אשר לא קיים "הוראה לפי חוק זה". קיומו של היתר כתנאי להעסקת עובד זר היא הוראה לפי החוק, ועל כן העסקת עובד זר ללא היתר מהוה הפרה של "הוראה לפי חוק זה". מידתיות הסנקציה כעולה מהאמור לעיל, הממונה איננו חייב להטיל סנקציה של סרוב לתת רישיון לתקופה של 3 שנים.

...

בסופו של דבר, ומבלי להמעיט בחשיבות העניין מבחינת העותרת, עסקינן בעותרת שהחזיקה אישור להעסקת עובד זר אחד בלבד.

לא שוכנעתי כי ביטולו של היתר בודד זה יביא להתמוטטות העותרת.

לנוכח כל האמור העתירה מתקבלת בחלקה הקטן, באופן שהחלטת המשיב תישאר על כנה אך בשינוי אחד לפיו תקופת הסירוב למתן היתר תעמוד על שנה וחצי במקום 3 שנים.

לטענתו לא ניתן להפעיל משק חקלאי זה ללא עובדים זרים, ושלילת ההיתר תביא לירידת העסק לטמיון ולפגיעה כלכלית קשה בכל המשפחה המורחבת הנסמכת על משק זה. העובדות הנוגעות לעניין המשק מושא העתירה הופעל במשך שנים רבות על ידי אביו של העותר, שהעסיק עובדים זרים מכוח היתרים שניתנו לו. העותר קיבל היתר להעסקת עובדים זרים לראשונה בשנת 2019.

...

משהגיע הממונה למסקנה כי המעשים שביצע העותר מעידים על התנהלות פוגענית ואכזרית כלפי עובדים זרים, הרי שרשאי היה, ויתכן שאף מחויב היה, להגיע למסקנה המורה על אי-חידוש ההיתר.

בנסיבות אלה, כאשר הממונה שוקל את הסנקציות האפשריות ומגיע למסקנה לפיה חומרת ההפרה מחייבת את הסנקציה של אי-מתן היתרים חדשים, אין מקום להתערבות של בית המשפט בהחלטתו (ראו לדוגמה עש"ר (ארצי) 21903-07-14 אדגר מיטב מאגרי אנוש בע"מ נ' מדינת ישראל, רשות האוכלוסין וההגירה, מיום 7.9.15, בפסקה 67 לפסק-הדין).

לפיכך, ואף שיתכן כי לו היה הדבר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט היתה מתקבלת החלטה אחרת בעניינו של העותר, הגעתי למסקנה לפיה לא עלה בידי העותר לשכנע כי נפל פסול בהחלטת הממונה באופן המאפשר את ההתערבות בה. לפיכך העתירה נדחית.

העותרות מציינות כי חרף פניותיהן למשיבים, טרם ניתן פיתרון ישים לבעיותיהן, ומשכך לא נותרה להן ברירה אלא להגיש עתירה זו. העותרות מבקשות בעתירתן ליתן מספר צוים שעניינם, בין היתר, בהגדלת מספר ההיתרים להעסקת עובדים זרים באופן התואם את מספרם של העובדים הפלסטינאים שהועסקו על ידן לפני המילחמה; באפשרות לממש את היתרי ההעסקה באמצעות לשכות פרטיות; בהגדלת מיכסת העובדים הזרים לענפים בהם מיתקיים קטיף אינטנסיבי; במניעת קיצוץ במיכסת העובדים הזרים המוקצית להן מטעמים של יתרון לגודל לפי הוראות הנוהל הקיים ועוד.

...

לאחר עיון בעתירה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

העתירה שלפנינו מקדימה את זמנה, ולפיכך דינה להידחות.

לאור כל האמור, דין העתירה להידחות על הסף, ועמה נדחית הבקשה למתן צו ביניים.